(יצירת דף עם התוכן "{{עצם העניין}}{{סוג ערך|פסק דין}} {{תקציר |תוכן= {{דגשים | מידע = | איסור = <!-- דוגמה: אסור לעשות -...")
(אין הבדלים)

גרסה מ־20:41, 13 בפברואר 2020

הקדמה:

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית המשפט העליון
מס' תיק:
3518/18
תאריך:
3.2.2020
  • זוג של שני גברים, שנישאו זה לזה בנישואים אזרחיים, נסעו לארצות הברית שם עברו תהליך פונדקאות עם אישה שבסופו נולדו להם תאומים מזרעו של אחד מהם.
  • עם שובה של המשפחה לארץ, הכיר בית המשפט באבהותו של האב הביולוגי, בהסתבך על פסק דין שניתן בארצות הברית.
  • השניים פנו לבית המשפט כדי לקבל צו הורות גם עבור האב הלא ביולוגי. צו זה ניתן ובית המשפט קבע כי תחולתו היא רטרואקטיבית, כלומר האבהות התקיימה מרגע לידת הילדים.
  • היועץ המשפטי לממשלה ערער על הקביעה בדבר הרטרואקטיביות של הצו ופנה לבית המשפט העליון.

החלטת בית המשפט

  • בית המשפט העליון קיבל את הערעור ופסק לטובת היועץ המשפטי לממשלה. הוא קבע כי צו ההורות להורה הלא ביולוגי הינו מכונן וחל מרגע הכרזתו - כלומר, האבהות מתקיימת מרגע ההכרזה ולא לפני כן.
  • בית המשפט קבע כי השיקול המכריע הוא טובת הילד. הוא נימק החלטתו בכך שהמחוקק לא קבע כי צו הורות הינו רטרואקטיבי ואין לפרשו כך. עוד נימק, כי הכרה ברטרואקטיביות של הצו עשויה להביא למצב בו לילדים היו שלושה הורים - כולל הפונדקאית.
  • בית המשפט קבע כי במקרים מסויימים ניתן להכיר ברטרואקטיביות של צו ההורות, וציין את המלצות היועץ המשפטי לממשלה, לפיהן במקרה של שתי נשים שאחת מהן הרתה באמצעות תרומת זרע, אם הבקשה לצו ההורות לאם הלא ביולוגית מוגשת תוך פחות מ-90 יום אחרי הלידה - ניתן להכיר באמהות שלה באופן רטרואקטיבי. בית המשפט לא נקט עמדה בנוגע להמלצה זו, אך ציין שהיא מראה כי קיימים מקרים יוצאים מן הכלל.

משמעות

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

תודות