הקדמה:

עובד שחלה ונעדר מהעבודה בשל מחלתו, זכאי לדמי מחלה מלאים (בשיעור 100% מהשכר) החל מהיום הרביעי למחלתו, גם אם יום זה הוא היום הראשון להיעדרותו בפועל ממקום העבודה
פסק דין זה מתייחס לעובד אשר עובד כל יום אצל מעסיק אחר

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
דב"ע נז / 3-18
תאריך:
20.05.1997
הערת עריכה
בפועל פסק הדין עסק על הזכאות לדמי מחלה מלאים ביום השישי להיעדרות שהוא הוים הראשון לעבודה אצל אותו מעסיק. פסק הדין העקרוני קובע זכאות לפי ימי המחלה ולא לפי ימי ההיעדרות. אולם מוסיף בהערת אגב כי "מדובר בעובדת במשק בית, העובדת לסירוגין בכל יום של השבוע בבית אחר. נראה לנו שכל אחד ממעבידיה חייב בתשלום דמי מחלה של שבעים וחמישה אחוז משכרה, ואין לקבוע, שהמעביד ביום הראשון למחלתה של העובדת יהא פטור מתשלום. אך שאלה זו נוכל להשאיר בצריך עיון. " זה קצת סותר את העיקרון של יום ראשון פטור ויום שני ושלישי רק חתי דמי מחלה. זה לא מנומק ועומד בסתירה להגיון של פסק הדין. בכל מקרה זה הושאר בצריך עיון.
הערה מאת שרון הורנשטיין (שיחה) 00:09, 9 בפברואר 2016 (IST)

המערער העסיק עובדת במשק בית יום אחד בשבוע, בימי שישי.

  • העובדת חלתה למשך 6 ימים - מיום ראשון עד יום שישי באותו שבוע, וקיבלה תעודת מחלה עבור 6 ימים אלה.
  • יום שישי, היום שבו היה עליה לעבוד אצל המערער, היה היום השישי למחלתה.
  • המערער טען כי הוא אינו חייב בתשלום דמי מחלה, מפני שמבחינתו, אותו יום שישי הוא היום הראשון למחלתה של העובדת. לטענתו, מאחר שעל-פי החוק המעסיק אינו חייב בתשלום דמי מחלה בגין היום הראשון למחלה, ומכיוון שהעובדת הועסקה אצלו ביום שישי בלבד, הרי שמבחינתו זהו היום הראשון שבו נעדרה מעבודתה ועל כן הוא אינו חייב בתשלום דמי מחלה.
  • העובדת טענה כי זהו יומה השישי למחלתה, ועל פי החוק יש לשלם דמי מחלה עבור יום זה.
  • לאחר שבית הדין לא קיבל את טענתו וחייב אותו בתשלום דמי מחלה, המעסיק ערער לבית הדין הארצי לעבודה.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  • בית הדין הארצי דחה, ברוב דעות, את הערעור וקבע כי על המערער לשלם לעובדת דמי מחלה.
  • הזכות לדמי מחלה היא זכות סוציאלית הנתונה לעובד.
  • החברה המודרנית ביקשה לפתור את בעייתו של העובד החולה, כך שלא ייווצר מצב שבו בגין מחלתו וחוסר יכולתו לעבוד בתקופת המחלה, הוא יהיה חסר הכנסה.
  • החוק מסדיר את תשלום השכר לעובד גם בהיותו חולה, החל מהיום השני למחלתו (בימים השני והשלישי בשיעור של 50% מהשכר שהיה זכאי לקבל באותה תקופה אילו המשיך בעבודתו, והחל מהיום הרביעי למחלה בשיעור המלא). ביום הראשון למחלה אין העובד זכאי לדמי מחלה.
  • אין לקבל את עמדת המערער לפיה הוא פטור מתשלום דמי מחלה לעובדת, שכן מדובר ביום הראשון להיעדרות מבחינתו.
    • גישה זו של המערער מסתמכת כולה על חובת המעסיק, או ליתר דיוק על חובה שבצדה יש פטור - הפטור מתשלום דמי מחלה ביום הראשון.
    • תשלום דמי מחלה אינו סנקציה על המעסיק ועל כן הפטור מתשלום עבור היום הראשון אינו מהווה "פטור מסנקציה".
    • מדובר בזכות שצומחת לעובד החולה החל מהיום השני למחלתו ושיעורה עולה בהדרגה עד ליום הרביעי למחלה. על-כן אין כל משמעות לכך שהמערער היה מעסיקה של העובדת רק ביום השישי למחלתה.
    • על-פי הפרשנות שמציע המערער (על כך שהפטור מתשלום דמי מחלה מתייחס ליום הראשון להיעדרות מהעבודה אצלו ולא ליום הראשון למחלה), תהיה העובדת זכאית לדמי מחלה מהמערער רק אם תחלה למשך 4 שבועות (כאשר בימי שישי בשבוע השני והשלישי תקבל חלק מדמי המחלה ומהשבוע הרביעי תוכל לקבל את דמי המחלה המקסימליים). הדבר נוגד את עקרונות משפט העבודה, ואת הרעיון הטמון בחוק דמי מחלה. לא בפטור של המעסיק מדובר, אלא בזכות של העובד, שצומחת החל מהיום השני למחלה בשיעור האמור לעיל.

משמעות

  • עובד המועסק כל יום אצל מעסיק אחר, זכאי לדמי מחלה מלאים (100% מהשכר) החל מהיום הרביעי למחלתו ולא בהכרח מהיום הרביעי להיעדרותו מהעבודה אצל אותו מעסיק.
  • המעסיק שאצלו אמור היה העובד לעבוד ביום מחלתו הרביעי, חייב לשלם לעובד דמי מחלה כבר ביום ההיעדרות הראשון של העובד מהעבודה, אם יום זה אינו היום הראשון למחלתו של העובד.


שימו לב
  • פסק הדין התייחס לעובדת במשק בית שעבדה כל יום אצל מעסיק אחר והתביעה התייחסה למעסיק ביום השישי למחלתה. פסק הדין לא דן במעסיקים האחרים (המעסיק ביום הראשון למחלה, שבו לא משולמים דמי מחלה, והמעסיקים בימים השני והשלישי, שבהם משולמים רק מחצית מדמי המחלה).
  • עם זאת בהערת אגב ציינה השופטת ברק כי לדעתה כל אחד מהמעסיקים חייב במלוא דמי המחלה המלאים באותם ימים, וכי המעסיק ביום הראשון למחלה אינו פטור מתשלום דמי מחלה (למרות שלפי החוק עבור יום המחלה הראשון לא משלמים דמי מחלה), אך ביקשה להשאיר את ההכרעה בסוגיה זו לעתיד ("בצריך עיון"), אם יתעוררו מקרים כאלה.
  • מאמירה זו משתמע כי אילו היה נידון מקרה כזה בפני בית הדין, כל אחד מהמעסיקים היה חייב במלוא דמי המחלה. עם זאת, לאור העובדה כי הדבר עומד בסתירה לנימוקי פסק הדין המסבירים כי דמי המחלה משולמים לפי מספר ימי המחלה ולא לפי מספר ימי ההיעדרות ולאור העובדה כי הדבר נאמר בהערת אגב ואינו חלק מההלכה המחייבת בפסק הדין, לא ניתן לקבוע במפורש כי אכן כך הדבר, כלומר כי המעסיק ביום הראשון אינו פטור מתשלום דמי מחלה וכי המעסיקים בימים השני והשלישי למחלה מחויבים במלוא דמי המחלה ולא במחציתם, כפי שקובע החוק.

חקיקה ונהלים

תודות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.