שורה 36: שורה 36:
 
* אין מדובר ב"רכב צמוד", אלא ברכב תפעולי אשר משמש את הבעל לצרכי העבודה בלבד, ולפיכך לא נכון היה להביא בחשבון הכנסותיו את זקיפת ההטבה בגין הרכב האמור.
 
* אין מדובר ב"רכב צמוד", אלא ברכב תפעולי אשר משמש את הבעל לצרכי העבודה בלבד, ולפיכך לא נכון היה להביא בחשבון הכנסותיו את זקיפת ההטבה בגין הרכב האמור.
 
* בהמשך הסכימו בני הזוג כי מדובר ב"רכב צמוד", אולם טענו כי אין להתחשב בשווי ההטבה:
 
* בהמשך הסכימו בני הזוג כי מדובר ב"רכב צמוד", אולם טענו כי אין להתחשב בשווי ההטבה:
** לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעבר, לפיה "הכנסה זקופה" אינה שכר עבודה, אינה "הכנסה" ואינה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שאין להביאו בחשבון כהכנסה לצורך מבחן ההכנסות לקבלת קצבת זיקנה. לטענתם, יש לראות את השווי שנקבע בתקנות שווי השימוש, ככזה שמשמש לצרכי מיסוי בלבד.
+
** לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעבר, לפיה "הכנסה זקופה" אינה שכר עבודה, אינה "הכנסה" ואינה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שאין להביאו בחשבון כהכנסה לצורך מבחן ההכנסות לקבלת קצבת זיקנה.  
** שווי זה אינו אמור להיקבע דווקא לפי תקנות שווי השימוש (שנקבעו לצרכי מיסוי), אלא הוא אמור להיקבע על פי בחינת השווי הריאלי של טובת ההנאה שהמבוטח מפיק מכך בפועל (מידת השימוש הפרטי שעושה הבעל ברכב בפועל).
+
** שווי זה אינו אמור להיקבע דווקא לפי [http://www.nevo.co.il/Law_word/law01/255_435.doc תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), תשמ"ז-1987] אלא הוא אמור להיקבע על פי בחינת השווי הריאלי של טובת ההנאה שהמבוטח מפיק מכך בפועל (מידת השימוש הפרטי שעושה הבעל ברכב בפועל).
 +
** לטענתם, יש לראות את השווי שנקבע בתקנות מה הכנסה, ככזה שמשמש לצרכי מיסוי בלבד.
 
==טענת המוסד לביטוח לאומי==
 
==טענת המוסד לביטוח לאומי==
 
* הוראת [[חוק הביטוח הלאומי]] קובעות כי יש לראות כהכנסתו החודשית של עובד, את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפקודת מס הכנסה, היינו כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו, כולל החזקת רכב.
 
* הוראת [[חוק הביטוח הלאומי]] קובעות כי יש לראות כהכנסתו החודשית של עובד, את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפקודת מס הכנסה, היינו כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו, כולל החזקת רכב.

גרסה מ־09:00, 15 באוקטובר 2015

הקדמה:

כאשר המוסד לביטוח לאומי בודק את מבחן הכנסות של מבוטחים התובעים קצבת זיקנה או קצבת נכות כללית, הוא יביא בחשבון את רכיב "שווי שימוש ברכב" כחלק מההכנסה
המוסד לביטוח לאומי אינו צריך לבדוק את היקף השימוש בפועל שעושה המבוטח או בן זוגו ברכב
אם הכנסתו של העובד, כולל רכיב שווי השימוש ברכב, עולה על ההכנסה המירבית המותרת לצורך קבלת הקצבה, תישלל הקצבה מהעובד
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין האזורי לעבודה בנצרת
מס' תיק:
ב"ל 47305-10-13
  • התובעת הגישה תביעה לביטוח לאומי לקבלת השלמה לקצבת הזקנה אותה היא מקבלת בעבור בעלה. במקביל הבעל הגיש לביטוח לאומי תביעה לקצבת זיקנה, בשל הגיעו לגיל פרישה המזכה במתן הקצבה. (הזכאות בגיל זה כפופה למבחן הכנסות).
  • לצורך קבלת קצבת הזיקנה של הבעל ולצורך קבלת ההשלמה לקצבה של האישה נדרשו בני הזוג להגיש תלושי שכר של הבעל.
  • תלושי השכר כללו "הכנסה משווי רכב", שהוא רכיב שמחויב במס הכנסה.
  • לפיכך החליט המוסד לביטוח לאומי להביא בחשבון את רכיב שווי השימוש ברכב, כפי שמפורט בתלושי השכר במסגרת מבחן ההכנסות.
  • מאחר שהכנסתו של הבעל (כולל רכיב "שווי השימוש ברכב"), כפי שפורטה בתלושי השכר, עלתה על ההכנסה המרבית שנקבעה לעניין זה בחוק, נשללה זכאותה של האישה לתוספת לקיצבה ובמקביל נשללה זכאות הבעל לקצבת זיקנה.
  • כתוצאה מכך נוצר לבני הזוג חוב למוסד לביטוח לאומי בגין תשלומים ששולמו להם בעבר.

טענות בני הזוג

  • אין מדובר ב"רכב צמוד", אלא ברכב תפעולי אשר משמש את הבעל לצרכי העבודה בלבד, ולפיכך לא נכון היה להביא בחשבון הכנסותיו את זקיפת ההטבה בגין הרכב האמור.
  • בהמשך הסכימו בני הזוג כי מדובר ב"רכב צמוד", אולם טענו כי אין להתחשב בשווי ההטבה:
    • לאור פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעבר, לפיה "הכנסה זקופה" אינה שכר עבודה, אינה "הכנסה" ואינה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים, הרי שאין להביאו בחשבון כהכנסה לצורך מבחן ההכנסות לקבלת קצבת זיקנה.
    • שווי זה אינו אמור להיקבע דווקא לפי תקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), תשמ"ז-1987 אלא הוא אמור להיקבע על פי בחינת השווי הריאלי של טובת ההנאה שהמבוטח מפיק מכך בפועל (מידת השימוש הפרטי שעושה הבעל ברכב בפועל).
    • לטענתם, יש לראות את השווי שנקבע בתקנות מה הכנסה, ככזה שמשמש לצרכי מיסוי בלבד.

טענת המוסד לביטוח לאומי

  • הוראת חוק הביטוח הלאומי קובעות כי יש לראות כהכנסתו החודשית של עובד, את הכנסתו מהמקורות המפורטים בפקודת מס הכנסה, היינו כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו, כולל החזקת רכב.
  • מדובר ב"רכב צמוד", ולפיכך, יש להביא את רכיב שווי השימוש ברכב כפי שמפורט בתלושי השכר אותם הגישו בני הזוג.
  • הכנסתו של התובע כפי שדווחה בתלושי השכר, עולה על ההכנסה המרבית שנקבעה לעניין זה בחוק.

החלטת בית הדין

  • סעיף 344(א) לחוק הביטוח הלאומי מחייב את הנתבע לבחון את הכנסת המבוטח בהתאם לאמור בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, אשר קובע מפורשות כי שימוש ברכב הוא בגדר הכנסה, אשר שוויה הוסדר בתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב), תשמ"ז-1987.
  • "רכב צמוד", משמעו רכב שמעמיד המעסיק לשימושו של העובד, הן לצורך עבודתו והן לצרכיו הפרטיים של העובד, גם לאחר שעות העבודה. כאשר הרכב משמש רק לצרכי העבודה ונותר בחצרי המעסיק בסוף יום העבודה, אין הוא בגדר "רכב צמוד". מכאן, כי הבעל אכן הפיק טובת הנאה מן העובדה שהועמד לרשותו רכב, על כל הכרוך בכך, כאשר טובת הנאה זו, הינה בגדר הכנסה בהתאם לפקודה, ככל הכנסה אחרת.
    • שוויה של טובת ההנאה כאמור צריכה להתבסס על התקנות אשר קובעות את שווי השימוש, בהתאם לשווי הרכב ונתונים נוספים, אשר משקללים את העלויות השונות הכרוכות באחזקת רכב.
    • יש לראות את תקנות מס הכנסה אשר הותקנו לעניין זה, חלק בלתי נפרד מפקודת מס הכנסה, אליה מפנה חוק הביטוח הלאומי.
    • דרישת בני הזוג לבחון את שווי טובת ההנאה הנובעת מן הרכב הצמוד, בכל מקרה ומקרה לגופו, תוך בחינת מהות הרכב, מספר הנסיעות שבוצעו בו וכד', אינה ריאלית.
    • נקודת המוצא היא כי העמדת "רכב צמוד" לרשותו של עובד, חוסכת ממנו הוצאות אחרות, כדוגמת נסיעה בתחבורה ציבורית, מימון רכישת רכב בעצמו, תשלום ביטוחים שונים, רישוי שנתי, טיפולים שוטפים, בלאי וכמובן דלק. לפיכך, נקודת המוצא היא כי ההכנסה הפנויה של עובד המחזיק ב"רכב צמוד", גבוהה מאשר עובד אשר אינו מחזיק רכב כזה.
    • מנגד, ככל שסבור העובד כי שווי השימוש אשר נקבע בתקנות, מקפח אותו, באופן אשר מצדיק מבחינת כלכלית אחזקת רכב באופן עצמאי, או שימוש בתחבורה ציבורית, הרי שכאמור עומדת לרשות העובד החלופה של השארת הרכב במקום העבודה תוך ויתור על הזכות לעשות שימוש ברכב באופן פרטי, מה שהופך אותו ל"רכב צמוד". ככל שהבעל לא עשה כן, ההנחה היא כי שווי השימוש אשר נקבע בתקנות, משקף את שיעור ההטבה הכספית, הנזקפת לצורך מס.
    • פסק הדין שעליו התבססו בני הזוג התיחס לרכיב שווי הרכב לצורך פיצויי פיטורים ואינו רלוונטי למבחן ההכנסות לצורך קיצבת זיקנה, אשר מתבסס על הוראותיו המפורשות של חוק הביטוח הלאומי, פקודת מס הכנסה והתקנות מכוחה.

משמעות

  • כאשר המוסד לביטוח לאומי בודק את מבחן ההכנסות של מבוטחים התובעים קצבת זיקנה או קצבת נכות כללית, הוא יביא בחשבון את רכיב "שווי שימוש ברכב" כחלק מההכנסה.
  • המוסד לביטוח לאומי אינו צריך לבדוק את היקף השימוש בפועל שעושה המבוטח או בן זוגו ברכב.
  • עובד המקבל רכב צמוד מעבודה, הרי ששווי השימוש ברכב עשוי לגרום לכך כי קצבת הזיקנה או קצבת הנכות תישלל ממנו, אם הכנסתו (כולל רכיב שווי השימוש ברכב) עולה על ההכנסה המירבית המותרת לצורך קבלת הקצבה.

חקיקה ונהלים

מקורות

  • נוסח פסק הדי באדיבות אתר נבו.