בת זוג של עובד שנפטר תיחשב כבת זוג שאירה הזכאית לפיצויי פיטורים רק אם הקשר בין בני הזוג היה אמיתי, מתוך רצון להקים תא משפחתי משותף ובין בני הזוג היה שיתוף כלכלי או תלות כלכלית
נישואין על ערש דווי, כאשר בני הזוג יודעים שימיו של העובד ספורים, אינם נחשבים נישואים אמיתיים לצורך הענקת זכויות לבת הזוג כשאירה של המנוח, והיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים
גם אם הנישואים אינם תקפים לצורך הענקת זכויות לבת הזוג כשאירה, אין בכך כדי להשליך על תוקפם של הנישואין במישור האישי

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית הדין הארצי לעבודה
שם התיק:עע (ארצי) 17777-10-13‏
תאריך:12.09.2017
קישור:לקריאת פסק הדין

רקע עובדתי

  • המערערת היא גרושתו של חולה סופני (להלן: "המנוח") אשר נישאה לו בשנית יום לפני מותו.
  • המנוח עבד בבית החולים הדסה מאז שנת 1969.
  • המערערת והמנוח היו נשואים זה לזו במשך 34 שנים, ובשנת 2002 התגרשו.
  • המנוח חלה בסרטן וסמוך לפטירתו ערך צוואה שבה הוריש למערערת את הזכויות בקרנות הפנסיה שלו מעבודתו בהדסה.
  • ביום 10.10.2008, בעת שהמנוח היה מאושפז בבית החולים נערך בחדרו טקס נישואים, על ידי רב אורתודוקסי, בו נשא המנוח את המערערת לאישה. למחרת בבוקר נפטר המנוח בבית החולים.
  • המערערת הגישה תביעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לתשלום זכויותיה מתוקף מעמדה כבת זוג שאירה של המנוח. המערערת תבעה מבית החולים הדסה תשלומים עבור השלמת פיצויי פיטורים לשאירים של עובד שנפטר ופדיון ימי מחלה של המנוח.
  • אשר לתביעה להשלמת פיצויי פיטורים בשיעור 2.33% (שכן הדסה הפרישה 6% מפיצויי הפיטורים לקופת הפנסיה), התבססה המערערת על סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, הקובע כי אם עובד מת, המעסיק ישלם לשאיריו פיצויים כאילו פיטר אותו. שאירים הם, בין השאר, בני או בנות הזוג בשעת המוות, לרבות ידועים בציבור.
  • בתביעתה לפדיון ימי מחלה שלא נוצלו, התבססה המערערת על זכות הקבועה בהסכם קיבוצי במגזר הציבורי שבית החולים הדסה אימץ. במקרה זה, הגדרת שאירים (אלמנות, יתמות ושכול) נבחנה לפי חוק הגמלאות, ושם נקבע כי מי שהייתה אשתו של אדם בשעת מותו, לרבות ידועה בציבור, תיחשב שאירה של נפטר.
  • בית הדין האזורי קבע כי לא היה שיתוף כלכלי או תלות כלכלית בין המערערת למנוח בתקופה שקדמה לנישואים וכי בעת קיום הטקס ידעו המנוח ומשפחתו כי ימיו ספורים, וכי מדובר בנישואים "ללא כוונת נישואים", ועל כן אין תוקף לנישואי המערערת עם המנוח לצורך קבלת זכויות אלה.
  • על קביעתו זו של בית הדין האזורי לעבודה, הגישה המערערת את הערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  • תוקפם של נישואין על פי הדין הדתי, אינו מחייב לעניינם של דינים אחרים ואין קשר בין המושג "בן-זוג" לעניין דיני האישות לבין "בן-זוג" לעניין החוק האזרחי.
  • על בית הדין לבחון האם הנישואים בין המערערת למנוח יכולים לשמש בסיס לתביעת המערערת לפיצויי פיטורים ופדיון ימי מחלה לא מנוצלים.
  • תכליתו של סעיף 5 לחוק פיצויי פיטורים, כמו גם ההסכם הקיבוצי שהדסה אימצה המפנה להגדרת שאירים בחוק הגמלאות, הוא להעניק הגנה למי שהיה תלוי לפרנסתו בעובד שנפטר.
  • תכלית הענקת הזכויות מכוחם של שני הדינים האלה לשאיר שהוא "בן זוג", נעוצה בהתקיימותו של ה"קשר הזוגי" בפועל וברצון למנוע חסר מבן הזוג שהיה סמוך בפועל על שולחנו של הנפטר, או שחי עמו בשיתוף כלכלי ולראיה, בשני המקרים מכיר המחוקק גם בזכאותה של הידועה בציבור לאותן זכויות.
  • ההבדל בין נישואים אמיתיים, לבין נישואים למראית עין (נישואים פיקטיביים), כבסיס לקבלת זכויות של "בן-זוג", הוא בכך שנישואים למראית עין אינם נעשים כלל למטרת נישואים, כלומר לשם בניית חיים זוגיים ובניית תא משפחתי, אלא הם רק "נחזים" לנישואים.
  • על המערערת לשכנע כי המנוח והיא אכן התכוונו לכונן קשר נישואים אמיתי ולהקים תא משפחתי משותף בעת שנישאו על מיטת חוליו של המנוח, בשעה שהיה מצוי בשלביה הסופיים של מחלה גרורתית סופנית.
  • ממכלול הראיות (במקרה זה עדויות בלבד) שהובאו בפני בית הדין האזורי עולה המסקנה שבשעת טקס הנישואין ידעו הן המנוח, הן המערערת והן הסובבים אותם, שימיו של המנוח ספורים ואין תוחלת לברית הנישואים שכרתו.
  • בית הדין הארצי קבע שלעניין הענקת זכויות למערערת כשאירה של המנוח, המדובר בנישואין שנעשו בלא "כוונת נישואין", מבלי שהייתה לבני הזוג כוונה לקשור את גורלם ביחד וליצור חיים משותפים במסגרת משפחתית. כמו כן לא היה שיתוף כלכלי או תלות כלכלית או אחרת בין המערערת למנוח בתקופה שקדמה לנישואים, ועל כן המערערת איננה בבחינה שאירה של המנוח והיא אינה זכאית להשלמת פיצויי הפיטורים או לפדיון ימי המחלה של המנוח.
  • בית הדין הארצי הדגיש כי בקביעה זו אין כדי להשליך על תוקפם של הנישואים במישור האישי, ומוסיף כי אין בקביעה זו כדי להטיל דופי במערערת או במנוח.
  • לאור כל האמור לעיל, דחה בית הדין הארצי לעבודה את הערעור, וקבע שהמערערת איננה זכאית להשלמת פיצויי הפיטורים או פדיון ימי המחלה.

משמעות

  • בת זוג או בן זוג של עובד/ת שנפטר/ה י/תיחשב כבת או בן זוג שאיר/ה הזכאי/ת לפיצויי פיטורים רק אם הקשר בין בני הזוג היה אמיתי, מתוך רצון להקים תא משפחתי משותף ובין בני הזוג היה שיתוף כלכלי או תלות כלכלית.
  • נישואים על ערש דווי, כאשר בני הזוג יודעים שימיו של העובד ספורים, אינם נחשבים לנישואים אמיתיים לצורך הענקת זכויות לבת הזוג כשאירה של המנוח, והיא אינה זכאית לפיצויי פיטורים מכוח חוק פיצויי פיטורים.
  • גם אם הנישואים אינם תקפים לצורך הענקת זכויות לבת הזוג כשאירה, אין בכך כדי להשליך על תוקפם של הנישואים במישור האישי, כלומר ייתכן שלצורך זכויות וחובות במישור האישי ייחשבו בני הזוג כנשואים, למשל: חיוב במזונות, הצורך להתגרש אם רצונם להיפרד ולהינשא לבני זוג אחרים, ירושה וכו'.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.