אזהרה
שימו לב - דף זה הינו עדיין בשלב טיוטה ולא שוחרר לציבור
אין להסתמך על תוכנו בשום אופן

הקדמה:

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית המשפט העליון
מס' תיק:
בג"ץ 5824/05
תאריך:
10.12.2009

אדם טבע ודין עתרה לבית המשפט העליון כנגד שר הפנים במסגרתה דרשה לאכוף את חוק הסדרת מקומות רחצה, האוסר על גביית דמי כניסה בחופים בהם ניתנים שירותים בסיסיים. בית המשפט העליון קבע עיקרם של החופים ואזורי הנגישות לחופים צריכים להישאר פתוחים לציבור הרחב ללא דרישת תשלום. עם זאת הקצאה מבוקרת של נתח מסוים משטחי החופים לצורך העמדת שירותי חוף מיוחדים לציבור המעוניין בהם, ויכול לשלם עבורם, היא לגיטימית. בדומה לכך, ניתן גם להקצות מתחמים מסוימים למגרשי חנייה מוסדרים ליד החופים, שיאפשרו חנייה תמורת תשלום. יחד עם זאת, הקצאות שטחי חופים בתמורה כספית אינן יכולות לחרוג מההיקף הסביר והראוי, בשים לב לנקודת המוצא לפיה עיקרם של החופים ואזורי הנגישות לחופים צריכים להישאר פתוחים לציבור הרחב ללא דרישת תשלום. במהלך התקופה בה נידונה העתירה, הוסדרו נהלים המסדירים את דרך הטיפול בבקשות הרשויות המקומיות לגביית דמי כניסה לחופים המוסדרים, וכן הובהרו אמות המידה ביחס לגביית דמי חניה במגרשי חנייה מוסדרים על שפת הים. הסדרים אלה שיקפו את הצורך בהבטחת הגישה לחופים. כמו כן הוסדרו בחקיקה מפורטת הסדרי התשלומים בחופי הכנרת. לפיכך השיגה העתירה את מטרתה.

משמעות

  • עיקרם של החופים ואזורי הנגישות לחופים צריכים להישאר פתוחים לציבור הרחב ללא דרישת תשלום.
  • הקצאת שטחים מסויימים בהם ייגבה תשלום או גביית תשלום עבור חניה יכולות להתבצע תוך הבטחת זכות הציבור הרחב להינות מכניסה חינם למרבית חופי הים.
  • רשויות אכיפת החוק חייבות לשמור על היחס והאיזון הראוי בין השטחים הפתוחים לשטחים המוסדרים, שהכניסה אליהם חייבת בתשלום.


חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

מקורות