אזהרה
דף זה אינו רלבנטי עוד!
דף זה אינו רלבנטי יותר, ולכן הועבר לארכיון במרחב "הקפאה".
פסק דין זה אינו רלוונטי יותר בעקבות כניסתו לתוקף של חוק המידע הפלילי ותקנות השבים
היום רשאי אדם רק לעיין במרשם הפלילי על עצמו, אך הוא אינו יכול לקבל לקבל תדפיס מהמרשם

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק
שם התיק:בג"צ מס' 7256/95
תאריך:24/11/96
קישור:נוסח פסק הדין

בעבר אדם יכול היה לעיין ברישומיו הפליליים ואף להעתיק אותם, אך לא לצלמם או לקבל תדפיס שלהם.
פנחס פישלר עתר לבג"צ על כך כי זכותו של כל אדם המעיין במידע המתייחס ל"רישום פלילי" ו/או ל"רישומי רשות" בקשר אליו, לקבל תדפיס מהמידע, חינם או כנגד תשלום אגרה.
לטענתו, אין זה סביר שאדם יישב מול המסוף ויעתיק בכתב ידו את הרישומים המתייחסים אליו, כאשר ניתן לקבל תדפיס בלחיצת כפתור.
בפסק הדין קבע השופט גולדברג:
"בעידן המחשב יש לקרוא אל זכות העיון גם את הזכות לקבל תדפיס של אותם נתונים, אלא אם מתבקשת מסקנה אחרת. אחת המטרות של החוק היא אמנם להבטיח את סודיות הרישומים שבמאגרי המידע הנדונים בו. אלא שסודיות זו אינה עומדת, כמובן, בפני מי שזכאי לעיין במידע, אלא פני אחרים. אם כך, מה לי אם אותו אדם רק יעיין במידע, או יקבל ממנו תדפיס? ואם בא החוק להגן על זכות הפרטיות של אותו אדם, והוא אינו חפץ בהגנה זו, וברצונו להעביר את התדפיס שיקבל לאחרים, על שום מה עלינו למנוע זאת ממנו?"
בהסכמת כל השופטים, נקבע כי "ניתן צו החלטי בעתירה זו לגבי זכותו של העותר לקבל תדפיס מן המידע הנוגע לו, ושהוא זכאי על-פי החוק לעיין בו".


ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים