טיפולים רפואיים אשר קטין רשאי לעבור ללא הסכמת הוריו (זכות)

מתוך כל-זכות (www.kolzchut.org.il), אנציקלופדיית הזכויות של ישראל

הקדמה:

ככלל, אין לתת טיפול רפואי לקטין בלא הסכמת ההורה או האפוטרופוס
קיימים חמישה מקרים, בהם החוק מרשה לקטין להחליט בעצמו אם לעבור טיפול רפואי
אם במקרים אלה נדרש ויתור על סודיות רפואית כחלק מקבלת הטיפול, יכול הקטין לחתום בעצמו על טופס ויתור על סודיות רפואית

ככלל, אין לתת טיפול רפואי לקטין עד גיל 18 ללא הסכמת ההורה או האפוטרופוס, מלבד במקרים המפורטים למטה.

  • ישנם מקרים בהם מרשה החוק בישראל לקטין בגילים מסוימים להחליט בעצמו - ללא הסכמת הוריו או בנוסף לה - שהוא רוצה או לא רוצה לעבור טיפול רפואי.

טיפול רפואי בקטין שהורהו הורשע או מואשם בביצוע עבירת מין או אלימות כלפיו

  • אם אחד מההורים הורשע בביצוע עבירת מין או אלימות כלפי ילדו, או מתנהל נגדו משפט פלילי בשל עבירה כזו, לא תידרש הסכמתו של אותו הורה לטיפול רפואי באותו ילד ולא יימסר לאותו הורה מידע לגבי טיפול רפואי באותו ילד.
  • ההורה רשאי לפנות לבית המשפט לענייני משפחה לבקש שהסכמתו כן תידרש לטיפול בילדו ולקבל מידע על הטיפול הרפואי. יידרשו נסיבות מיוחדות על מנת שבית המשפט יקבל את בקשת ההורה.
יש נוהל חדש בעניין, כדאי לכתוב ערך נפרד ולקשר http://www.health.gov.il/hozer/mr09_2017.pdf
הערה מאת שירה הרצנו (שיחה) 10:16, 5 במרץ 2017 (IST)


בדיקה וטיפול רפואי שגרתי בקטין שמלאו לו 14

  • מטפל רשאי לבצע בדיקה או טיפול שגרתי בקטין שמלאו לו 14 שנה, גם ללא הסכמה מפורשת של הורה וגם ללא נוכחות מלווה מטעמו, בתנאי שהקטין עצמו נתן הסכמה מדעת לבדיקה או לטיפול הרפואי.
  • יש לוודא כי האבחנה וההמלצה לטיפול יימסרו ויוסברו לקטין בשפה המובנת לו ויימסרו לו במכתב המיועד להוריו.
  • למרות זאת, לפני בדיקות וטיפולים נוספים 'שאינם שגרתיים וכן במקרה שיש חשד לבעיה רפואית חמורה או כזו המצריכה מעקב וטיפול נוסף, על המטפל לזמן את ההורים או לשוחח עמם טלפונית למסור להם את המידע ולקבל את הסכמתם. אם הקטין מתנגד לכך או כאשר יש חשש שפניה להורים תפגע בקטין או בהיענותו לטיפול או תזכן את שלומו יש לערב עובד סוציאלי לפי חוק הנוער.


הפסקת הריון

  • קטינה בכל גיל הזקוקה להפסקת הריון רשאית להסכים בעצמה לפעולה, ללא צורך בידיעת הוריה או בהסכמתם.
  • במקרים המתאימים, יערב המוסד הרפואי בטיפול גם עובד סוציאלי או פקיד סעד לשם הבטחת שלומה של הקטינה.

בדיקה לגילוי נגיפי איידס (HIV)

  • במקרים מסוימים רשאי קטין לבצע בדיקת דם לגילוי HIV גם ללא ידיעת הוריו וללא הסכמתם.
  • אם מלאו לקטין 14 שנה, רשאי לבצע בדיקה לגילוי איידס באחד מהמרכזים שהוכרו לעניין זה על ידי שר הבריאות. הבדיקה טעונה אישור רופא באותו מוסד רפואי.
  • אם גילו של הקטין נמוך מ-14 שנה, נדרש אישור צוות הכולל רופא ועובד סוציאלי.

אשפוז פסיכיאטרי

  • קטין מעל גיל 15 רשאי לסרב לאשפוז פסיכיאטרי שדורשים הוריו (או האפוטרופוס שלו), וכן הוא יכול לבקש להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי או במחלקה פסיכיאטרית למרות התנגדות הוריו - אך כל זאת רק באישור בית משפט לנוער, לפי הוראות חוק טיפול בחולי נפש וחוק הנוער (טיפול והשגחה).
  • קטין מתחת לגיל 15 יכול גם הוא להתנגד לבקשה של הוריו או האפוטרופוס שלו לאשפז אותו במחלקה פסיכיאטרית או בבית חולים פסיכיאטרי, ובמקרה כזה יועבר הענין לוועדה פסיכיאטרית מחוזית לילדים ולנוער, שתחליט אם לאשר את האשפוז. (קטין מתחת לגיל 15 אינו יכול לבקש להתאשפז ללא הסכמת הוריו).
  • למידע נוסף ראו אשפוז מרצון של קטין נפגע נפש.

בדיקה גנטית

  • קטין מגיל 16 זכאי וחייב לקבל הסברים על הבדיקה, בנוכחות הורהו, לפני ביצוע בדיקה גנטית, ונדרשת הסכמתו להיבדק בנוסף להסכמת ההורה. לפיכך, אם הקטין מסרב לבדיקה - אין לבצע אותה על אף הסכמת הוריו.

הוראות ביחס לחולה נוטה למות

  • קטין מגיל 17 רשאי לתת הנחיות מקדימות ולמנות מיופה כוח לעניין הטיפול בו במידה ויהיה חולה נוטה למות לפי הגדרתו בחוק החולה הנוטה למות.
  • קטין מגיל 17 שהוא חולה הנוטה למות, רשאי לקבל החלטות בעניין הטיפול בו, כמו כל מבוגר וללא צורך בהסכמת הוריו.
  • לעמדתו של קטין מגיל 15 שהוא חולה הנוטה למות בנושא הטיפול בו יש משקל רב: אם הוא מבקש שיטפלו בו בקשתו תתקבל, גם אם הוריו מסרבים.

מי זכאי?

  • כל קטין (עד גיל 18) העומד בדרישות הנ"ל, זכאי להסכים בעצמו, או להשתתף בקבלת ההחלטות בעניין כל אחד מהטיפולים או הבדיקות הללו.

תהליך מימוש הזכות

חשוב לדעת

  • בכל שאר המקרים יש לקבל את הסכמת ההורים (מלבד מקרים דחופים, שטובת הקטין מחייבת מתן טיפול, אף אם טרם הושגה הסכמת ההורים וגם אם ידוע כי ההורים מתנגדים לטיפול).
  • ככלל יש להשיג את הסכמת שני ההורים, אולם בדרך כלל קיימת הנחה שאם הורה אחד נתן את הסכמתו לטיפול, גם ההורה האחר מסכים לו.
  • לפיכך מקובל שבטיפול רפואי שגרתי (כמו ביקור במרפאה, חיסון שגרתי, בדיקות מעבדה שגרתיות ומתן תרופות שאינן נרקוטיות) מותר להסתפק בהסכמת אחד ההורים, אלא אם כן ידוע לצוות המטפל (למשל על סמך העבר הטיפולי) על התנגדותו של ההורה השני לטיפול או לסוג הטיפול.
  • במקרים שבהם ההורה שאינו נוכח בטיפול פנה ישירות ומפורשות אל מוסד הרפואי וביקש לקבל את הסכמתו לכל טיפול, על הצוות הרפואי להמתין לקבלת הסכמתו לפני מתן הטיפול לקטין, בתנאי שלפי שיקול דעתו של איש המקצוע, ההמתנה לקבלת ההסכמה של שני ההורים לא תפגע במטופל.
  • בטיפול לא שיגרתי (כגון ניתוח, טיפול נפשי, אשפוז ומתן תרופות נרקוטיות), כדי להיטיב את הטיפול בקטין יש לעשות מאמץ לקבל את הסכמת שני ההורים, ובתנאי שעל-פי שיקול דעתו של איש המקצוע, המתנה לקבלת ההסכמה של שני הורים לא תפגע במטופל.
  • במקרים דחופים אפשר להסתפק בהסכמתו של הורה אחד. יש ליידע בדיעבד את ההורה השני.
  • קיימים מקרים, שבהם הקטין אמנן אינו יכול לקבל טיפול ללא הסכמת הוריו, אולם לצורך מתן הטיפול נדרשת הסכמת הקטין בנוסף להסכמת הוריו. למידע נוסף ראו הסכמה מדעת לטיפול רפואי (בפסקת "הסכמה מדעת לטיפול רפואי בקטין").

ארגוני סיוע

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

תודות

  • המקור לערך זה נכתב על ידי סטודנטים במסגרת הקליניקה לסיוע לילדים ונוער בסיכון של המרכז הבינתחומי הרצליה, בשיתוף עם עמותת עלם