מ (הסרת הערה מיותרת לגבי תיבת מידע חדשה)
שורה 2: שורה 2:
 
{{תקציר}}
 
{{תקציר}}
 
{{דגשים
 
{{דגשים
| מידע  =  
+
| מידע  = [[העברת נטל השכנוע|נטל השיכנוע]] על כך שלא היתה רשלנות מצד רופא או  מוסד רפואי עובר לרופא או למוסד, אם רישומים רפואיים שנעשו לא נשמרו למשך פרק הזמן הנדרש בחוק
 
}}
 
}}
 
{{תקציר/סיום}}
 
{{תקציר/סיום}}
שורה 9: שורה 9:
 
| [[שמירת הרשומה הרפואית]]
 
| [[שמירת הרשומה הרפואית]]
 
| [[תיעוד מידע רפואי]]
 
| [[תיעוד מידע רפואי]]
 
 
}}
 
}}
 
{{עצם העניין/סיום}}
 
{{עצם העניין/סיום}}
 
{{פסק דין/תיבת מידע
 
{{פסק דין/תיבת מידע
|שם=אורנה בנגר קטינה וכו' נ' בית החולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה חדרה
+
|שם=
 
|ערכאה=בית המשפט העליון
 
|ערכאה=בית המשפט העליון
 
|שופטים=ת' אור, מ' חשין, י' גולדברג
 
|שופטים=ת' אור, מ' חשין, י' גולדברג
שורה 23: שורה 22:
 
  <!-- פרמטרים סטנדרטיים: מידע/איסור/חשוב/פיצוי/שאלה/ממשל.  ראו [[תבנית:דגשים]] למידע על אפשרויות הפרמטרים בתבנית -->
 
  <!-- פרמטרים סטנדרטיים: מידע/איסור/חשוב/פיצוי/שאלה/ממשל.  ראו [[תבנית:דגשים]] למידע על אפשרויות הפרמטרים בתבנית -->
  
התובעת-המערערת, נולדה בבית החולים ע"ש הלל יפה. בתביעה שהגישו לבית החולים, טענו התובעת והוריה, כי רופאי בית החולים התרשלו בתהליך הטיפול באם התובעת ובתובעת לקראת לידת התובעת ובעת הלידה. האם סבלה מיתר לחץ דם במהלך ההריון, אך בדיקותיה ובדיקות העובר היו תקינות. עד לקבלת זריקה אפידורלית לפני הלידה. לאחר הזריקה, חלה ירידה בלחץ הדם של האם וירידה בדופק העובר. לאחר הלידה הסתבר שהתובעת לקתה בשתיוק מוחין והיא נשארה נכה בשיעור של 100%.
+
התובעת-המערערת, נולדה בבית החולים ע"ש הלל יפה. בתביעה שהגישו לבית החולים טענו התובעת והוריה, כי רופאי בית החולים התרשלו בתהליך הטיפול באם התובעת ובתובעת לקראת לידת התובעת ובעת הלידה. האם סבלה מיתר לחץ דם במהלך ההריון, אך בדיקותיה ובדיקות העובר היו תקינות. עד לקבלת זריקה אפידורלית לפני הלידה. לאחר הזריקה, חלה ירידה בלחץ הדם של האם וירידה בדופק העובר. לאחר הלידה הסתבר שהתובעת לקתה בשתיוק מוחין והיא נשארה נכה בשיעור של 100%.<br />
 
בית המשפט המחוזי קבע שלא הוכחה רשלנות כלשהי מצד רופאי בית החולים ודחה את התביעה.
 
בית המשפט המחוזי קבע שלא הוכחה רשלנות כלשהי מצד רופאי בית החולים ודחה את התביעה.
  
בית המשפט העליון פסק, כי די בראיות שהובאו בפניו, כדי לשכנע, בדבר הקשר הסיבתי בין הזריקה שניתנה לאם, לנזק שנגרם לעובר. כמו כן הוכחה התרשלות של רופאי בית החולים שגרמו לנזק.
+
בית המשפט העליון פסק, כי די בראיות שהובאו בפניו, כדי לשכנע בדבר הקשר הסיבתי בין הזריקה שניתנה לאם, לנזק שנגרם לעובר. כמו כן הוכחה התרשלות של רופאי בית החולים שגרמו לנזק.
  
בית המשפט ציין באופן כללי לגבי עריכת הרישומים הרפואיים, כי העדר רישומים הנדרשים עפ"י שיגרת הנוהל הרפואי, מצביע על אי מילוי חובה החלה על הרופאים ועל המוסד הרפואי כלפי המטופלים, ומהווה מחדל רשלני. במחדל זה, יש כדי לפגוע גם באפשרויות הטיפול בחולה בעתיד, וגם כדי לשלול ממנו ומבית המשפט ראיה בעלת חשיבות במקרה של התדיינות עתידית בין החולה לרופא או למוסד. מחדל זה של הרופא או המוסד הרפואי, פועל לחובתם בהתדיינות משפטית בין החולה לבינם, בכל אותם מקרים שקיומו של רישום נאות היה בו כדי להבהיר את העובדות השנויות במחלוקת.
+
בית המשפט ציין באופן כללי לגבי עריכת הרישומים הרפואיים, כי היעדר רישומים הנדרשים עפ"י שיגרת הנוהל הרפואי, מצביע על אי מילוי חובה החלה על הרופאים ועל המוסד הרפואי כלפי המטופלים, ומהווה מחדל רשלני. במחדל זה, יש כדי לפגוע גם באפשרויות הטיפול בחולה בעתיד, וגם כדי לשלול ממנו ומבית המשפט ראיה בעלת חשיבות במקרה של התדיינות עתידית בין החולה לרופא או למוסד. מחדל זה של הרופא או המוסד הרפואי, פועל לחובתם בהתדיינות משפטית בין החולה לבינם, בכל אותם מקרים שקיומו של רישום נאות היה בו כדי להבהיר את העובדות השנויות במחלוקת.<br />
 
במקרה הזה, לא נכשלו בית החולים והרופאים באי רישום רשומה רפואית, אלא '''באי שמירתם של הרישומים הרפואיים שנערכו על ידם בזמן אמת. רישומים אלה היה עליהם לשמור בתיק הרפואי של החולה. '''בית המשפט ציין, כי הצורך בשמירת הרישומים ברור. שכן, '''לא מספיק קיום רישום רפואי כנדרש, ללא שמירת המסמכים נעדרת כל התועלת שניתן להפיק מהם.'''על פי '''התוספת לתקנות בריאות העם ( שמירת רשומות) תשל"ז-1976''', חייב תיקו של חולה בבית החולים להישמר במשך תקופה של 20 שנה לאחר האישפוז או הטיפול האחרון. במקרה הזה, התקופה הזו לא חלפה ובית החולים לא שמר על מסמכי החולה כנדרש.
 
במקרה הזה, לא נכשלו בית החולים והרופאים באי רישום רשומה רפואית, אלא '''באי שמירתם של הרישומים הרפואיים שנערכו על ידם בזמן אמת. רישומים אלה היה עליהם לשמור בתיק הרפואי של החולה. '''בית המשפט ציין, כי הצורך בשמירת הרישומים ברור. שכן, '''לא מספיק קיום רישום רפואי כנדרש, ללא שמירת המסמכים נעדרת כל התועלת שניתן להפיק מהם.'''על פי '''התוספת לתקנות בריאות העם ( שמירת רשומות) תשל"ז-1976''', חייב תיקו של חולה בבית החולים להישמר במשך תקופה של 20 שנה לאחר האישפוז או הטיפול האחרון. במקרה הזה, התקופה הזו לא חלפה ובית החולים לא שמר על מסמכי החולה כנדרש.
  
שורה 34: שורה 33:
 
הערעור התקבל.
 
הערעור התקבל.
 
== משמעות ==
 
== משמעות ==
<!-- המשמעות לאזרח כפי שמשתמעת מפסק הדין. בסעיף זה אנא הכניסו סיכום תמציתי של עיקרי השלכות פסק הדין. -->
+
* אי שמירת רישומים רפואיים שנעשו, למשך פרק הזמן הנדרש בחוק מעביר את [[העברת נטל השכנוע|נטל השיכנוע]] לרופא או למוסד הרפואי, על כך שלא היתה רשלנות מצידם.
אי שמירת רישומים רפואיים שנעשו, למשך פרק הזמן הנדרש בחוק מעביר את [[העברת נטל השכנוע|נטל השיכנוע]] לרופא/מוסד הרפואי כי לא הייתה רשלנות מצידם.
 
 
== חקיקה ונהלים ==
 
== חקיקה ונהלים ==
 
<!--  
 
<!--  

גרסה מ־18:32, 29 בנובמבר 2018

הקדמה:

נטל השיכנוע על כך שלא היתה רשלנות מצד רופא או מוסד רפואי עובר לרופא או למוסד, אם רישומים רפואיים שנעשו לא נשמרו למשך פרק הזמן הנדרש בחוק
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית המשפט העליון
מס' תיק:
ע"א 6330/96
תאריך:
25/1/98

התובעת-המערערת, נולדה בבית החולים ע"ש הלל יפה. בתביעה שהגישו לבית החולים טענו התובעת והוריה, כי רופאי בית החולים התרשלו בתהליך הטיפול באם התובעת ובתובעת לקראת לידת התובעת ובעת הלידה. האם סבלה מיתר לחץ דם במהלך ההריון, אך בדיקותיה ובדיקות העובר היו תקינות. עד לקבלת זריקה אפידורלית לפני הלידה. לאחר הזריקה, חלה ירידה בלחץ הדם של האם וירידה בדופק העובר. לאחר הלידה הסתבר שהתובעת לקתה בשתיוק מוחין והיא נשארה נכה בשיעור של 100%.
בית המשפט המחוזי קבע שלא הוכחה רשלנות כלשהי מצד רופאי בית החולים ודחה את התביעה.

בית המשפט העליון פסק, כי די בראיות שהובאו בפניו, כדי לשכנע בדבר הקשר הסיבתי בין הזריקה שניתנה לאם, לנזק שנגרם לעובר. כמו כן הוכחה התרשלות של רופאי בית החולים שגרמו לנזק.

בית המשפט ציין באופן כללי לגבי עריכת הרישומים הרפואיים, כי היעדר רישומים הנדרשים עפ"י שיגרת הנוהל הרפואי, מצביע על אי מילוי חובה החלה על הרופאים ועל המוסד הרפואי כלפי המטופלים, ומהווה מחדל רשלני. במחדל זה, יש כדי לפגוע גם באפשרויות הטיפול בחולה בעתיד, וגם כדי לשלול ממנו ומבית המשפט ראיה בעלת חשיבות במקרה של התדיינות עתידית בין החולה לרופא או למוסד. מחדל זה של הרופא או המוסד הרפואי, פועל לחובתם בהתדיינות משפטית בין החולה לבינם, בכל אותם מקרים שקיומו של רישום נאות היה בו כדי להבהיר את העובדות השנויות במחלוקת.
במקרה הזה, לא נכשלו בית החולים והרופאים באי רישום רשומה רפואית, אלא באי שמירתם של הרישומים הרפואיים שנערכו על ידם בזמן אמת. רישומים אלה היה עליהם לשמור בתיק הרפואי של החולה. בית המשפט ציין, כי הצורך בשמירת הרישומים ברור. שכן, לא מספיק קיום רישום רפואי כנדרש, ללא שמירת המסמכים נעדרת כל התועלת שניתן להפיק מהם.על פי התוספת לתקנות בריאות העם ( שמירת רשומות) תשל"ז-1976, חייב תיקו של חולה בבית החולים להישמר במשך תקופה של 20 שנה לאחר האישפוז או הטיפול האחרון. במקרה הזה, התקופה הזו לא חלפה ובית החולים לא שמר על מסמכי החולה כנדרש.

נקבע, כי בכך בית החולים התרשל וגרם לתובעת נזק ראייתי שאינו ניתן לתיקון. מחדל זה של בית החולים, באי שמירת המסמכים, העביר אליהם את הנטל לשלול קיום רשלנות מצידו בטיפול באם ואת הקשר הסיבתי בין הרשלנות לנזק. בית החולים לא עמד בנטל זה. הערעור התקבל.

משמעות

  • אי שמירת רישומים רפואיים שנעשו, למשך פרק הזמן הנדרש בחוק מעביר את נטל השיכנוע לרופא או למוסד הרפואי, על כך שלא היתה רשלנות מצידם.

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

תודות

המקור בערך זה נכתב ע"י הר"י