למעסיק אסור לנכות משכר העבודה ניכוי שלא הותר מפורשת בחוק, לרשימת הניכויים המותרים על פי החוק ראו ניכויים משכר העובד
ניכוי שלא הותר מפורשות בחוק והעובד לא הסכים בכתב לניכוי או ניכוי הנובע מעבירת משמעת כאשר אין הסכם קיבוצי שחל על העובד ומתיר זאת או ניכוי של חוב שנוי במחלוקת הינם ניכויים אסורים
נגד מעסיק שהפר את חובתו, ניתן להגיש תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה


למעסיק אסור לנכות משכר העבודה ניכוי שלא הותר מפורשות בחוק.

מי זכאי?

  • כלל ציבור העובדים.

מה מוגדר כשכר עבודה בחוק הגנת השכר

  • שכר עבודה מוגדר בחוק כשכר העבודה הבסיסי, לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו.
דוגמה
  • בונוס חד פעמי התלוי בעמידה ביעדים - לפי ההגדרה של שכר עבודה בהתאם לחוק, בונוס עשוי להיחשב כשכר עבודה שאסור לנכות ממנו ניכוי שלא הותר מפורשות בחוק, אך טרם ניתנה פסיקה מחייבת של בית הדין לעבודה בסוגייה זו.

ניכויים אסורים משכר עבודה

  • הניכוי לא הותר מפורשות בחוק, צו הרחבה או הסכם קיבוצי -
    • בין הניכויים המותרים לפי חוק הגנת השכר: מס הכנסה, ביטוח לאומי, ביטוח בריאות, הפרשות לקרן פנסיה, לקופת גמל, דמי חבר לארגון עובדים.
    • ראו הרחבה בניכויים משכר העובד.
  • העובד לא הסכים בכתב לניכוי -
    • עובדים יכולים להסכים בכתב למתן תרומה חודשית קבועה לגוף כלשהו, לניכוי קבוע של ארוחות אותן הם מקבלים במקום העבודה, לניכויים לביטוחי רשות שונים (כגון ביטוח חיים וכדומה).
    • מעסיק יכול לנכות חוב משכרו של העובד, רק אם העובד נתן הסכמתו לכך בכתב, והחוב הוא בסכום קצוב (אינו שנוי במחלוקת) ולא יותר מרבע מהשכר.
  • הניכוי נובע מעבירת משמעת, אולם אין הסכם קיבוצי המאפשר הטלת קנס על עבירת משמעת -
    • מעסיק יכול לנכות קנס מעובד על עבירת משמעת רק כאשר יש הסכם קיבוצי המאפשר לו לעשות זאת.
    • ככלל, לגבי עובדים במגזר הפרטי (שאינם עובדי מדינה) אין אפשרות בהסכמים קיבוציים להטלת קנסות על עבירות משמעת.
    • מעסיק שיטען כי הטיל קנס על עבירת משמעת, יצטרך לעמוד בנטל ההוכחה כי קיים הסכם קיבוצי המאפשר לו הטלת קנסות כאלה, וכי עמד בתנאים המפורטים באותו הסכם להטלת הקנס (למשל: הקנס הוטל בהחלטה של ועדת משמעת ולאחר שנערך לעובד שימוע).
  • הניכוי אינו "חוב מוכח וקצוב" -
    • על פי הפסיקה, "חוב מוכח וקצוב" הוא חוב אשר אינו שנוי במחלוקת (היעדר המחלוקת נוגעת הן לעצם החוב והן לגובהו).
    • דוגמה לחוב מוכח וקצוב שאינו שנוי במחלוקת היא למשל, הלוואה או מקדמה שקיבל העובד מהמעסיק, ושאישר קבלתה בחתימתו. (חוב כזה מותר לנכות מהמשכורת).
    • בפסיקה יש שלל דוגמאות לחובות שאינם מוכחים וקצובים ולפיכך אסורים.
    • בכל מקרה אסור לנכות יותר מרבע משכר העבודה החודשי של העובד.

ניכוי כספים ששולמו בטעות לעובד

  • החוק אינו מתיר ניכוי משכר העובד בשל תשלום ששילם המעסיק לעובד בטעות.
  • לאור האמור לעיל, מעסיק אשר שילם לעובד בטעות תשלומים כלשהם, אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהחליט על דעת עצמו לנכות תשלומים אלה משכרו של העובד.
  • ייתכן שניתן לראות בתשלומי היתר ששילם המעסיק בטעות לעובד כעין "התחייבות" או "חוב" של העובד להחזיר את הסכום למעסיק.
    • במקרה זה במהלך יחסי העבודה המעסיק יהיה רשאי לנכות את הסכומים הללו משכר העובד רק אם העובד נתן את הסכמתו לכך בכתב, ואם אין מחלוקת הן לגבי עצם הטעות והן לגבי גובה הסכום ששולם בטעות. במקרה כזה גובה הסכום החודשי שהמעסיק יהיה רשאי לנכות משכר העובד יהיה לכל היותר רבע מהשכר החודשי.
    • בתום יחסי העבודה המעסיק יהיה רשאי לנכות את הסכומים הללו מהשכר האחרון של העובד רק אם הסכום הוא קצוב, מוכח, ודאי ושאינו שנוי במחלוקת.
  • אם העובד לא נתן בכתב את הסכמתו לניכוי הכספים ששולמו לו בטעות, או שקיימת מחלוקת בין העובד למעסיק לגבי עצם הטעות או לגבי גובה הסכום שיש להחזיר, על המעסיק להגיש תביעה כנגד העובד בבית הדין לעבודה להשבת הכספים ששולמו לו בטעות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט.
    • גם כאשר הוכח שמדובר בטעות של המעסיק, לא בכל מקרה המעסיק זכאי להשבה, ובית הדין בוחן בכל מקרה את מכלול נסיבות העניין.
    • בית המשפט עשוי לפטור את העובד מהשבת הסכומים אם ישתכנע שהדבר אינו צודק. במסגרת השיקולים עשוי בית המשפט לבחון את משך התקופה, בה שילם המעסיק לעובד תשלומים אלה בטעות, אם המעסיק בהתנהגותו הסכים לשאת בתוצאות טעותו, תום הלב של המעסיק, תום הלב של העובד, מידת ההסתמכות של העובד על התשלומים ששולמו לו בטעות וכיו"ב.
    • לפסקי דין לדוגמה ראו: עע (ארצי) 39/99 אסרף נ' מדינת ישראל, וכן עע (ארצי) 66524-09-14‏ ‏ רשות שדות התעופה בישראל נ' רון עניא.

ניכוי בגין החזר הוצאות הכשרה

  • פיצוי מוסכם על עזיבה מוקדמת או החזר הוצאות הכשרה הם ניכויים נפוצים המוטלים על עובד המתפטר בטרם תקופה שנקבעה מראש בחוזה.
  • ככלל ניכויים אלה מותרים על פי חוק.
  • ניכוי זה אינו חוקי בכל אחד מהמקרים הבאים:
    • הוא מוטל על העובד בלא שניתנה לו הכשרה כלשהי עם תחילת עבודתו.
    • ניתנה הכשרה בתחילת העבודה, אולם אין קשר בין גובה הפיצוי לעלות ההכשרה. על המעסיק להוכיח את עלות ההכשרה באמצעות קבלות או חשבוניות.
    • עובד שפוטר או שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים או בשל הפרת חוזה – לא יישא בפיצוי מוסכם או בהחזר הוצאות הכשרה. למשל, עובד שהתפטר מעבודתו כי הובטחו לו תנאים שלא קוימו, עובד שהתפטר מסיבות בריאותיות ועוד.
    • לא ניתן לחייב עובד בתקופת עבודה בלתי סבירה, ביחס לאופי העבודה, לענף ולהכשרה שקיבל העובד. למשל: מאבטח שקיבל הכשרה של כמה ימים, לא ניתן לחייבו בקנס אם עזב בטרם חלפו שנתיים.
  • למידע נוסף ראו התחייבות עובד לתקופת העסקה מינימלית בשל הכשרה מקצועית.
  • לגבי ניכוי בגין החזר הוצאות הכשרה לעובדי חברות כוח אדם/עובדי קבלן ראו זכותון עובדי קבלן (פסקת "הכשרה מקצועית או השתלמות").

דוגמאות לניכויים אסורים

  • ניתן למצוא בפסיקה דוגמאות לניכויים שונים שאסור לנכות מהשכר, הרשימה הבאה מציגה רק כמה מהן:
  • נזקי תאונות דרכים - בדמ (נצ') 1475/08 מופק זועבי נ' קווים תחבורה ציבורית בע"מ (באתר נבו) נקבע כי ניכוי נזקי תאונת דרכים מנהג שעשה את התאונה במסגרת העבודה, מבלי שניתנה לנהג אפשרות להשמיע את טענותיו ולפני שנקבע גובה הנזק על-ידי שמאי אינו חוקי.
  • "דמי שימוש" בטלפון או במכשירים אחרים בקשר לעבודה -
    • בדמ (ת"א) 5261/07 אוטומוטור שירותי דרך (2000) בע"מ נ' סבג ג'רי (באתר נבו) נקבע כי מעסיק המעניק לעובד מכשיר טלפון, אינו יכול לנכות משכרו של העובד "דמי שימוש" במכשיר הטלפון (במקרה שהמעסיק סיפק טלפון, משמעות הדבר היא שהעובד נזקק לטלפון לצורך עבודתו).
    • קביעה זו נכונה גם לגבי מכשירים אחרים הניתנים לעובד במסגרת העבודה (למשל GPS).
  • שירותים שניתנו על-ידי המעסיק אך לא הוכחה עלותם או הסכמת העובד לניכויים - בדמ (ת"א) 7905/07 ויטלי יפרמוב נ' רודי השקעות (באתר נבו) נקבע שניכוי 100 ₪ משכר עובד מאחר שלא הגיע להסעה אינו חוקי, הן לאור עלות ההסעה לעומת עלות הניכוי והן מאחר שהמעסיק לא הוכיח האם ומתי לא התייצב העובד להסעה.
  • ניכוי "מתנה לחגים", "קרן עובדים" וכד' - במקומות עבודה מסוימים נהוג לנכות סכום חודשי קבוע משכר העובדים, בגובה של בין 10 ל-20 ₪ בחודש, ושמיועד כביכול למתנות לחגים. הניכוי נקבע כלא חוקי בכמה פסקי דין (למשל: עב (ב"ש) 2357/06 רשקובן אלכסנדר נ' חברת גשש ז.א (באתר נבו)).
  • טעויות/חוסרים בקופה -
    • לא ניתן לנכות משכרו של העובד סכומים בגין טעויות שביצע במסגרת העבודה, אף אם מחתימים את העובד מראש על הסכמה לניכויים כאלה.
    • בדמ (ב"ש) 1210/01 גרינשפן איסק נ' יש מן שרותי כח אדם (באתר נבו) נקבע שניכוי של 660 ₪ משכר עובד בתחנת דלק על מילוי שמן לא נכון, אינו חוקי, אף שהמעסיקה הראתה הסכמה בחוזה העבודה לניכוי כזה.
  • פיקדון עבור ביגוד - בהתאם להחלטת ועדת הערר לעיצומים כספיים (באתר משרד העבודה) ניכוי "פיקדון" עבור ביגוד לא נכלל ברשימה הסגורה של ניכויים המותרים משכר העובד על-פי סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, ולכן הוא אסור.

ניכוי חוב משכרו האחרון של העובד

  • בסיום יחסי העבודה בין המעסיק לעובד, רשאי המעסיק לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות, ובלבד שהחוב הוא בסכום קצוב, מוכח, ודאי ושאינו שנוי במחלוקת.
  • במקרה של ניכוי חוב משכרו האחרון של העובד, אין צורך בהסכמה בכתב של העובד וניתן לנכות את מלוא החוב, גם אם הוא גבוה מרבע מהשכר, ובלבד שהחוב אינו שנוי במחלוקת.
  • בנוסף, בסיום יחסי העבודה רשאי המעסיק לנכות את יתרת החוב המוסכמת של העובד מכל התשלומים שהוא חייב לעובד עקב סיום יחסי העבודה ביניהם, כמו: פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה ופיצויי פיטורים המשולמים ישירות ע"י המעסיק. (לא ניתן לנכות חוב מפיצויי פיטורים המשולמים דרך קרן הפנסיה או ביטוח המנהלים).

תהליך מימוש הזכות

  • עובד שנוכה משכרו ניכוי אסור, צריך לדרוש בכתב מהמעסיק את השבת הניכוי.
  • אם המעסיק מסרב, ניתן להגיש נגדו תלונה ליחידת האכיפה של חוקי העבודה.
  • כמו כן ניתן להגיש נגד המעסיק תביעה בבית הדין לעבודה.
שימו לב
עובדי קבלן בתחום הניקיון, השמירה וההסעדה רשאים בתנאים מסויימים לתבוע גם את מזמין השירות (מקום העבודה בפועל) בגין הפרת זכויותיהם על ידי החברה הקבלנית. למידע נוסף ראו הגשת תביעה נגד מזמין שירות בשל הפרת הזכויות של עובדי הקבלן המועסקים אצלו.

ניכויים המותרים בחוק

חשוב לדעת

  • מהשכר האחרון הניתן לעובד במקום עבודתו ניתן לנכות כל יתרה של חוב קצוב (חוב שסכומו ידוע, שניתן לחשבו) שהעובד חייב למעסיק, לרבות מקדמות.

הרחבות

עובדי חברות שמירה ואבטחה לפי צו הרחבה בענף השמירה 2009, קבלן המעסיק עובדי חברות שמירה ואבטחה אינו רשאי לדרוש מעובדיו או לנכות משכרם תשלומים עבור בגדי עבודה, אגרות נשק, ביטוח נשק, או ציוד שהמעסיק מעמיד לרשותם לצורך עבודתם. למידע נוסף ראו ניכויים אסורים משכר עובדי שמירה ואבטחה.
ראו גם

גורמים מסייעים

ארגוני סיוע

גורמי ממשל

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות