הקדמה:

אפליית תלמיד מטעמי מוצא עדתי, רקע חברתי-כלכלי, נטייה מינית, זהות מגדרית או השקפה פוליטית (של הילד ו/או של הוריו) הינה עבירה פלילית
האיסור להפלות חל על כלל בתי הספר בישראל בכל המגזרים בכל שלבי הגיל, גם בחינוך מיוחד וגם בחינוך רגיל
ניתן להגיש תביעה לבית המשפט על אפליה פסולה ולזכות בפיצוי של עד 50,000 ש"ח, ללא הוכחת נזק
למידע בנוגע לדרכי הגשת תלונה על אפליה פסולה למשרד החינוך לחצו כאן
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

מיון ואפליית תלמידים (למעט במקרים מיוחדים) הנם אסורים ומהווים עבירה על החוק.

  • סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד קובע, כי רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם, לא יפלו תלמיד בשל אחת מהסיבות הבאות: לאום, מוצא, דת, גזע, השתייכות פוליטית, מצבה הכלכלי של משפחת התלמיד וכן נטייה מינית או זהות מגדרית של התלמיד או של הוריו.
  • בנוסף קובע הסעיף כי אפליה אסורה בשל כל אחת מהסיבות הנ"ל מהווה עבירה פלילית ועשויה לגרור עונש מאסר של שנה או קנס כספי.
  • חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים קובע כי אפליית תלמיד מטעמי מוגבלות (גופנית או שכלית), גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי או הורות הנה אפליה אסורה.
  • בנוסף קובע החוק כי אפליה אסורה בשל כל אחת מהסיבות הנ"ל מאפשרת הגשת תביעה אזרחית וקבלת פיצוי כספי.
  • האיסור על אפליה חל על כל אחד מהמקרים הבאים:
  1. רישום וקבלה לבתי ספר, ובעת הרחקה מבית הספר.
  2. זכויות וחובות התלמידים כולל כללי המשמעת והפעלתם במידת הצורך.
  3. קביעת תוכניות לימוד נפרדות באותו בית ספר.
  4. שיבוץ לכיתות נפרדות בבית הספר.
דוגמה
סירוב לרשום תלמיד על רקע מעורבותו הפוליטית מהווה אפליה אסורה.
דוגמה
שיבוץ תלמידים בעלי רקע עדתי זהה לכתה נפרדת משאר הכתות באותה שכבת גיל מהווה אפליה אסורה.

מי זכאי?

  • כלל אוכלוסיית התלמידים בישראל.

תהליך מימוש הזכות

  • האיסור להפלות חל על כלל בתי הספר בישראל בכל המגזרים בכל שלבי הגיל, גם בחינוך מיוחד וגם בחינוך רגיל.
  • כאשר מתרחשת אפליה במוסד החינוכי, יש לפנות אל המוסד בדרישה להפסיק את האפליה.
  • במידה שהאפליה נמשכת, ישנן מספר אפשרויות פעולה.

אפשרויות פעולה במקרה של אפליה פסולה

כאשר מתרחשת אפליה פסולה על-ידי רשות חינוך מקומית, מוסד חינוך או אדם הפועל מטעמם ניתן לנקוט אחת או יותר מהפעולות הבאות:

  • הגשת תלונה במשטרה - ניתן להגיש תלונה במשטרה כנגד האדם או הגוף המפלה. סעיף 5(ב) לחוק זכויות התלמיד קובע שאפליה היא עבירה פלילית שהעונש עליה עשוי להיות שנת מאסר או קנס כספי.
  • הגשת תביעה אזרחית בבית משפט - ניתן לתבוע בבית המשפט פיצוי כספי מהאדם או הגוף המפלה עד לגובה של 50,000 ש"ח, ללא צורך בהוכחה כי האפליה גרמה לנזק כלשהו.
  • פנייה לרשות המקומית או לאגף פניות הציבור במשרד החינוך - ניתן לפנות לרשות המקומית או לאגף לפניות ותלונות הציבור במשרד החינוך ולדרוש את התערבותם. למשרד החינוך יש סמכות להורות לכל בית ספר בישראל להפסיק את האפליה. במידה שהאפליה נמשכת, יכול משרד החינוך לנקוט צעדים לטיפול באפליה, ואף להורות על סגירת בית הספר המפלה. הפנייה יכולה להיעשות במספר דרכים:
  • פנייה לייעוץ וסיוע משפטי באמצעות אחד מן הארגונים שיפורטו בהמשך.

בעלי תפקידים שניתן לתבוע בגין אפליה פסולה

  • כאשר נעשית אפליה פסולה במערכת החינוך ניתן לתבוע את האנשים הבאים (בהתאם לסוג והיקף האפליה):
    • מורים
    • מנהל בית הספר
    • עובדי מחלקת החינוך של הרשות המקומית
    • עובדי רשת חינוך, אם ביה"ס מופעל על-ידי רשת
    • עובדי משרד החינוך

מיונים מותרים

  • לא כל מיון הוא אפליה פסולה. התשובה לשאלה אם מקרה מסוים ייחשב כאפליה או לא תלויה בנסיבות המקרה:
    • כיתות נפרדות לבנות ולבנים בחינוך הדתי אינן נחשבות לאפליה. במידה שההורים או התלמיד עצמו אינם מעוניינים בלימוד בכיתות נפרדות הם יכולים לבקש מהרשות המקומית לאפשר רישום למוסד חינוכי אחר בו אין הפרדה בין בנים לבנות.
    • כיתות נפרדות לחינוך מיוחד אינן נחשבות לאפליה. במידה שההורים או התלמיד (עם הצרכים המיוחדים) עצמו מעוניינים בשילוב בכיתה רגילה עליהם לפנות לרשות המקומית ולבקש לכנס ועדת שילוב לצורך בחינת שילובו של התלמיד בכיתה רגילה.
    • מיון לפי כישורים הרלוונטיים לבית ספר ממלכתי ייחודי במעמד "על אזורי" אינו נחשב לאפליה. בתי ספר על אזוריים רשאים למיין תלמידים אך ורק לפי הכישורים הרלוונטיים לתחום בו הם מציעים תכנית ייחודית (כגון ספורט, אמנות, מדעים וכו'). בית ספר מקבל מעמד על אזורי רק באישור משרד החינוך והרשות המקומית גם יחד. ללא האישור הכפול, כלל לא רשאי בית הספר לבצע מיונים. מוסדות חינוך אלו עדיין כפופים לשאר האיסורים המפורטים למעלה.
    • הקפדה על אורח החיים הדתי של התלמיד, בהתאם לכללי משרד החינוך, כתנאי לרישום לבית ספר ממלכתי דתי אינה נחשבת לאפליה. מוסדות חינוך אלו עדיין כפופים לשאר האיסורים המפורטים למעלה.
    • מיון תלמידים על-פי הישגים לימודיים לבית ספר ממלכתי, בית ספר "פרטי" ייחודי או לבית ספר כנסייתי וגביית שכר לימוד אינו נחשב לאפליה.

חשוב לדעת

  • בבית ספר ממלכתי דתי בו מונהגת תכנית תורנית נוספת במימון ההורים, ואין להורים היכולת הכלכלית לשלם עבורה או שאינם מעוניינים בה, רשאים ההורה והתלמיד להירשם לאותו בית ספר לכיתה בה לא מונהגת התכנית התורנית, ובכל מקרה אין לסרב לרשום תלמיד בגלל היעדר יכולת כלכלית לשלם על תכנית תורנית נוספת. ראו חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשע/3(א) מיום 01.11.2009 - תשלומי הורים עבור תכנית לימודים נוספת תורנית במוסדות חינוך ממלכתיים-דתיים.
  • למעט מיון תלמידים על-פי הישגים לימודיים וגביית שכר לימוד, אסור לבתי ספר פרטיים וכנסייתיים להפלות תלמידים בשל כל סיבה אחרת.

פסקי דין

ארגוני סיוע

גורמי ממשל

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

מקורות