חוק זכויות החולה (חוק)

חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 נחקק באמצע שנת 1996, ומטרתו (הכתובה בס' 1 לחוק) היא לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי ולהגן על כבודו ועל פרטיותו. החוק בא להסדיר את מערכת היחסים בין הצוות הרפואי למטופלים והוא מהווה את הבסיס החוקי לזכויותיהם של המטופלים. הוראות החוק חלות על כל אדם (ולא, למשל, רק על תושבי או אזרחי ישראל), המבקש או המקבל טיפול רפואי, ושמות דגש מיוחד על כבוד האדם שלו, ועל פרטיותו.

פרטי החוק
שם החוק: חוק זכויות החולה, התשנ"ו - 1996,
קישור: נוסח החוק
שר אחראי: שר הבריאות

עיקרי זכויות המטופל על פי החוק

הגדרת מטפל על-פי החוק

  • על-פי סעיף 2 לחוק "מטפל" מוגדר כאחד מאלה: רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח/ות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני, פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט, וכל בעל מקצוע שהוכר על-ידי מנכ"ל משרד הבריאות כמטפל בשירותי הבריאות.

עדכונים לחוק

  • תיקון מס' 4 התקבל ביום 02.03.2010 - התיקון הוסיף את איסור ההפליה מטעמי גיל, וקבע כי מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי גיל, ואולם כאשר ההבחנה בין בני גילאים שונים נדרשת משיקולים רפואיים, אין מדובר בהפליה.
  • חוק איסור הפליה מחמת גיל (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014 התקבל בכנסת ביום 07.07.2014 - החוק הוסיף לחוק זכויות החולה הטלת קנס על מי שמפלה מטופל מטעמי גיל.

נושאים וזכויות

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

מקורות

  • נוסח החוק באדיבות אתר נבו.