מ (תיקון קישורים שבורים)
מ (משרד הבינוי -> משרד הבינוי והשיכון)
שורה 26: שורה 26:
 
תיק זה הנו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהוגש על-ידי ילדיה של דיירת ב[[הזכות לדיור ציבורי|דיור הציבורי]] בדרישה להחשב כ'''דיירים ממשיכים''' לאחר פטירתה של האם.
 
תיק זה הנו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהוגש על-ידי ילדיה של דיירת ב[[הזכות לדיור ציבורי|דיור הציבורי]] בדרישה להחשב כ'''דיירים ממשיכים''' לאחר פטירתה של האם.
  
המנוחה ובעלה התגוררו בדירה משנת 1968 ועד לפטירתם בשנים 2001 ו-1990 (בהתאמה). בשנת 2002 הגישו ילדיהם בקשה להכרה בהם כדיירים ממשיכים בהתאם ל[[חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי]]. ועדת האכלוס העליונה של [http://www.moch.gov.il/siyua_bediyur/schar_dira/Pages/shlavim.aspx משרד הבינוי] דחתה את בקשתם, בנימוק כי לא התגוררו בדירה '''שלוש שנים לפחות ברציפות''' לפני פטירת המנוחה, כפי שהחוק דורש. הם ערערו בפני הועדה והיא דחתה את בקשתם בשנית. באותו זמן הגישה עמידר תביעה לבית משפט השלום בבית שמש בדרישה לפנותם מהדירה ותביעתה התקבלה.
+
המנוחה ובעלה התגוררו בדירה משנת 1968 ועד לפטירתם בשנים 2001 ו-1990 (בהתאמה). בשנת 2002 הגישו ילדיהם בקשה להכרה בהם כדיירים ממשיכים בהתאם ל[[חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי]]. ועדת האכלוס העליונה של [http://www.moch.gov.il/siyua_bediyur/schar_dira/Pages/shlavim.aspx משרד הבינוי והשיכון] דחתה את בקשתם, בנימוק כי לא התגוררו בדירה '''שלוש שנים לפחות ברציפות''' לפני פטירת המנוחה, כפי שהחוק דורש. הם ערערו בפני הועדה והיא דחתה את בקשתם בשנית. באותו זמן הגישה עמידר תביעה לבית משפט השלום בבית שמש בדרישה לפנותם מהדירה ותביעתה התקבלה.
  
שופט בית משפט השלום קבע כי החלטת משרד הבינוי מבוססת כראוי על התשתית העובדתית וכי אין מקום להתערבות נוספת. הוא דחה את טענותיהם של הנתבעים כי לא ניתנה להם זכות שימוע, משום שדווקא היו מיוצגים בבית המשפט. כך גם נדחו טענותיהם כי לא ניתנה להם אפשרות לעיין בחומר הראיות שהוצג בפני ועדת האכלוס וכי נפלו פגמים בעבודת הועדה בכך שהסתייעה בחקירות של גוף אחר. השופט טען כי על הועדה לקבל החלטה בעניינים הטעונים הכרעתה על בסיס תשתית עובדתית מבוססת, ולצורך כך היא רשאית לבחון את המצב העובדתי באמצעות בדיקות או חקירות ולהעזר באחרים.
+
שופט בית משפט השלום קבע כי החלטת משרד הבינוי והשיכון מבוססת כראוי על התשתית העובדתית וכי אין מקום להתערבות נוספת. הוא דחה את טענותיהם של הנתבעים כי לא ניתנה להם זכות שימוע, משום שדווקא היו מיוצגים בבית המשפט. כך גם נדחו טענותיהם כי לא ניתנה להם אפשרות לעיין בחומר הראיות שהוצג בפני ועדת האכלוס וכי נפלו פגמים בעבודת הועדה בכך שהסתייעה בחקירות של גוף אחר. השופט טען כי על הועדה לקבל החלטה בעניינים הטעונים הכרעתה על בסיס תשתית עובדתית מבוססת, ולצורך כך היא רשאית לבחון את המצב העובדתי באמצעות בדיקות או חקירות ולהעזר באחרים.
  
 
על פסק דין זה ערערו הנתבעים לבית המשפט העליון, אולם השופטים קיבלו את נימוקי בית משפט השלום ודחו את הערעור, מאחר שבידי בני המשפחה לא הייתה הוכחה כי אכן התגוררו בדירה באופן רצוף במשך שלוש שנים לפני מות אמם.
 
על פסק דין זה ערערו הנתבעים לבית המשפט העליון, אולם השופטים קיבלו את נימוקי בית משפט השלום ודחו את הערעור, מאחר שבידי בני המשפחה לא הייתה הוכחה כי אכן התגוררו בדירה באופן רצוף במשך שלוש שנים לפני מות אמם.

גרסה מ־16:25, 12 באוקטובר 2015

הקדמה:


{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית משפט העליון
מס' תיק:
עת"מ 856/06
תאריך:
23/11/2008

תיק זה הנו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, שהוגש על-ידי ילדיה של דיירת בדיור הציבורי בדרישה להחשב כדיירים ממשיכים לאחר פטירתה של האם.

המנוחה ובעלה התגוררו בדירה משנת 1968 ועד לפטירתם בשנים 2001 ו-1990 (בהתאמה). בשנת 2002 הגישו ילדיהם בקשה להכרה בהם כדיירים ממשיכים בהתאם לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי. ועדת האכלוס העליונה של משרד הבינוי והשיכון דחתה את בקשתם, בנימוק כי לא התגוררו בדירה שלוש שנים לפחות ברציפות לפני פטירת המנוחה, כפי שהחוק דורש. הם ערערו בפני הועדה והיא דחתה את בקשתם בשנית. באותו זמן הגישה עמידר תביעה לבית משפט השלום בבית שמש בדרישה לפנותם מהדירה ותביעתה התקבלה.

שופט בית משפט השלום קבע כי החלטת משרד הבינוי והשיכון מבוססת כראוי על התשתית העובדתית וכי אין מקום להתערבות נוספת. הוא דחה את טענותיהם של הנתבעים כי לא ניתנה להם זכות שימוע, משום שדווקא היו מיוצגים בבית המשפט. כך גם נדחו טענותיהם כי לא ניתנה להם אפשרות לעיין בחומר הראיות שהוצג בפני ועדת האכלוס וכי נפלו פגמים בעבודת הועדה בכך שהסתייעה בחקירות של גוף אחר. השופט טען כי על הועדה לקבל החלטה בעניינים הטעונים הכרעתה על בסיס תשתית עובדתית מבוססת, ולצורך כך היא רשאית לבחון את המצב העובדתי באמצעות בדיקות או חקירות ולהעזר באחרים.

על פסק דין זה ערערו הנתבעים לבית המשפט העליון, אולם השופטים קיבלו את נימוקי בית משפט השלום ודחו את הערעור, מאחר שבידי בני המשפחה לא הייתה הוכחה כי אכן התגוררו בדירה באופן רצוף במשך שלוש שנים לפני מות אמם.

משמעות

  • מי שאין בידו להוכיח כי התגורר עם קרוב משפחה שהיה דייר בדיור הציבורי שלוש שנים לפחות ברציפות לפני פטירתו של קרוב המשפחה - אינו זכאי לקבל זכויות של דייר ממשיך בדירה.

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים