בית הדין חייב מסעדה לשלם פיצוי בסך 30,000 ₪ למלצר שלא התקבל לעבודה בשל היותו ערבי
אסור להפלות אדם בקבלה לעבודה בשל לאומיותו או דתו
העובדה שעובד מרבה להגיש תביעות נגד מעסיקים אחרים בשל אפליה אינה מהווה חוסר תום לב, ואינה מונעת ממנו להוכיח כי הופלה במקרה הקונקרטי המובא לבית הדין

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
שם התיק:סע"ש 28707-10-13
תאריך:05.07.2015
קישור:לנוסח פסק הדין

הרקע העובדתי

  • ביום 08.04.2013 הגיע התובע, אזרח ישראלי ממוצא ערבי, אל המסעדה (הנתבעת) וביקש לעבוד בתפקיד מלצר.
  • מנהל המשמרת ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות.
  • לקראת סוף משמרת ההתלמדות פנה מנהל המשמרת אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי.
  • בתגובה ענה מנהל המשמרת שמדובר במסעדה כשרה למהדרין, ולכן על פי הוראות הרבנות, המסעדה אינה יכולה להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. (יש לציין שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה, אך קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות כמו למשל, איסור פתיחת בקבוק יין ואיסור הדלקת אש לבישול).
  • מנהל המשמרת הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה, ואף הלך עמו למסעדת הסמוכה כדי לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר.
  • התובע התקבל לעבודה במסעדת הסמוכה, אולם הוא לא התייצב לעבודה, ואף לא ניסה לחפש עבודה במסעדה אחרת בתל אביב.
  • ביום 13.10.2013 הגיש התובע תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד הנתבעת לפיצוי בגין אפליה שלא כדין מחמת לאום ודת בהתאם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
  • התובע טען שפוטר (או שלא התקבל לעבודה) בשל מוצאו הערבי בלבד וזאת בניגוד לחוק ולעיקרון השוויון.
  • טענות הנתבעת:
    • התובע לא ביצע את עבודתו באופן מקצועי ושכישוריו לא תאמו את דרישותיה ולכן לא התקבל לעבודה.
    • דברי מנהל המשמרת נאמרו על דעתו בלבד ושימשו "תירוץ" כדי שלא לפגוע ברגשותיו של התובע. דבריו של מנהל המשמרת אינם משקפים את מדיניותה ואף לא את מדיניות הרבנות שכן היא העסיקה ואף מעסיקה כיום עובדים רבים שאינם יהודים, כולל עובדים ערבים.
    • הנתבעת ניסתה לסייע לתובע והציעה לו לעבוד במסעדה סמוכה, אולם הוא בחר שלא לעבוד בה. הדבר מלמד שהוא כלל לא התכוון לעבוד בנתבעת אלא ניסה להכשילה כדי שיוכל להגיש את התביעה.
    • התובע מגיש תביעות באופן סדרתי, וכי בשנת 2013 לבדה הגיש תביעות רבות בעילות של אפליה אסורה על רקע מוצאו הערבי, כנגד בתי עסק שונים. נטען שהתובע עשה שימוש שלא בתום לב בזכות השוויון ובזכות הגישה לערכאות בכך שסיגל לעצמו "שיטת עבודה" ולפיה הוא עובר במקומות ציבוריים, מעסק לעסק, בכוונת מכוון להכשילם כדי שתקום לו עילת תביעה בגין אפליה.
  • התובע טען כי לא התייצב לעבודה במסעדה הסמוכה משלוש סיבות: האחת, מנהל המשמרת של הנתבעת לא התכוון בתום לב למצוא לו עבודה באותה מסעדה; השנייה, המסעדה הייתה ריקה וכל המלצרים ישבו בחוץ; השלישית, מדובר במסעדת דגים והוא לא אוהב דגים.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה

  • בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה וחייב את המסעדה לשלם לתובע פיצויים בסך 30,000 ₪ בשל אפליה אסורה בקבלה לעבודה מחמת לאום או דת.
  • סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
  • כאשר מוכיח העובד כי הוא עונה על התנאים או הכישורים הדרושים להעסקתו ומביא ראיה ראשונית לכך כי אי קבלתו לעבודה נעשתה מטעמי אפליה פסולה, המעסיק הוא שצריך להוכיח כי לא הפלה את העובד בעת ההחלטה על פיטוריו או על אי קבלתו לעבודה.
  • מנהל המשמרת במסעדה אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו כדי לבסס טענה של אפליה אסורה, ולקבוע כי התובע הביא את הראייה הראשונית הנדרשת לביסוס טענת אפליה.
  • המסעדה לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד.
    • המסעדה נמנעה מלהביא את עדותו של המלצר שחנך את התובע שיכול היה להעיד על חוסר התאמתו של התובע לעבודה;
    • העובדה שמנהל המשמרת לקח את התובע למסעדה הסמוכה וסייע לו להתקבל אליה, מעידה אף היא כי היה מרוצה מיכולותיו המקצועיות כמלצר;
    • הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
  • גם אם היו שיקולים מקצועיים לאי קבלתו לעבודה, מספיק שמוצאו של העובד שימש אחד השיקולים לאי קבלתו (גם אם לא השיקול המכריע) כדי שההחלטה על אי קבלתו לעבודה תהיה פסולה.
  • ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו או דתו.
  • העובדה שהתובע בחר לא להתייצב לעבודה במסעדה הסמוכה אין בה כדי להוביל לקביעה שהוא לא התכוון לעבוד אצל הנתבעת או להצביע על חוסר תום ליבו, משני טעמים:
    • התובע סיפק הסבר למעשיו – המסעדה הייתה ריקה והוא אינו אוהב דגים.
    • ספק אם קיימת חובה מצד התובע לעבוד במסעדה אחרת אם הוא אינו מעוניין בכך.
  • העובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו.
  • בעת קביעת גובה הפיצוי התחשב בית הדין בכך שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק וכן בחומרה שיש לייחס לאפליה על רקע השתייכות לאומית או דתית. מאידך הביא בית הדין בחשבון את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה.

משמעות

  • אפליה בקבלה של עובד לעבודה מחמת לאומיותו או דתו מהווה הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, ועלולה לחייב את המעביד המפלה בתשלום פיצוי כספי לעובד.
  • כדי לחייב מעביד בפיצויים בשל אפליה בקבלה לעבודה, די בכך שהמעביד שקל שיקול של אפליה פסולה בבואו לגבש את החלטתו האם לקבל את העובד לעבודה, גם אם שיקול זה לא היה השיקול היחידי או המרכזי.
  • עובד שלא התקבל לעבודה במקום מסוים בשל אפליה אסורה, אינו חייב לנסות להתקבל לעבודה במקום אחר כדי שיוכל להוכיח את תום לבו, את רצינותו או את טענת האפליה.
  • העובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו, כל עוד הוא מוכיח כי במקרה הקונקרטי אכן הופלה.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר "נבו".