חדש:תובע שאינו אזרח ישראל אשר מגיש תביעה בבית הדין לעבודה, עלול להידרש להפקיד ערובה, אלא אם יוכיח כי מתקיימים התנאים לפטור מערובה (פסק דין)

פרטי פסק הדין

ערכאה:	בית הדין הארצי לעבודה
שם התיק:	עע 2385-02-17
תאריך:	11.02.2021
קישור:	לקריאת פסק הדין

רקע עובדתי:

תקנה 116א לתקנות (להלן גם – התקנה), בתוקף מיום 2.9.2016, הקובעת כך:

116א ערובה לתשלום הוצאות

(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע. (ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט – 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שיירשמו. (ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה".

"המוקד הוא בשאלת שיקול הדעת הנתון לבית הדין בהפעלת סמכותו". מיקודו של הליך זה הוא איפא אמות המידה והשיקולים המנחים בהפעלת סמכותו של בית הדין על פי התקנה

בהחלטה אם לחייב בעל דין בהפקדת ערובה, על בית המשפט לאזן בין תכלית התקנה – הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעת סרק, ומנגד – להגן על זכות הגישה לערכאות, ולאפשר לתובעים לממש את זכויותיהם. במסגרת זו, יש ליתן משקל יחסי למיהות התובע ומצבו הכלכלי; למיהות הנתבע ומעמדו; לטיב השאלות שהתובענה מעלה; סיכויי התביעה ומורכבותה; שיהוי בהגשת התביעה, ככל שהיה; מקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע; השלב בהליך שבו מוגשת הבקשה לחיוב בהפקדת ערובה; תום ליבו של התובע

עד להתקנת התקנה, בחודש ספטמבר 2016, ההלכה במשפט העבודה לעניין חיוב תובע בהפקדת ערובה קבעה כי ככלל אין להורות על הטלתה של הערובה, וזאת נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, במיוחד עת מדובר במימוש זכויות מכוח משפט העבודה המגן. על כן, חיוב תובע בהפקדת ערובה מוגבל לנסיבת שבהן הוכיח הנתבע כי התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה וכי לא יהיו לו מהיכן לגבות הוצאותיו. ככל שמדובר בתובע עובד זר (שאינו נמנה עם תושבי מדינה החתומה על אמנת האג) נפסק כי על הנתבע להוכיח אחד מהפרמטרים הבאים: 1) מופרכות התביעה; 2) נזק של ממש כתוצאה מהתביעה; 3) התובע לא פרע הוצאות משפט או לא מילא אחר חיובים שהוטלו עליו בעבר. ככל שמדובר בעובד הרש"פ, חלו הכללים שנקבעו בהלכת אבו נסאר כמפורט לעיל.

בהלכת אבו נסאר

כשהתובע הוא עובד זר - יברר בית הדין תחילה, אם הוא נמנה על תושבי מדינה החתומה על אמנת האג. נמצא כי כך הוא, יהיו שיקולי בית הדין דומים לאלה הנוהגים כלפי תובע שהוא תושב ישראל. נמצא כי אין האמנה חלה, יהיה המעסיק חייב בהוכחת אחד מאלה: התביעה שהוגשה נגדו מופרכת על פניה; ייגרם למעסיק נזק של ממש כתוצאה מהגשת התביעה; העובד לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקתו של בית הדין. כשהעובד הוא תושב הרשות הפלסטינית – ככלל, אין להטיל על עובד תושב הרשות חובת הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של המעסיק-הנתבע, רק בשל היותו תושב הרשות. יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו. בתוך כך, תינתן הדעת לשני פנים אלה: הפן האחד: כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גביה באזור, תידרש מן העובד הוכחה ראשונית לכאורה, ולוּ ראשית ראיה הנלמדת מפני הדברים, שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה. באֳמְרנו "טובים הסיכויים" אין כדי לקבוע רף גבוה יותר מזה הנדרש להוכחה הראשונית לכאורה, כאמור לעיל. הוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר הוא בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה, כגון שכר מינימום. או אז, יִטֶּה בית הדין לפתוח לעובד את שערי בית הדין ולהכשיר את נתיב התביעה למימוש זכויותיו מכוח משפט העבודה המגן. במקרים המתאימים, ייתן בידיו אפשרות לתקן את תביעתו ולהעמידה על בסיס לכאורי מוצק יותר. הפן האחר: נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי "טובים סיכויי התביעה", ולוּ לכאורה, וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו. מצא בית הדין כי אין התביעה מופרכת על פניה והמעסיק-הנתבע לא הוכיח כי נבצר ממנו להיפרע מן העובד – לא תוטל הערובה. מאידך, אם עמד המעסיק בנטל הנדרש, יוסיף בית הדין ויבחן אם קיימות אפשרויות חלופיות לחיוב בערובה, כגון יכולת מימוש נכסים מעם העובד או הפקדת ערובה מטעמו בתחומי מדינת ישראל, קודם שיָשִׁית עליו חובת הפקדת ערובה. לבסוף, בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת. בתוך כך, ייתן בית הדין דעתו לשיעור ההוצאות שנהוג להטיל בתובענות ממין זו שלפניו; לאיזון הנדרש בין זכויותיו של העובד לבין חומרת הנזק שייגרם למעסיק; ולאפשרות שמא החיוב בתשלום ערובה יפגע בזכותו החוקתית של העובד לממש את זכות הגישה לבית את הדין ואת הזכויות שבדין"

עתירה נגד התקנות נדחתה בבג"צ: אמנם, התקנה משנה את ברירת המחדל ביחס להטלת ערובה על תובעים שאינם תושבי ישראל, ובמובן זה טומנת בחובה פגיעה מסוימת בזכות הגישה לערכאות. אולם, פגיעה זו היא מידתית וסבירה, מטעמים אלה: "ראשית, התקנה אינה חוסמת את דרכם של תובעים שאינם תושבי ישראל מלהגיש את תביעתם מלכתחילה; הטלת ערובה אינה נעשית באופן מוכני (אוטומאטי) אלא רק לאחר שהנתבע הגיש בקשה מתאימה. שנית, גם לאחר הגשת הבקשה נתון לבית המשפט שיקול דעת רחב, ובידו לפטור תובע מהפקדת ערובה באחד משלושה מצבים: אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו; אם הראה התובע כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם תידחה התביעה; או אם ראה בית הדין לעשות כן 'מטעמים מיוחדים שירשמו'.

, עלינו להתוות את השיקולים המנחים ואמות המידה ליישום התקנה, ועליהם לאזן בין שינוי התשתית הנורמטיבית שיצרה התקנה מחד, לבין הצורך להבטיח את זכות הגישה לערכאות של תובע עליו חלה התקנה, כמתחייב מההסדרים שנקבעו לכך בתקנה עצמה, מאידך.

• מתוך דברי ההסבר להצעת החוק:

יצוין, כי התיקון המוצע מחייב אמנם כברירת מחדל לקבוע ערובה לבקשת תובע [צ"ל נתבע – ל.ג.] מקום שמדובר בתובע שאינו תושב ישראל. ואולם, לצד החובה ההסדר המוצע כולל מספר רכיבים כלהלן: ראשית, הטלת ערובה אינה נעשית באופן אוטומטי אלא לבקשתו של נתבע בלבד. באופן זה, מוטל על הנתבע לעשות מעשה אקטיבי כדי לחייב את התובע, וכן בית הדין מחויב לקיים הליך שיפוטי לפני הטלת ערובה (זאת, להבדיל מהליך אוטומטי שאינו מצריך הליך שיפוטי וחוסם את התובע עוד בשלב הגשת התביעה אצל מזכירות בית הדין). שנית, כדי להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראייה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו. בנוסף על כך, יכול התובע להיפטר מהפקדת ערובה על ידי כך שיראה לבית המשפט כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה. שלישית, לבית הדין שיקול דעת שלא להטיל ערובה "מטעמים מיוחדים שיירשמו", כגון במקרים הם מתרשם בית המשפט כי בנסיבות העניין אין זה מן הצדק ומן ההגינות להטיל על התובע הפקדת ערובה. במסגרת זו, יכול בית הדין לשקול את אופי הזכות הנתבעת והאם היותה זכות קוגנטית של העובד, את החלופות האפשריות לערובה, וכן את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, וזאת בהסתמך על הפסיקה אשר התוותה את שיקול הדעת עד כה".

במה התקנה שניתה את המצב הקודם : על פי המצב המשפטי עובר להתקנת התקנה, ברירת המחדל הייתה שאין לחייב תובע בהפקדת ערובה, אלא אם המעסיק הראה טעמים לחייב את התובע בהפקדת ערובה. העולה מן האמור הוא כי נקודת המוצא לדיון בבקשה להפקדת ערובה השתנתה, ועל פיה יש לחייב תובע שחלה עליו התקנה בהפקדת ערובה, אלא אם התובע יראה כי מתקיים בו אחד הטעמים לפטור מהפקדת ערובה. שנית, כפועל יוצא משינוי נקודת המוצא, חל שינוי גם בנטלים המוטלים על התובע ועל הנתבע. בעוד שעל פי המצב הנורמטיבי הקודם על הנתבע היה להצביע על טעמים המצדיקים חיוב התובע בהפקדת ערובה, על פי המצב הנורמטיבי לאחר התקנת התקנה על התובע להצביע על טעמים המצדיקים לפטור אותו מחובת הפקדת ערובה

החובה להפקיד ערובה אינה חלה בערעור: בכל הנוגע לחיוב בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, מקובלת עלינו גישתה של השופטת אפרת קוקה, רשמת בית הדין, כי תקנה 116א אינה חלה על חיוב מערער בערובה בשלב הערעור:

יישום ההסדרים שנקבעו בתקנה לפטור מהחיוב בהפקדת ערובה: כללי: 31. ההסדרים שנקבעו בתקנה לאיזון בין זכות התובע לבין זכות הנתבע הם בעיקרם אלה: האחד – קביעה כי החיוב בהפקדת ערובה אינו אוטומטי, אלא נדרשת בקשה של הנתבע, כך שההחלטה על חיוב בהפקדת ערובה ניתנת בהליך שיפוטי לאחר הפעלת שיקול דעתו של בית הדין האזורי, ואף ניתן להגיש על ההחלטה הליך ערעורי. זאת, בשונה מקביעה כי עם הגשת התביעה חייב התובע בהפקדת ערובה, כך שלא ניתן להגיש את התביעה ללא הפקדת ערובה תחילה. השני – בתקנה עצמה נקבעו מספר נסיבות חלופיות שבהן תובע יהיה פטור מהפקדת ערובה, והן: התובע הראה "ראשית ראייה" להוכחת תביעתו; התובע הוכיח כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם יחויב בהוצאות; קיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו" לפטור את התובע מחיוב בהפקדת ערובה.

34. התקנה חלה גם על עובדים זרים מבקשי מקלט, המוגדרים בסעיף 1 לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד – 1954 כ"מסתננים", דהיינו עובדים זרים שנכנסו לארץ שלא כחוק ולא דרך תחנת גבול מוסדרת, שרובם הם נתיני אריתראה וסודן

שיקולים בהפעלת התקנה: כפי שנפסק בעבר, יש ליתן משקל גבוה יותר לזכות הגישה לערכאות עת התביעה היא לזכויות קוגנטיות מכוח חוקי המגן, צווי הרחבה והסכמים קיבוציים. שיקול זה יכול בית הדין להביא בחשבון בשוקלו אם מתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו" לפטור את התובע מהפקדת ערובה.

ראשית ראייה השימוש בביטוי "ראשית ראייה", מצביע על כך שהתובע אינו אמור להציג בכתב התביעה או בתגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה ראיות שיתמכו בכל רכיבי התביעה לכל פרטיהם, אלא נדרשת רק ראשית ראייה להוכחת תביעתו באופן כללי , ראשית הראייה אינה חייבת להיות מסמך בכתב, וטיבה של ראשית הראייה הנדרשת תלוי בחזית המחלוקת ובמכלול הנסיבות. כך, עת חזית המחלוקת היא עצם קיום יחסי העבודה, ראשית ראייה לקיום יחסי עבודה יכולה להוות ראשית ראייה להוכחת התביעה 42. נדגיש, כי ראשית ראייה אינה חייבת להיות מסמך בכתב המאפיין יחסי עבודה (כגון הודעה לעובד, תלושי שכר או דו"חות נוכחות). זאת, במיוחד נוכח מאפייני העסקת העובדים עליהם חלה התקנה, שעמדנו עליהם לעיל, ובכלל זאת היעדר תיעוד מסודר בנוגע לעבודתם. על כן, ראשית ראייה יכולה להיות גם תצהיר של אדם אחר, פירוט שיחות טלפון המעידות על קשר עבודה בין העובד לבין המעסיק (לרבות מי מעובדיו שהיה ממונה על עובדים), הודעות ווטסאפ, הקלטות וכיו"ב. 40. התשובה לשאלה אם הראיות שהציג התובע ייחשבו כ"ראשית ראייה" להוכחת התביעה תלויה בראש ובראשונה בחזית המחלוקת בהליך, כעולה מכתב התביעה ומכתב ההגנה, ולהלן נפרט מספר דוגמאות. כך, עת עצם קיומם של יחסי עבודה שנוי במחלוקת, ראיות המעידות על קיומם של יחסי עבודה, כגון היתר עבודה להעסקת העובד-התובע אצל הנתבע ככל שנדרש היתר כזה או כרטיסי נוכחות הקושרים את הנתבע להעסקתו של התובע לתקופה הרלוונטית לתביעה או חלקה הם בגדר "ראשית ראייה" להוכחת התביעה. 41. במקרים מסוימים, תלושי השכר של התובע יהוו ראשית ראייה, ככל שעולה מהם שלא שולמו לתובע זכויות המגיעות לו לפי החוק או צווי הרחבה (כגון – הפקדות לפנסיה, דמי הבראה). וכמובן, הודאת המעסיק בחלק מטענות התובע עשויה להוות גם כן ראשית ראייה. היתר עבודה אצל אותו מעסיק, הרי שההיתר מהווה ראשית ראייה לכך שהעובד עבד אצל אותו מעסיק בתקופת ההיתר. הוא הדין אם העובד יוכיח כי היתרי העבודה הוצאו על שם קבלני כוח אדם או קבלני שירות (או "ראיסים") אשר למעסיק היו קשרי עבודה עמם. יודגש, כי האמור לעיל מתייחס להיות היתר ההעסקה "ראשית ראייה" בהקשר של חיוב העובד בהפקדת ערובה. למותר לציין, כי בית הדין יבחן בכל מקרה לגופו את המשקל שיש לתת להיתר העסקה במארג הראיות של המקרה הקונקרטי הנדון לפניו, והאם יש לקבוע על יסוד היתר ההעסקה קיומם של יחסי עבודה בין הצדיים בשלב של הדיון בבקשה להפקדת ערובה, עת על העובד-התובע להביא ראשית ראייה בלבד, ככל שהעובד-התובע הוכיח כי מתקיימים התנאים ליצירת החזקה או העברת נטל הראייה למעסיק, והמעסיק לא הציג את התיעוד הנדרש על פי החוק או ראיות לתשלום זכויותיו של העובד, מתקיים התנאי שנקבע בתקנה כי התובע "הראה ראשית ראייה להוכחת תביעתו". שנית, אין לקבל מצב שבפני העובד יוצב חסם להגשת תביעה בדמות חיוב בהפקדת ערובה בשל העדר ראיות בכתב להוכחת תביעתו, עת העדר הראיות בכתב להוכחת תביעתו נובע מכך שהמעסיק הפר את חובותיו הרישומיות. שכן, בכך ייבנה המעסיק מהפרת חובותיו, ובעקיפין אף יווצר למעסיק תמריץ להפר את החובות הרישומיות. לפיכך, ככל שמדובר במעסיק שהפר את חובותיו הרישומיות, הדבר משליך על מהות הראיות שיהיו בגדר "ראשית ראיה להוכחת התביעה". כפי שיוסבר בהמשך, לעתים היעדר תיעוד אף יכול להיחשב כ"טעמים מיוחדים שיירשמו" לפטור את העובד מהפקדת ערובה, גם באותם מקרים שבהם אינו יכול להציג ראשית ראייה להוכחת תביעתו עמדנו על כך שככל שהפרת החובות הרישומיות על פי דין מעבירה אל המעסיק את נטל ההוכחה, הרי ככל שהתקיימו התנאים להעברת נטל ההוכחה אל המעסיק, ואין בידי המעסיק להציג את התיעוד אותו הוא חייב לנהל על פי חוק (הודעה לעובד, רישומי נוכחות בהתאם להוראות החוק, תלושי שכר, פנקס חופשה וכיו"ב) יש לראות את העובד-התובע כמי ש"הראה ראשית ראייה להוכחת תביעתו" ככל שמדובר בסכום תביעה גבוה, והתובע הציג ראשית ראייה המתייחסת לחלק קטן מתביעתו, או שסביר להניח כי גם אם התובע יוכיח רכיבים מסוימים מתביעתו יהיה פער משמעותי בין הסכום שייפסק לבין סכום התביעה (כגון במקרה שבו נתבע פיצוי לא ממוני החורג משמעותית משיעור הפיצוי המקובל בפסיקה, או נתבע סכום בעד עבודה בשעות נוספות החורג מהסכום על פי החזקה שבסעיף 26ב לחוק הגנת השכר (ככל שהיא מתקיימת) מבלי שהובאה ראשית ראיה להיקף הנטען) - יהיה מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה (בסכום המתאים לנסיבות כפי שיפורט להלן) גם אם הציג "ראשית ראייה" לחלק מרכיבי התביעה ולחלק מתקופת העבודה

התובע הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה: 54. טעם נוסף וחלופי לפטור תובע מהפקדת ערובה על פי התקנה הוא כי התובע הראה כי הנתבע יוכל להיפרע אם התביעה תידחה. מעבר לאפשרויות המקובלות, הוכחה כי לתובע כספים או רכוש בישראל שניתן יהיה להיפרע מהם, על בית הדין לשקול גם אפשרויות אחרות של הפקדת ערובה מטעמו של התובע בישראל, כגון- ערבות צד ג' שיש בה כדי להבטיח תשלום הוצאות הנתבע.

טעמים מיוחדים שיירשמו "במקרים בהם מתרשם בית המשפט כי בנסיבות העניין אין זה מן הצדק ומן ההגינות להטיל על התובע הפקדת ערובה. במסגרת זו, יכול בית הדין לשקול את אופי הזכות הנתבעת והאם היותה זכות קוגנטית של העובד, את החלופות האפשריות לערובה, וכן את נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, וזאת בהסתמך על הפסיקה אשר התוותה את שיקול הדעת עד כה".

ניתן להצביע, מבלי למצות, על נסיבות המצדיקות לשקול החלתו של הסדר זה בתקנה. מודגש כי אין מדובר ברשימה סגורה ובית הדין רשאי להגיע למסקנה בדבר קיומם של "טעמים מיוחדים שיירשמו" גם בנסיבות אחרות. : היעדר תיעוד לעבודתו של העובד-באותם עניינים שבהם נטל ההוכחה מוטל על העובד התובע, אולם הפרת החובות הרישומיות מקשה עליו את הוכחת תביעתו (כגון – הוכחת תקופת העבודה ורציפותה ככל שהנטל לא חל על המעסיק, תביעה לשכר בעד שעות עבודה נוספות מעבר לחזקה על פי חוק הגנת השכר) יש ליתן משקל לכך שהמעסיק הפר את חובותיו הרישומיות אין מדובר ב"כלל טכני", כך שהפרת כל חובה רישומית על ידי המעסיק היא בגדר "טעם מיוחד" הפוטר את העובד-התובע מהפקדת ערובה, אלא מדובר בשיקול שיש להביא בחשבון במסגרת כלל השיקולים בהחלטה אם לחייב תובע בהפקדת ערובה. העסקה בתבנית מורכבת בתביעות מסוג זה יש להתחשב בפערי הכוחות והמידע שבין העובד לבין הגורם הנתבע על ידו, במיוחד בהתייחס לתנאי ההתקשרות שבין הגורם הנתבע לבין קבלן כוח האדם או קבלן השירות ואופן ההתחשבנות ביניהם. כמו כן, יש להתחשב בכך שהוכחה שהגורם הנתבע היה מעסיק במשותף או שלא מדובר בהתקשרות אותנטית ולגיטימית בדרך כלל דורשת שמיעת עדויות על נסיבות ההעסקה וההתקשרות בין הגורמים הרלוונטיים, ובקשיים הכרוכים לעובד להציג עדויות אלה בשלב הראשוני של בירור התביעה. לדעתנו, ובמיוחד עת לא שולמו לעובד זכויותיו על ידי המעסיק הישיר, על בית הדין לשקול אם שיקולי הגינות וצדק אינם מחייבים לאפשר לעובד למצות את ההליך לבירור חבותו של הגורם הנתבע ולא להציב חסם לבירור התביעה לגופה, גם אם בשלב ההתחלתי של ההליך בידו רק ראשית ראייה להוכחת העסקתו באתר/מקום העבודה של הגורם הנתבע ואין בידיו ראשית ראייה להוכחת חבותו של הגורם הנתבע

יובהר, כי אין באמור לעיל כדי לקבוע כי בכל מקרה שבו עובד תובע את הגורם הנתבע הוא לא נדרש להציג ראשית ראייה להוכחת חבותו של הגורם הנתבע כתנאי לפטור מהפקדת ערובה, ואין די בטענות בעלמא בעניין חבותו של הגורם הנתבע כדי להוות "טעמים מיוחדים" שיש בהם לפטור את התובע מהפקדת ערובה. גם אין בכך כדי לקבוע מהו היקף "ראשית הראייה" הדרוש בתביעות מסוג זה ככל שהעובד יבקש להסתמך על ההסדר הראשון. על בית הדין להכריע בכל מקרה על פי נסיבותיו,

בין ההסדרים השונים קיימת זיקת גומלין, כך ש"טעמים מיוחדים שיירשמו" עשויים להשפיע על רף הראיות הנדרש מהתובע כדי להראות "ראשית ראייה להוכחת תביעתו" ולהיפך; היינו, ובין היתר, ייתכן שטעם שאינו מגיע בפני עצמו ל"טעם מיוחד", בהצטרף ל"ראשית ראייה" שייתכן ולא הייתה עומדת בפני עצמה - יגיעו יחד לכדי "טעמים מיוחדים שיירשמו". בנוסף לשיקולים כאמור, יביא בית הדין בחשבון גם את השיקולים שגובשו בפסיקה לחיוב תובע בהפקדת ערובה שאינם ייחודיים לתובע עליו חלה התקנה, כגון השיקול שהתובע לא פרע חיוב בהוצאות שהושת עליו בעבר.

62. בכל הנוגע לסכום הערובה, לא נקבע בתקנה הסדר כלשהו. לטעמנו, בעניין זה לא שינתה התקנה את ההלכה הפסוקה עובר להתקנת התקנה, שלפיה "בבואו לקבוע את סכום הערובה, ינהג בית הדין על דרך המידתיות הנדרשת" (עניין אבו נסאר). על כן, על בית הדין לנהוג במתינות בקביעת סכום הערובה, ולהימנע מחיוב בסכומים גבוהים שיציבו חסם בלתי עביר לגישה לערכאות, בהתחשב במאפייני אוכלוסיית העובדים עליה חלה התקנה. 'הדיון'טקסט מודגש נוכח האמור, ככלל וככל שהנתבע לא הציג טעמים המצדיקים לנהוג אחרת, הדיון בבקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה יתקיים לאחר שהנתבע הגיש כתב הגנה, שכן קודם להגשת כתב הגנה אין בידי בית הדין תמונה מלאה על חזית המחלוקת בין הצדדים, שלאורה יש לבחון אם התובע הראה ראשית ראייה להוכחת תביעתו.

על התובע להגיש תגובה לבקשה לחיוב בהפקדת ערובה, וטענות עובדתיות בתגובתו עליו לתמוך בתצהיר. כמו כן עליו להגיש תצהיר ככל שהוא מבקש להסתמך על הוראת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד. ככל שהתובע מבקש להסתמך בתביעתו על מסמכים אותם על המעסיק לנהל או להנפיק על פי דין (הודעה לעובד, תלושי שכר, רישומי נוכחות וכו') או להסתמך על היעדרם של אלה כ"ראשית ראייה", או על מסמכים אחרים הרלוונטיים להכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה רשאי הוא לבקש - קודם למתן החלטה בבקשה - גילוי מסמכים ועיון בהם, ובמקרה כזה על בית הדין ליתן החלטה בבקשה לגילוי ועיון במסמכים קודם לדיון בבקשה לחיוב התובע להפקדת ערובה. לאחר קבלת תגובת התובע, רשאי הנתבע להגיש תשובה לתגובה, ככל שנדרש להתייחס לטענות שהעלה התובע בתגובתו. ככלל, על בית הדין לדון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה על יסוד הבקשה, התגובה, והתשובה לתגובה, ואין להפוך את הדיון בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה לדיון בהליך גופו.

משמעות

ראו גם

• החלף בפורטל האב
• ערכים רלבנטיים נוספים