בית הדין הארצי לעבודה הורה שלא לאכוף תנאי בחוזה המחייב טייסים להשיב למעסיק את עלות הכשרתם במקרה שיתפטרו לפני שהשלימו תקופת העסקה מינימלית
נקבע שיש לערוך איזון ראוי בין האינטרס הלגיטימי של המעסיק ליהנות מפרי השקעתו בהכשרה המקצועית של העובד לבין זכותו של העובד לחופש העיסוק, כמו היקף העסקה וגובה השכר
מי שמעסיק עובד בהיקף מצומצם ולמרות זאת מסרב לבחון את אפשרות העסקתו במקביל אצל מעסיק נוסף, נוהג בחוסר תום לב וייתכן שלא יוכל לתבוע את עלות ההכשרה

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית הדין הארצי לעבודה בירושלים
שם התיק:ע"ע (ארצי) 38834-10-10
תאריך:08.11.2015
קישור:לקריאת פסק הדין

רקע עובדתי

  • שני טייסים החלו לעבוד בחברת תעופה מסוימת.
  • עם תחילת עבודתם בחברה נשלחו הטייסים להכשרה מקצועית, חלקה בחו"ל.
  • בהסכם העבודה בין הטייסים והחברה נקבעו, בין היתר, הוראות אלה:
    • העובד מתחייב שלא לעסוק בכל עיסוק אחר אלא בהסכמת החברה מראש ובכתב.
    • העובד מתחייב לעבוד בחברה לפחות 3 שנים או 720 שעות טיסה, לפי המוקדם מביניהם.
    • אם העובד יתפטר מעבודתו או יפוטר מעבודתו בגלל הפרת משמעת חמורה לפני תום תקופת ההעסקה המינימלית, יהיה עליו להחזיר לחברה את עלות ההכשרה המקצועית בסך של $15,000.
  • היקף העבודה שהחברה סיפקה לשני הטייסים היה נמוך, והחברה לא הביעה התנגדות עקרונית לכך שהם יעבדו במקביל בחברות אחרות.

התחלת עבודת הטייסים בחבורת אחרות

  • 10 חודשים לאחר תחילת עבודתו בחברה, הודיע הטייס הראשון על כוונתו לעבוד כטייס בחברת תעופה אחרת, וזאת מבלי שקיבל את הסכמת החברה. החברה המעסיקה התנגדה לעבודתו בחברה השנייה, והצדדים חלוקים בשאלה אם בעקבות הודעתו זו התפטר הטייס מעבודתו בחברה או פוטר.
  • הטייס השני החל את עבודתו באוגוסט 2006, ולאחר שחזר מסימולטור בחו"ל, לא זומן לעבודה במשך חודש. לאחר מכן זומן לטיסה ולאחריה הודיע כי התקבל לעבודה בחברת תעופה אחרת. חברת התעופה המעסיקה סירבה להעסקתו במקביל בחברה השנייה, וקשר העבודה בין הצדדים הגיע לסיומו.
  • החברה המעסיקה טענה כי שני הטייסים הפרו את התחייבותם לעבוד בה במשך תקופת ההעסקה המינימלית, ותבעה מהם בבית הדין האזורי לעבודה תשלום הוצאות ההכשרה המקצועית, בהתאם להוראות הסכם העבודה.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה

  • בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעת החברה בחלקה:
    • בעניין הטייס הראשון נקבע שהוא הפר את הוראות הסכם ההעסקה בכך שלא ביקש ולא קיבל את אישורה של החברה מראש לעבוד במקביל בחברה השנייה, ולכן למרות שפוטר ולא התפטר זכאית החברה המעסיקה לפיצוי בגין הוצאות שהוציאה על הכשרתו, מכיוון שהוא הפר את חוזה ההעסקה.
    • בעניין הטייס השני נקבע שהוא לא הפר את הסכם העבודה, אך מכיוון שידע שהחברה המעסיקה מצפה ממנו להיות זמין לעבודה אצלה, הייתה מוטלת עליו אחריות מסוימת הנובעת מחובת תום הלב, ליידע את החברה מבעוד מועד על כך שהוא מתכוון לעבוד בחברה נוספת במקביל לעבודתו בחברה המעסיקה, ולא להעמידה במצב של "עובדה מוגמרת". בית הדין הורה לטייס השני לשלם לחברה פיצוי על ההוצאות "הממשיות והישירות" שהוציאה בין היתר על עלות הסימולטור, כרטיס טיסה והשכרת רכב.
  • שני הצדדים ערערו בפני בית הדין הארצי לעבודה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה.

פסיקת בין הדין הארצי לעבודה

  • בית הדין הארצי קיבל את הערעור, והורה לחברה המעסיקה להשיב לטייסים את כל הכספים ששילמו לה בעקבות פסק הדין של בית הדין האזורי.
  • בית הדין קבע כי אין מקום לאכוף את ההוראה בהסכם העבודה המחייבת את העובדים להשיב לחברה את עלות ההכשרה. זאת, נוכח מכלול הוראות הסכם ההעסקה, נסיבות העסקתם של העובדים, והתנהלות החברה שהיתה נגועה בחוסר תום לב.
  • במקרה זה אין איזון ראוי בין זכותו של העובד לחופש העיסוק לבין האינטרס הלגיטימי של המעסיק ליהנות מפרי השקעתו בהכשרה המקצועית של העובד, ולפיכך אין לאכוף את ההוראה בהסכם העבודה המחייבת את העובדים בהשבת עלות הכשרתם.
    • היקף פעילותה של החברה היה מצומצם, כך שהיה ברור כי העבודה בחברה אינה יכולה לשמש מקור פרנסה יחיד לעובדי החברה, וכי עליהם לעבוד במקומות עבודה נוספים. למרות האמור, סירבה החברה המעסיקה לאפשר לטייס הראשון לעבוד בחברה השנייה, ואפילו סירבה לבדוק היתכנות העסקתו בחברה במקביל להעסקתו בחברה הנוספת.
    • ההכשרה המקצועית הכשירה את הטייסים לעבודה על המטוס הספציפי שהפעילה החברה, מטוס נדיר וייחודי מסוגו בארץ, ולא הקנתה להם מיומנות כללית, שבה יכלו לעשות שימוש במקומות עבודה אחרים ולכן אין מדובר בהכשרה שהביאה לעובדים "רווח מקצועי".
    • בעוד הוראות הסכם העבודה מטילות על העובדים מגבלה כפולה על חופש העיסוק (מגבלה על העסקה בחברות אחרות והתחייבות לתקופת העסקה מינימלית עם קנס משמעותי במקרה של הפרתה), ההסכם אינו מטיל במקביל חובות כלשהן על החברה. לחברה המעסיקה אין מחויבות להיקף העסקה מינימלי או לרמת שכר מינימלית. למרות העסקתם של העובדים בהיקף חלקי ביותר, אוסר המעסיק על העובדים לעבוד במקומות עבודה אחרים.
    • לא התקיים יחס סביר בין סכום ההשבה הנדרש בגין ההכשרה לבין רמת השתכרותם של העובדים. כך למשל, אחד הטייסים נדרש לשלם לחברה סכום הגבוה למעלה מפי 2 מהכנסתו הכוללת בתקופת עבודתו בחברה.
  • בנוסף קבע בית הדין כי התנהלותה של החברה נגועה בחוסר תום לב נוכח העובדה שלמרות היקף העסקתו המצומצם של הטייס הראשון בחברה, היא סירבה בתוקף לבחון את אפשרות העסקתו במקביל בחברה השנייה, ומסיבה זו אין להתיר לה לדרוש את אכיפת ההוראה בהסכם המחייבת את הטייסים להשיב לה את עלות ההכשרה.

משמעות פסק הדין

  • על מעסיק לערוך איזון ראוי בין האינטרס הלגיטימי שלו ליהנות מפרי השקעתו בהכשרה המקצועית של העובד לבין זכותו של העובד לחופש העיסוק.
  • מעסיק המגביל את חופש העיסוק של עובדו ולא מאפשר לו שכר ראוי, אינו זכאי להשבת כספי ההכשרה של העובד, כאשר העובד החל לעבוד במקום עבודה אחר.
  • מי שמעסיק עובד בהיקף מצומצם ולמרות זאת מסרב לבחון את אפשרות העסקתו במקביל בחברה אחרת, נוהג בחוסר תום לב וייתכן שלא יוכל לתבוע מהעובד את השבת עלות הכשרתו, אפילו אם נקבע בהסכם העבודה שעל העובד להשיב סכומים אלה.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים