עמוד זה שייך למיזם המשותף לכל-זכות ולרשות לזכויות ניצולי השואה
מתוך כל-זכות (www.kolzchut.org.il)

בית המשפט קבע כי תכליתה של תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), המאפשרת הוספה או הפחתה של עד רבע לדרגת הנכות שנקבעה, להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה. המצב הכללי כולל גם נכויות רפואיות וגם נכויות נפשיות.

המערערת הינה ניצולת שואה אשר הגישה בקשה להכרה בהחמרת מצבה הבריאותי לפי תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות). הועדה הרפואית קבעה למערערת תוספת של 3% בלבד כך שסך אחוזי הנכות המוכרים שלה גדלו ל-69.66%.למערערת חסרו 0.34% בלבד בכדי שהיא תעלה לדרגה אשר תאפשר לה תוספת כספית לקצבתה החודשית. המערערת טענה כי הועדה לא התייחסה באופן קונקרטי להרעה במצבה. בית המשפט קבע כי הדיון בעניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית העליונה, והנחה את הועדה להתייחס להחמרה שחלה במצבה של המערערת, ולהחיל את תקנה 12 על מכלול נכויותיה ולא על הנכות הנפשית בלבד.


משמעות

חוקים ותקנות

הרחבות ופרסומים

מקורות

המידע בערך זה באדיבות עו"ד אהוד מוזס מועידת התביעות

endarticle

פרטי התקדים המשפטי אנו משתמשים בכותרת "תקדים" כדי לציין מקרה שנדון בבית משפט, בית דין או גוף שיפוטי או מעין-שיפוטי אחר, שממנו ניתן ללמוד על התייחסות מערכת המשפט למצב עובדתי מסוים. הכוונה איננה  רק ל"תקדים מחייב" או "תקדים מנחה" במובן המשפטי, ונביא גם החלטות המחייבות רק את הצדדים לאותו הליך. ניתן להתבסס על מקרים קודמים אלה בפנייה לרשות ציבורית או משפטית, ויש להם כוח משכנע, גם אם התקדימים אינם מחייבים.
שם התיק: שיינגוט נגד מדינת ישראל
ערכאה: בית המשפט המחוזי בתל-אביב
שופטים: שרה דותן
מס' תיק: ע"ו 32608-03-11
תאריך: 29/05/2011
קישור: פסק הדין באתר מרכז המידע לניצולי שואה
שתפו את הידע!