פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית המשפט העליון |
|---|---|
| שם התיק: | רע"א 8317/99 |
| תאריך: | 10.07.2002 |
| קישור: | נוסח פסק הדין |
המערער התגייס לצה"ל, ונקבע לו פרופיל 97. במהלך שירותו נתגלו בדמו מספר פעמים חלבונים וכדוריות אדומות בשתן, אולם לא נערך בירור נוסף שהיה יכול לאבחן מחלת כליות, והמערער לא אובחן כסובל ממחלה כלשהי.
ארבע שנים לאחר שחרורו אובחן המערער כסובל מאי ספיקת כליות סופנית. תביעתו להכיר בו כ"נכה" על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) נדחתה על ידי משרד הביטחון, קצין התגמולים (המשיב 2). גם ערעורים שהגיש המערער לוועדת הערעורים, ולאחריה לבית המשפט המחוזי, נדחו.
בית המשפט המחוזי פסק כי לא ניתן לקבוע מהי המחלה שגרמה לכשל הכלייתי אצל המערער, ולפיכך לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין גרימת המחלה או החמרתה לבין תנאי השירות.
לטענת המערער, אילו הייתה מחלתו מאובחנת מבעוד מועד, היה אפשר להעניק לו טיפול מונע, או לכל הפחות טיפול שהיה משהה את המחלה, ועל כן יש להכיר בקשר סיבתי של החמרה בין השירות הצבאי לבין המחלה.
בית המשפט העליון פסק כי:
ועדת הערעורים עצמה, שקבעה כי במרבית המקרים לא קיים טיפול ספציפי היכול למנוע מחלה מהסוג שבה לקה המערער או לעוצרה, ציינה כי ישנו טיפול סימפטומטי ותמיכתי. גם טיפול סימפטומטי, שיש בו כדי לעכב את ההתדרדרות במצבו של החולה, לשפר את איכות חייו ואולי גם להאריכם, הוא טיפול שכל חולה זכאי לו, ובשום אופן אין להקל בו ראש. בנסיבות המקרה לא היה כל מקום לקביעה כי המחלה שהמערער סבל ממנה אכן סגרה בפניו אפשרויות טיפול מועילות אילו אובחן במועד וטופל כיאות.
הערעור התקבל והוחזר לקצין התגמולים כדי שיקבע מהו שיעור ההחמרה במחלתו של המערער שיש לייחסו לשירותו הצבאי.
משמעות
- אם אדם חלה במחלה סופנית שלא קיים לה מרפא, אך יש טיפול שיכול לעכב את הידרדרות המחלה, לשפר את איכות חייו של החולה ואף להאריכם, הוא זכאי לטיפול זה.
- אדם שלא קיבל טיפול מסוג זה, יהיה זכאי לפיצויים.