(רקע עובדתי)
(פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה)
שורה 37: שורה 37:
 
* על כך וכן על החלטת הביניים שעניינה שאלת היציגות, הוגש הערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה..
 
* על כך וכן על החלטת הביניים שעניינה שאלת היציגות, הוגש הערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה..
  
== פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה==
+
== פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה==
* הנתבעת היא מעסקתו של העובד ולא חברת החשמל , למרות שהעובד עבד בחצרי חברת החשמל .
+
*זכות ההתאגדות של עובדים להתאגד בארגון עובדים מבוססת  הן  על הזכות החוקתית להתאגד והן עקרון השוויון, ופגיעה בזכות עובדים להתאגד היא פגיעה בזכותם לשוויון
אין קשר בין העובד לבין השביתה שפרצה בחברת החשמל , והחופשה עקב השביתה נכפתה על העובד.  
+
הפגיעה בחירות השביתה מונעת מארגון העובדים את הכלי העיקרי המאפשר לו להפעיל לחץ על המעסיק ומייתרת את קיומו בעיני העובדים. מעמדה החוקתי של חירות השביתה נגזר מערך כבוד האדם .
* במצב כזה על המעסיק/ה חלה חובה לשלם שכר לעובד.  
+
* ביטוי לחשיבות הזכות להתאגד מצוי בהגנה החוקית מפני פיטורים עקב השתתפות עובד בשביתה, הקבועה בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז1957- (158ו).שביתה נגזר מערך כבוד האדם.
* אומנם את מועד החופשה קובע המעסיק/ה  אולם, כאן לא היתה קביעה של חופשה מראש, אלא יצירת מצב מלאכותי לפיו ימי השביתה ייחשבו לימי חופשה:
+
*הכלל הוא, כי במקרה של הפרת חוזה עבודה או הסכם קיבוצי הסעד המקובל הוא פיצויים. אולם, נפסק זה מכבר, כי לכלל זה חריגים וכי לבית-הדין שיקול-דעת האם לאיין את הפיטורים ולהחזיר, במקרים הראויים, עובד למקום עבודתו (160ג – ד).
** העובד במקרה זה לא ידע מראש כי מוקצבים לו כך וכך ימים שבהם הוא רשאי לצאת לחופשה. הוא התעורר מידי בוקר בבוקרו, מבלי לדעת האם יוכל ללכת היום לעבודה או שהשביתה נמשכת.
+
* פיטורי עובדים בשל רצונם להתארגן ולהשתתף בשביתה מהווים הפרה של זכותם החוקתית, ומקרה זה מתאים  לחרוג מהכלל לפיו הסעד  המקובל  במקרה של הפרת חוזה עבודה  הוא פיצויים, ויש להחזיר את העובדים לעבודתם
** מצב כזה אינו חופשה, והוא אינו עומד ברעיון של "הענקת חופשה", שמטרתה מנוחה אמיתית וראויה לעובד  
+
* במקרים רבים פסיקת פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה או פגיעה בזכות החוקתית של העובדים להתארגן לא תשיג את מטרת הסעד – להגן על הזכות החוקתית של העובדים. תעל-כן, הסעד הראוי הוא דווקא אכיפת יחסי העבודה בצירוף תשלום פיצויים. במקרה דנן, רק החזרתם לעבודה של הנהגים המפוטרים תבטיח שמירה על ההתארגנות הקיימת, מילוי תפקידם ושכנוע עובדים בלתי מאורגנים להתארגן.
**הודעה כללית על אפשרות יציאה לחופשה אינה יכולה להיחשב הודעה על חופשה שנתית שתנוכה מחשבון מאזן החופשות המגיעות לעובד.
 
* לאור האמור לעיל פסק בית הדין כי המעסיקה לא היתה רשאית לנכות לעובד ימי חופשה בגין היעדרותו ומשעשתה כן עליה לפצות את העובד במלוא נזקו.
 
  
 
== משמעות ==
 
== משמעות ==

גרסה מ־12:52, 20 בנובמבר 2016

הקדמה:


{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
עס"ק 1008/00
תאריך:
23.07.2000
קישור:

רקע עובדתי

  • המערערת (להלן – המעסיקה ) הנה חברת הסעות המעסיקה נהגים, אשר ביקשו להתאגד באמצעות ההסתדרות ,על מנת לנהל משא ומתן עם המעסיקה לקראת כרתתו של הסכם עבודה קיבוצי בין הצדיים.
  • המעסיקה התנגדה לנהל משא ומתן, ובין הצדדים פרץ סכסןך והוכרזה שביתה.
  • בתגובה לשביתה פיטרה המעסיקה 38 נהגים, כולם עובדים שנטלו חלק בשביתה.
  • ההסתדרות פנתה לבית-הדין האזורי בתל-אביב בבקשה לבטל את פיטורי העובדים בטענה שנעשו בשל הצטרפותם לארגון עובדים ותוך הפרת זכותם להתאגד,
  • בית הדין האזורי קבע, כי פיטוריהם של 33 הנהגים בטלים, וכי המעסיקה אינה רשאית לפגוע בעובדיה על רקע רצונם להתארגן.
  • על כך וכן על החלטת הביניים שעניינה שאלת היציגות, הוגש הערעור בפני בית הדין הארצי לעבודה..

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה

  • זכות ההתאגדות של עובדים להתאגד בארגון עובדים מבוססת הן על הזכות החוקתית להתאגד והן עקרון השוויון, ופגיעה בזכות עובדים להתאגד היא פגיעה בזכותם לשוויון
  • הפגיעה בחירות השביתה מונעת מארגון העובדים את הכלי העיקרי המאפשר לו להפעיל לחץ על המעסיק ומייתרת את קיומו בעיני העובדים. מעמדה החוקתי של חירות השביתה נגזר מערך כבוד האדם .
  • ביטוי לחשיבות הזכות להתאגד מצוי בהגנה החוקית מפני פיטורים עקב השתתפות עובד בשביתה, הקבועה בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז1957- (158ו).שביתה נגזר מערך כבוד האדם.
  • הכלל הוא, כי במקרה של הפרת חוזה עבודה או הסכם קיבוצי הסעד המקובל הוא פיצויים. אולם, נפסק זה מכבר, כי לכלל זה חריגים וכי לבית-הדין שיקול-דעת האם לאיין את הפיטורים ולהחזיר, במקרים הראויים, עובד למקום עבודתו (160ג – ד).
  • פיטורי עובדים בשל רצונם להתארגן ולהשתתף בשביתה מהווים הפרה של זכותם החוקתית, ומקרה זה מתאים לחרוג מהכלל לפיו הסעד המקובל במקרה של הפרת חוזה עבודה הוא פיצויים, ויש להחזיר את העובדים לעבודתם
  • במקרים רבים פסיקת פיצויים בגין הפרת חוזה העבודה או פגיעה בזכות החוקתית של העובדים להתארגן לא תשיג את מטרת הסעד – להגן על הזכות החוקתית של העובדים. תעל-כן, הסעד הראוי הוא דווקא אכיפת יחסי העבודה בצירוף תשלום פיצויים. במקרה דנן, רק החזרתם לעבודה של הנהגים המפוטרים תבטיח שמירה על ההתארגנות הקיימת, מילוי תפקידם ושכנוע עובדים בלתי מאורגנים להתארגן.

משמעות

  • .עובד אשר עבד מטעם המעסיק בחצרי הלקוח, ונעדר מעבודתו בשל שביתה אצל הלקוח, זכאי לשכר ממעסיקו עבור ימי היעדרותו עקב השביתה


חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

מקורות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.