כל אדם שהגיש בקשה בכתב אל רשות ציבורית זכאי לקבל תשובה מנומקת בכתב, למעט במקרים המפורטים בהמשך
הבקשה תיענה בתוך 45 ימים, למעט במקרים המפורטים בהמשך
אם עובד ציבור סירב לבקשה ללא נימוק, או לא ענה כלל לבקשה, ניתן להגיש ערר למשרד או הרשות הממונים על עובד הציבור

חוק תיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות, תשי"ט-1958) (חוק ההנמקות) קובע כי "עובד ציבור", כלומר עובד מדינה, או עובד רשות מקומית, או כל רשות שהוענקה לה סמכות על פי דין (למשל רשות המסים או רשות הרישוי), מחויבים להתייחס במלוא תשומת הלב לכל פניה של כל פונה ולהשיב ולנמק בכתב, ולא בעל פה, ובלבד שהמבקש הגיש את בקשתו בכתב.

  • חובת ההנמקה יכולה לקום מכוח חוק ההנמקות, ואף מכוח חוקים ונהלים ספציפיים, המחייבים את הגורם הציבורי לנמק את החלטתו.
  • בדרך כלל התשובה לפנייה וההנמקה צריכות להינתן תוך 45 יום אולם במקרים מסוימים ייתכן שהמועד יהיה מאוחר יותר, כפי שמפורט בהמשך.
  • במקרים מסוימים המפורטים בהמשך פטורה הרשות הציבורית ממתן הנמקה.

מי זכאי?

  • כל אדם הפונה בבקשה בכתב אל עובד ציבור (עובד מדינה, עובד רשות מקומית או עובד של רשות אחרת שהוענקה לה סמכות על פי דין, ומלבד המקרים המפורטים להלן).

מי לא זכאי?

  • במקרים הבאים אין חובה על עובד הציבור או על הרשות הציבורית לנמק את החלטתה:
    • כאשר הבקשה נוגעת לדין ספציפי, וקיימת בו הוראה שמתירה לעובד הציבור לקבל את ההחלטה ללא מתן נימוקים.
    • כשביטחון המדינה או יחסי חוץ שלה מחייבים שלא לחשוף את נימוקי ההחלטה.
    • כשהבקשה שסירב לה היתה למנות את המבקש למשרה כלשהי או להטיל עליו תפקיד כלשהו.
    • כשגילוי הנימוקים עלול, לדעת עובד הציבור, לפגוע שלא כדין בזכותו של אדם, שאינו המבקש.
    • כשיש בגילוי הנימוקים, לדעת עובד הציבור, משום גילוי סוד מקצועי או ידיעה סודית כמשמעותם בחוק.
    • כשמדובר בהחלטות לפי חוק כלי היריה, תש"ט-1949, כאשר גילוי הנימוקים עלול להביא לפגיעה בשלומו של אדם או בדרכי פעולה של המשטרה.
    • כשמדובר בהחלטות שר הפנים או מי שהועברו אליו סמכויותיו לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. למרות זאת בהחלטה על ביטול רישיון ישיבה של מי ששוהה בישראל כדין יש חובת הנמקה.

תהליך מימוש הזכות

  • הזכות אמורה להינתן באופן אוטומטי.

המועד למתן תשובה והנמקתה

  • בדרך כלל, בהתאם לחוק עובד הציבור חייב להשיב בתוך 45 ימים מיום שקיבל את הבקשה ולנמק את החלטתו.
דוגמה
  • סירוב לבקשות בעניין ארנונה המופנות למועצה או לרשות המקומית.
  • סירוב לבקשות בענייני הנגשה של תחבורה ציבורית ומקומות ציבוריים.
  • סירוב לפניות בענייני תלונות וערעורים המוגשים לגופים מנהליים.
  • למרות זאת, בכל אחד מהמקרים הבאים, עשוי המועד למתן התשובה וההנמקה להיות מאוחר או מוקדם יותר מ-45 יום:
    • כשהעניין נושא הבקשה טעון חקירה על פי דין, למשל סוגיות פליליות.
    • כשהתברר, לאחר בדיקה, שהעניין נושא הבקשה טעון בדיקה או דיון נוספים.
    • כשקיימים לגבי העניין נושא הבקשה הסדרים שלפיהם המועד לדיון הוא מאוחר מ-45 ימים. הסדרים כאמור יכולים להיות קיימים גם בנוהל או חוזר.
    • כשנקבע בדין מועד אחר למתן תשובה.
דוגמה

הפרת החובה להשיב או לנמק

  • אם לא ניתנה תשובה כלל -
    • אם לא ניתנה תשובה לאחר תום תקופת הימים (45 ימים או במועד אחר אם נקבע), הדבר ייחשב כהחלטה לסרב לבקשה ללא מתן נימוקים.
    • במקרה כזה מגיש הבקשה יהיה רשאי להגיש ערר.
  • אם ניתנה תשובה אך ללא הנמקה -
    • עובד ציבור שלא נימק החלטתו, יודיע למבקש מדוע לא עשה זאת, והמבקש יכול להגיש ערר על ההחלטה תוך 30 ימים מיום שקיבל את הודעת עובד הציבור.
    • בנוסף, המבקש יכול לפנות לממונה על עובד הציבור או לנציבות שירות המדינה.

חשוב לדעת

  • עצם העובדה כי עובד הציבור לא נימק את החלטתו לא מבטלת את ההחלטה עצמה.
ראו גם

גורמים מסייעים

מוקדים ממשלתיים

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים