חובת הזהירות של רופא כלפי החולה (זכות)

מתוך כל-זכות (www.kolzchut.org.il), אנציקלופדיית הזכויות של ישראל

הקדמה:

מרגע שרופא קיבל על עצמו טיפול באדם, החוק מחייב אותו להשתמש בזהירות ובמיומנות הדרושות לטיפול בחולה
בכל תביעת רשלנות רפואית, חייב התובע להוכיח את קיומם של יסודות עוולת הרשלנות, שהראשון בהם הוא אי קיומה של חובת זהירות מצד הרופא כלפיו

על כל רופא מוטלת חובת זהירות כלפי מי שמטופל על ידו.

  • מרגע שרופא קיבל על עצמו טיפול באדם, הוא חייב על פי החוק להשתמש בזהירות ובמיומנות הדרושה כלפי החולה.
  • חובת הזהירות קיימת כמעט תמיד כאשר נוצרים יחסי רופא-חולה. אין משמעות אם המטופל פונה מיוזמתו לרופא או שהוא מופנה אליו.
  • חובת הזהירות קיימת גם בין רוקח למטופל ובין אחות למטופל.

מי זכאי?

  • כל מטופל זכאי לכך שהרופא המטפל בו ינקוט אמצעי זהירות סבירים ויעשה כל שביכולתו כדי למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול.

תהליך מימוש הזכות

הפרת חובת הזהירות של רופא כלפי החולה

  • קיומה של חובת הזהירות של רופא כלפי חולה נבחנת בתביעות בעילת רשלנות רפואית.
  • בבדיקת קיומה של חובת הזהירות בהליך משפטי נבדק האם מתקיימים 2 תנאים מצטברים:
  1. קיומה של חובת זהירות מושגית- בית המשפט בוחן האם באופן כללי ועקרוני, יש חובת זהירות בין הקבוצה אליה משתייך המזיק, לבין הקבוצה עמה נמנה הניזוק, ביחס לסוג הנזק שנגרם ואופן התרחשותו. ביחסי רופא-חולה לרוב קיימת בבירור חובת זהירות מושגית. חובת הזהירות המושגית נדונה בבתי המשפט במספר מקרי גבול. למשל האם קיימת חובת זהירות מושגית בין רופא לעובר אורח שבו נתקל באקראי.
  2. קיומה של חובת זהירות קונקרטית – מתייחסת למקרה הספציפי: כאן בית המשפט שואל - האם ביחס לניזוק הפלוני, בנסיבות אירוע אלמוני וקונקרטי, קיימת חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק. במקרה של רשלנות רפואית בודקים האם קיימת בנסיבות העניין מצד הרופא, חובת זהירות כלפי החולה. הגישה היא, כי בד"כ, מרגע שרופא החל במתן טיפול רפואי, קמה מצדו חובת זהירות קונקרטית כלפי המטופל.
  • חובת הזהירות הקונקרטית נקבעת על פי מבחן הצפיות. במבחן זה נשאלות השאלות:
    • האם הרופא היה יכול לצפות את התרחשות הנזק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה
    • האם הרופא היה צריך לצפות את התרחשות אותו נזק (תוך לקיחה בחשבון שיקולי מדיניות שונים)
  • השאלה מהו היקף החובה המוטלת על רופא כלפי חולה, תלויה בשיקולים רבים:
    • בין השאר, בית המשפט מביא בחשבון את העובדה כי החולה מפקיד את גופו בידי הרופא, שבידו הידע המקצועי והוא המצויד בכלים המתאימים כדי לבדוק את דרך הטיפול בחולה. לחולה יש ציפיה מוצדקת כי הרופא יעשה כל שביכולתו כדי למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול.
    • מאידך, מול ריבוי התביעות כלפי רופאים בגין רשלנות, הפסיקה גם מדגישה כי: הרפואה איננה מדע מדוייק, הרופא הוא בשר ודם שעלול לטעות, ולא כל טעות בשיקול דעת תיחשב כהפרת חובת הזהירות, אחרת הרופאים עשויים לדאוג להכנת הגנה מפני תביעה משפטית יותר מאשר לחולה. הרופא מטפל מלכתחילה בחולים שהטיפול שאמור להביא להחלמתם, עלול לאכזב ולגרום לסיבוכים, ויש שגם הטיפול המקצועי ביותר אינו יכול להביא מרפא.

חשוב לדעת

  • השאלה האם הפר הרופא את חובת הזהירות שהוא חב לחולה ו/או האם היתה התרשלות, היא עניין שבית המשפט עונה עליו. השאלה מוכרעת לפי נורמת התנהגות הנדרשת מ"רופא סביר".
  • יש הגורסים, כי אין חובת זהירות של רופא באירועים חברתיים או בייעוץ הניתן בטלוויזיה, ברדיו, בטלפון או בעיתון.

ארגוני סיוע

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

  • אמנון כרמי, בריאות ומשפט (2003)
  • ד"ר עדי אזר, ד"ר אילנה נירנברג, רשלנות רפואית (2000)

תודות

  • המקור בערך זה נכתב ע"י הר"י