הקדמה:

אסור למעסיק לפטר עובד בשל השתתפותו בשביתה
במידה ומעסיק פיטר עובד בשל השתתפותו בשביתה, עשוי בית הדין לתת סעד של אכיפה ולהורות למעסיק להחזיר את העובד לעבודתו
זכות התאגדות של עובדים היא זכות חוקתית וכוללת גם את זכותו של ארגון העובדים לנהל משא ומתן קיבוצי עם המעסיק
בנוסך, אסור לפטר עובד בגין חברותו או פעילותו בארגון עובדים. לפרטים נוספים ראו:איסור פגיעה בעובד בגין פעילותו או חברותו בארגון עובדים או בוועד עובדים
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
עס"ק 1008/00
תאריך:
23.07.2000
קישור:

רקע עובדתי

  • המערערת (להלן – "המעסיקה") הנה חברת הסעות המעסיקה נהגים, אשר ביקשו להתאגד באמצעות הסתדרות העובדים ,על מנת לנהל משא ומתן עם המעסיקה לקראת כריתתו של הסכם עבודה קיבוצי בין הצדדים.
  • המעסיקה התנגדה לנהל משא ומתן עם ההסתדרות ובין הצדדים פרץ סכסוך והוכרזה שביתה.
  • בתגובה לשביתה פיטרה המעסיקה 33 נהגים, כולם עובדים שנטלו חלק בשביתה.
  • ההסתדרות פנתה לבית-הדין האזורי בתל-אביב בבקשה לבטל את פיטורי העובדים בטענה שנעשו בשל הצטרפותם לארגון עובדים ותוך הפרת זכותם להתאגד.
  • בית הדין האזורי קבע, כי פיטוריהם של 33 הנהגים בטלים, וכי המעסיקה אינה רשאית לפגוע בעובדיה על רקע רצונם להתארגן.
  • על כך וכן על החלטת הביניים שעניינה שאלת היציגות, הוגש ערעור זה בפני בית הדין הארצי לעבודה.

פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה

  • זכות ההתאגדות של עובדים להיא זכות חוקתית השואבת את כוחה גם מעקרון השוויון וכוללת בחובה גם את זכותו של ארגון העובדים לנהל משא ומתן קיבוצי עם המעסיק.
  • זכות השביתה נגזרת מערך כבוד האדם ופגיעה בזכות זו מונעת מארגון העובדים את הכלי העיקרי המאפשר לו להפעיל לחץ על המעסיק .
  • בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז 1957 העניק המחוקק הישראלי לעובד הגנה מפני פיטורים עקב השתתפותו בשביתה. הסעיף קובע כי השתתפותו של עובד בשביתה לא תחשב כהפרת חובה אישית ומכאן גישתו של בית-הדין לעבודה, לפיה חוזה העבודה מושעה בזמן שביתה.
  • בנוסף, התנכלות לעובדים, לרבות פיטורים, מחמת הפעלת זכות ההתארגנות או השתתפות בשביתה נאסרה באמנות ארגון העבודה הבינלאומי וכן באמנות האו"ם . מדינת ישראל, כחברה בארגון העבודה הבינלאומי, באו"ם וכן מכוח אשרור חלק מהאמנות הנ"ל, קיבלה על עצמה את העקרונות שהותוו בהן
  • מן האמור לעיל עולה כי פיטורי עובדים בשל רצונם להתארגן ולהשתתף בשביתה מהווים הפרה של זכותם החוקתית
  • על מנת להכריע מהו הסעד הראוי להפרת זכויות עובדי המעסיקה להתארגן ולשבות, יש לשקול שיקולים חוקתיים רבי ערך: מצד אחד חופש הביטוי של העובדים להביע את מחאתם ועמדתם בעת השביתה, זכות הקניין של העובדים במקום העבודה ומצבם האישי של העובדים ומנגד, השפעת חזרתם של העובדים לעבודה סדירה על מרקם יחסי העבודה במפעל, הפררוגטיבה הניהולית וסוגיית תום-לבם של הצדדים.
  • בית הדין דן בשיקולים אילה והגיע למסקנה כי במקרה זה צדק בית-הדין האזורי כאשר אכף את יחסי העבודה בין הצדדים והורה למעסיקה להחזיר את הנהגים המפוטרים לעבודתם הרגילה טרם פרוץ הסכסוך, וזאת למרות שבדרך כלל הסעד המקובל הוא פיצויים.

משמעות


חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

מקורות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.