תקופת אשפוז כפוי או טיפול מרפאתי כפוי של נאשם במשפט פלילי לא תהיה ארוכה מתקופת הענישה שהיתה מוטלת על הנאשם אילו היה בריא (פסק דין)

מתוך כל-זכות (www.kolzchut.org.il), אנציקלופדיית הזכויות של ישראל

הקדמה:

תקופת אשפוז או טיפול מרפאתי עקב סנקתיה פלילית לא תהיה ארוכה מאורך תקופת הענישה שהיתה מוטלת על הנאשם אילו היה בריא

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית המשפט המחוזי בחיפה
מס' תיק:
ע"ו 47454-10-13
תאריך:
10.11.2013

רקע

  • נגד הנאשם, אשר סובל ממחלת נפש – סכיזופרניה פרנואידית, נפתחו הליכים פליליים בגין עבירות של תקיפה.
  • בית המשפט הוציא נגד המערער צו אשפוז ביום 17.02.10, וההליך הפלילי נגדו הופסק.
  • עניינו של המערער הובא לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לששה חודשים, וזאת כפי שנקבע בסעיף 28(ב) לחוק טיפול בחולי נפש.
  • ביום 22.6.10 בדקה הוועדה את המערער ומצאה כי הוא לא מגלה מחשבות שווא וכי התובנה למצבו יחסית טובה, והחליטה להמיר את צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי החל מ-06.07.2010. מתאריך זה ואילך המערער מתהלך חופשי מחוץ לבית החולים, שוהה בהוסטל, והוא מטופל במרפאה שבקהילה.
  • בתאריך 24.09.13 דנה הוועדה פעם נוספת בעניינו ובין היתר נרשם כי הוא מגלה תובנה חלקית בלבד למצבו הנפשי.
  • עורך הדין של הנאשם טען בפני הוועדה כי המידתיות מצדיקה את סיום הצו וכן כי המערער משתף פעולה בטיפול ואינו מסוכן. לכן, אין כל עילה להמשך קיומו של הצו, והוא מבקש כי הוועדה תבטלו.
  • הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים היא ברמה נמוכה; החליטה להאריך את הצו לטיפול מרפאתי כפוי, ונימקה זאת בכך שהוא עדיין לא הפנים את העובדה שהוא חייב להמשיך טיפול גם בעתיד, מסגרת המרפאה והצו חשובים ונחוצים לו ולכן יש להאריך הצו בחצי שנה נוספת.
  • הנאשם הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה.

טענות הצדדים

  • הנאשם טען כי אין בו מסוכנות, וכי לאור מטרות החוק, כפי שמפורטות בסעיף 35 שבו, אין הצדקה להמשיך בטיפול מרפאתי כפוי רק משום הרצון כי החולה יפנים ויבין, מסיבה זו, את הצורך וההצדקה שבטיפול זה.
  • לדעת היועץ המשפטי לממשלה, יש בנאשם מסוכנות המצדיקה את המשכו של הצו הכפוי לטיפול מרפאתי, שאם לא כן צפויה התדרדרות במצבו של החולה עד כי יסתבך שוב בעבירות, ויוחזר לאשפוז במסלול הפלילי.

החלטת בית המשפט

  • כאשר אדם מורשע בפלילים, גוזר בית המשפט את עונשו: מאסר, מאסר על תנאי, ולעתים הפעלה של מאסר על תנאי שכבר קיים. כאשר ההליך הפלילי מופסק מחמת מחלת נפש של הנאשם, מוצא נגדו צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי כפוי, ולעיתים, כבמקרה הנוכחי, ניתן צו אשפוז שהומר לאחר מכן לצו בדבר טיפול מרפאתי כפוי.
    • כאשר ההליך הפלילי נמשך עד תומו, ומסתיים בגזר דין, אנו עומדים בפני תקופה של סנקציה פלילית המופעלת נגד הנאשם, המהווה צירוף של תקופת מאסר + תקופת המאסר המותנה + תקופת המאסר המותנה המופעל במצטבר.
    • כאשר מדובר בהליך שהופסק מחמת מחלת הנפש של הנאשם אנו ניצבים בפני תקופת אשפוז אותה ניתן להשוות למאסר בפועל + תקופת טיפול כפוי אותה ניתן להשוות למאסר על תנאי. כך, משום שבין היתר צמוד לטיפול הכפוי תנאי המאפשר את השבתו של החולה לאשפוז ממש, אם לא יקיים את הוראות הטיפול המרפאתי. (סעיף 15(ה) של החוק).
  • יש לבדוק אם הסנקציה המוטלת על הנאשם החולה מידתית בהשוואה לענישה שהיה צפוי כי תוטל על החולה, לו היה בריא, ובמילים אחרות: יש לבדוק אם העונש שהיה מוטל על הנאשם החולה אילו היה מורשע בדין, לא היה חורג מהגבלת החירות המצטברת שנוצרה עקב צו האשפוז והצו המרפאתי הכפוי.
    • כאשר אנו בוחנים את המידתיות שבהמשך קיומו של צו האשפוז שהומר לצו בדבר טיפול מרפאתי כפוי, אנו מעמידים את התקופה המצטברת של שני אלה (היינו – הסנקציה הרפואית הכוללת במסלול הפלילי של החוק), אל מול התקופה המצטברת של הסנקציה הפלילית לה היה צפוי המערער בהליך הפלילי, אלמלא היה חולה, לפי גישה מחמירה.
    • הסנקציה הרפואית במסלול הפלילי אינה צריכה לארוך תקופה ארוכה יותר מתקופת הסנקציה הפלילית מכוחו של חוק העונשין, שאחרת תיחשב כבלתי סבירה ויש לבטלה.
    • במקרה זה, אלמלא מחלתו, יש להניח כי בית המשפט הפלילי היה מטיל עליו מאסר לתקופה מסוימת, ובצדו מאסר על תנאי. עד לאותו מועד בו הוצא הצו לא נרשמו לחובת המערער הרשעות קודמות. במצב דברים זה, ניתן להעריך כי היה מוטל עליו עונש מאסר + עונש מאסר על תנאי, כך ששניהם יחדיו במצטבר לא היו עולים לתקופה המתארכת מעבר לשלוש וחצי השנים שחלפו (שבמהלכן הנאשם מצוי תחת סנקציה רפואית-פלילית מכוח החוק). זאת, כאשר מעריכים את תקופת הענישה הפלילית לגבי המערער, לפי גישה מחמירה.
  • לפיכך מתחייבת המסקנה כי יש להביא לסיומו את הצו לטיפול מרפאתי כפוי. הוראת הוועדה להמשיך חצי שנה נוספת בהפעלת הצו לטיפול מרפאתי נגד המערער מתבטלת. אין בכך כדי למנוע נקיטת הליך אזרחי כלפי חולה הנפש, מכוח החוק, על דרך של הוצאת הוראת אשפוז או הוראה לטיפול מרפאתי כפוי, כל עוד תנאי החוק מאפשרים זאת.

משמעות

  • הסנקציה הרפואית במסלול הפלילי (אשפוז או צו מרפאתי) אינה צריכה להימשך תקופה ארוכה יותר מתקופת הסנקציה הפלילית (מאסר ומאסר על תנאי שהיה מוטל על הנאשם אילו היה בריא) מכוחו של חוק העונשין, שאחרת תיחשב כבלתי סבירה ויש לבטלה.
  • אין בכך כדי למנוע נקיטת הליך אזרחי כלפי חולה הנפש, מכוח החוק, על דרך של הוצאת הוראת אשפוז או הוראה לטיפול מרפאתי כפוי, כל עוד תנאי החוק מאפשרים זאת.

חשוב לדעת

  • כאשר מדובר בסיום הסנקציה הרפואית במסלול הפלילי, אין להביא בחשבון שאלות כמו: האם זה לטובת המטופל? האם הוא מסכים? האם הוא ראוי לסיום הצו? האם הוא מסוכן? האם צפוי כי יחזור לסורו? האם שמירת המסגרת הנוכחית חשובה ודרושה?, וכדומה. השיקול שיש להתחשב בו הוא שמירה על זכותו החוקתית לחירות באופן שלא תיפרע מעבר לנדרש.
  • בית המשפט ציין כי אין לבוא בטרוניה אל הוועדה על כך שהחליטה מה שהחליטה בלא ששעתה לטענות המערער באשר למידתיות. לא מדובר בטענה רפואית אלא משפטית (הוועדה אינה מוסמכת להעריך מהי הענישה שבית במשפט הפלילי היה מטיל על הנאשם אלמלא היה חולה). גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה לא נשמע בפניה, בשאלה זאת. האיש המתאים לדון בכך הוא השופט (לא הרופא). המקום לדון בכך הוא בית המשפט. משמעות הדבר, היא שעל המטופל לפנות לבית המשפט על מנת שיורה על קיצור האשפוז או הטיפול או על ביטולו.

חקיקה ונהלים

מקורות