מ (החלפת טקסט – "משרד השיכון" ב־"משרד הבינוי")
מ (משרד הבינוי -> משרד הבינוי והשיכון)
שורה 29: שורה 29:
 
* בשנת 1979 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף לפיו הושכרה למערערים דירה נוספת, הצמודה לדירה הראשונה. בין הדירות נפתח פתח והן אוחדו בפועל לדירה אחת לשימושה של המשפחה כולה.
 
* בשנת 1979 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף לפיו הושכרה למערערים דירה נוספת, הצמודה לדירה הראשונה. בין הדירות נפתח פתח והן אוחדו בפועל לדירה אחת לשימושה של המשפחה כולה.
 
* בשנת 1982 רכשו המערערים מעמידר בהנחה את הדירה השנייה, והמשיכו לשלם דמי שכירות סוציאליים עבור הדירה הראשונה. הם לא נדרשו להחזיר את הדירה הראשונה לעמידר והמשיכו להתגורר בשתי הדירות שאוחדו.
 
* בשנת 1982 רכשו המערערים מעמידר בהנחה את הדירה השנייה, והמשיכו לשלם דמי שכירות סוציאליים עבור הדירה הראשונה. הם לא נדרשו להחזיר את הדירה הראשונה לעמידר והמשיכו להתגורר בשתי הדירות שאוחדו.
* בשנת 1999 התקבלה החלטה במשרד הבינוי לגבי דיירי עמידר המחזיקים שתי דירות שקיבלו בשעתו בשכירות מעמידר, ושרכשו אחת מהן, כמו במקרה זה - ההחלטה התייחסה לטיפול בדירה שנותרה בשכירות, ונקבע כי החברה תפעל להחזרת הדירה למעגל האכלוס או מכירת הדירה לשוכרים. לגבי דירות מאוחדות בישובים מבוקשים נקבע בהחלטה שלא ניתן לרכוש את הדירה השכורה בהנחה או בכלל וכי שכר הדירה '''יועלה לשכר דירה בשכירות חופשית'''.
+
* בשנת 1999 התקבלה החלטה במשרד הבינוי והשיכון לגבי דיירי עמידר המחזיקים שתי דירות שקיבלו בשעתו בשכירות מעמידר, ושרכשו אחת מהן, כמו במקרה זה - ההחלטה התייחסה לטיפול בדירה שנותרה בשכירות, ונקבע כי החברה תפעל להחזרת הדירה למעגל האכלוס או מכירת הדירה לשוכרים. לגבי דירות מאוחדות בישובים מבוקשים נקבע בהחלטה שלא ניתן לרכוש את הדירה השכורה בהנחה או בכלל וכי שכר הדירה '''יועלה לשכר דירה בשכירות חופשית'''.
 
* בעקבות החלטה זו, בשנת 2000 הודיעה עמידר למערערים על הפסקת יחסי השכירות עמם ודרשה כי יפנו את הדירה הראשונה. היא נימקה את הדרישה בכך שבהתאם להסכם המקורי, התנאי להמשך הזכאות לשכור את הדירה הוא שהמערערים חסרי קורת גג אחרת, ומכיוון שבשנת 1982 רכשו ממנה את  הדירה השניה - תנאי זה אינו מתקיים עוד.
 
* בעקבות החלטה זו, בשנת 2000 הודיעה עמידר למערערים על הפסקת יחסי השכירות עמם ודרשה כי יפנו את הדירה הראשונה. היא נימקה את הדרישה בכך שבהתאם להסכם המקורי, התנאי להמשך הזכאות לשכור את הדירה הוא שהמערערים חסרי קורת גג אחרת, ומכיוון שבשנת 1982 רכשו ממנה את  הדירה השניה - תנאי זה אינו מתקיים עוד.
 
* ב-2001 ביקשו המערערים לרכוש את הדירה הראשונה בהתאם לחוק הדיור הציבורי ומבצע "קנה ביתך", אולם עמידר דחתה את בקשתם ודרשה מהם שוב לפנות את הדירה.
 
* ב-2001 ביקשו המערערים לרכוש את הדירה הראשונה בהתאם לחוק הדיור הציבורי ומבצע "קנה ביתך", אולם עמידר דחתה את בקשתם ודרשה מהם שוב לפנות את הדירה.

גרסה מ־16:25, 12 באוקטובר 2015

הקדמה:

זכאים לדירה בדיור הציבורי שרכשו דירה אחרת אינם מאבדים אוטומטית את זכאותם, במקרה שהדירה שרכשו נקנתה מהחברה המאכלסת שמשכירה להם את הדירה השנייה
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית משפט המחוזי חיפה
מס' תיק:
ע"א 4222/07
תאריך:
20.08.2008

ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום בחדרה לפיו התקבלה תביעתה של עמידר לפינוי המערערים מדירת מגורים בדיור ציבורי בזכרון יעקב.

רקע

  • בשנת 1962 שכרו המערערים מעמידר דירת חדר וחצי בדיור ציבורי לתקופה של 7 חודשים.
  • בהמשך, נולדו לבני הזוג חמישה ילדים וכתוצאה מכך נחתמו בין הצדדים שני הסכמי שכירות נוספים להרחבת הדירה והוספת שטח כולל של כ-42 מ"ר.
  • בתום תקופת השכירות החוזית, הוארכה השכירות לתקופה בלתי מוגדרת, מבלי שנחתם מסמך פורמלי להארכת תקופת השכירות.
  • בהסכם השכירות המקורי של הדירה נקבע כי "השוכר מצהיר בזה כי ידוע לו כי החברה השכירה לו את המושכר על יסוד הצהרתו של השוכר, כי אין לו קורת גג אחרת שתשמש לו למטרת השכירות ולמשך תקופת השכירות כל עוד לא תהא לו קורת גג אחרת".
  • בשנת 1979 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות נוסף לפיו הושכרה למערערים דירה נוספת, הצמודה לדירה הראשונה. בין הדירות נפתח פתח והן אוחדו בפועל לדירה אחת לשימושה של המשפחה כולה.
  • בשנת 1982 רכשו המערערים מעמידר בהנחה את הדירה השנייה, והמשיכו לשלם דמי שכירות סוציאליים עבור הדירה הראשונה. הם לא נדרשו להחזיר את הדירה הראשונה לעמידר והמשיכו להתגורר בשתי הדירות שאוחדו.
  • בשנת 1999 התקבלה החלטה במשרד הבינוי והשיכון לגבי דיירי עמידר המחזיקים שתי דירות שקיבלו בשעתו בשכירות מעמידר, ושרכשו אחת מהן, כמו במקרה זה - ההחלטה התייחסה לטיפול בדירה שנותרה בשכירות, ונקבע כי החברה תפעל להחזרת הדירה למעגל האכלוס או מכירת הדירה לשוכרים. לגבי דירות מאוחדות בישובים מבוקשים נקבע בהחלטה שלא ניתן לרכוש את הדירה השכורה בהנחה או בכלל וכי שכר הדירה יועלה לשכר דירה בשכירות חופשית.
  • בעקבות החלטה זו, בשנת 2000 הודיעה עמידר למערערים על הפסקת יחסי השכירות עמם ודרשה כי יפנו את הדירה הראשונה. היא נימקה את הדרישה בכך שבהתאם להסכם המקורי, התנאי להמשך הזכאות לשכור את הדירה הוא שהמערערים חסרי קורת גג אחרת, ומכיוון שבשנת 1982 רכשו ממנה את הדירה השניה - תנאי זה אינו מתקיים עוד.
  • ב-2001 ביקשו המערערים לרכוש את הדירה הראשונה בהתאם לחוק הדיור הציבורי ומבצע "קנה ביתך", אולם עמידר דחתה את בקשתם ודרשה מהם שוב לפנות את הדירה.
  • בנוסף הודיעו להם כי שכר הדירה עבור הדירה הראשונה יהפוך לשכר הדירה המקובל במשק ומסיבה זו, החל משנת 2002 משלמים המערערים דמי שכירות ריאליים עבור הדירה הראשונה, ולא דמי שכירות סוציאליים.
  • בשנת 2004 הגישה עמידר נגד המערערים תביעת פינוי ודרשה לפנותם מהדירה הראשונה. בכתב התביעה הסתמכה המשיבה על הסעיף מהסכם השכירות שנחתם ביניהם, שמתנה את המשך השכירות בכך שלשוכר אין קורת גג אחרת. עמידר טענה כי רכישת הדירה השניה בשנת 1982 הפכה את המערערים לבעלי קורת גג ועל כן עליהם להתפנות ולאפשר את השכרת הדירה לדיירים אחרים.
  • באשר למבצע "קנה ביתך", לפיו רשאי דייר בדירות מאוחדות ששטחן המשותף הוא עד 100 מ"ר לרכוש את הדירות בתנאי שהתגורר בדירה ציבורית 12 שנה, טענה המשיבה כי המבצע חל רק על זכאים חסרי דירה שהתגוררו בשתי הדירות בשכירות, ואילו המערערים אינם כאלה מאחר שרכשו את הדירה השנייה.
  • המערערים הנם כבני 70 ומתגוררים בדירה הראשונה מזה 46 שנים. הם טענו כי הם סובלים מבעיות בריאותיות ותלויים בבנם ובכלתם המתגוררים בדירה השניה הצמודה ומהווים עבורם משענת ועזרה אמיתית.
  • לטענת המערערים, כיוון שעמידר היא זו שמכרה להם את הדירה השניה, אין לה זכות לטעון כי רכישת הדירה השניה מהווה הפרה של חוזה השכירות או עילה לפינוי והאשימו אותה בחוסר תום לב. הם הוסיפו כי הם עצמם מוכנים לרכוש את הדירה הראשונה במחיר ריאלי או לשלם עבורה דמי שכירות ריאליים.

הכרעת בית המשפט

  • בית המשפט קיבל את טענות המערערים.
  • על-פי בית המשפט, עמידר מנועה מלטעון כי המערערים איבדו את זכאותם בשל היותם בעלים של דירה נוספת, מאחר שהדירה השנייה נרכשה מעמידר עצמה, בידיעתה ואולי אף בעידודה ומבלי להסביר לדיירים כי בכך הם מאבדים את זכותם להמשיך להתגורר כשוכרים בדירה הראשונה.
  • בנוסף, אין טעם בתוצאה שלפיה זוג בני שבעים יאלצו לפנות את דירתם מזה 46 שנה, הצמודה לדירת בנם ומשפחתו, שמן הסתם מסייעים להם ויסייעו להם בהמשך. הפרדתם ממשפחתם ושליחתם לעת זקנתם לחפש דירה אחרת הנה נטולת הגיון סוציאלי ואף מנוגדת לו, מאחר שיש מקום לחשש שפינוי המערערים מהדירה עלול להרע את מצבם ולהחיש את היום בו יזדקקו לסיוע חיצוני שיעמיס על הקופה הציבורית.
  • נימוק נוסף להחלטה הוא בכך שהמערערים אינם מבקשים לעצמם מאומה מהקופה הציבורית, אלא רק שתינתן להם האפשרות להמשיך להתגורר בדירה כנגד תשלום שכר דירה ריאלי, ללא הנחות, כפי שהם עושים כיום, או לרכוש את הדירה במחירה הריאלי כפי שייקבע על ידי שמאי. אילולא רכישת הדירה השנייה, המערערים אף היו זכאים לכך בכל מקרה מתוקף מבצע "קנה ביתך" משנת 2000.
  • בית המשפט קיבל את טענת המערערים ואיפשר למערערים להמשיך להתגורר בדירה הראשונה, כנגד תשלום שכר דירה ריאלי.

משמעות

  • זכאים לדירה בדיור הציבורי שרכשו דירה אחרת אינם מאבדים אוטומטית את זכאותם, במקרה שהדירה שרכשו נקנתה מהחברה המאכלסת שמשכירה להם את הדירה השנייה.

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים


מקורות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.