תבנית:חוק/תחילת טור ימני עד שנת 2004, לא היה בישראל חוק כללי המסדיר את סוגיית גיל הפרישה.

למעט קבוצות עובדים נבחרות, כגון עובדי המדינה, גיל פרישה מהעבודה נקבע לרב בהסכמי עבודה קיבוציים ולא בחוק כללי של הכנסת. ההסדר המקובל במרבית ההסכמים הקיבוציים קבע כי גיל הפרישה לנשים היה 60 ואילו גיל הפרישה לגברים היה 65.

מצב זה השתנה באופן מהותי עם חקיקת חוק גיל פרישה, אשר בא לקבוע כללים אחידים לעניין גיל פרישה מעבודה (כולל גיל פרישה חובה וגיל פרישה מוקדמת). החוק העלה באופן מדורג את גיל הפרישה לנשים (כיום 62) וגברים (כיום 67).

בחוק מתוקנים הסדרי פרישה למגזרים שונים, אשר נקבעו בחוקים כגון חוק שירות המדינה (גמלאות) וחוק שירות הקבע בצבא הגנה לישראל (גמלאות). כמו כן מועלה בשנתיים, בהדרגה, גיל הפרישה למגזרים דוגמת גננות, שוטרים וחיילי קבע.

בנוסף, החוק תיקן חוקים אחרים בהם נקבעו הוראות לגבי זכויות וחובות הנובעות מגיל הפרישה (כגון חוק האזרחים הותיקים, חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) ופקודת מס הכנסה) והתאים אותם להוראות החדשות.

תבנית:חוק/סיום הקדמה

עדכונים לחוק

  • (תיקון מס` 3) התשע”ב–2011 - בתיקון שאושר ב- 26/12/11, נדחית לשנת 2017 ההעלאה ההדרגתית של גיל הפרישה לנשים מ- 62 ל- 64 שנים. לקראת שנת 2017 תוקם ועדה שתבחן את הנושא מחדש. עוד נקבע, כי יתוקן בהתאמה גם חוק הביטוח הלאומי, כך שאישה שתגיע לגיל 62 במהלך 5 השנים הקרובות תוכל לתבוע גמלת זיקנה עם תלות במבחן הכנסות מהמוסד לביטוח לאומי.

נושאים וזכויות

תקדימים משפטיים

מקורות והרחבות

תבנית:חוק/סיום טור ימני

תבנית:חוק/תחילת טור שמאלי

פרטי החוק

שם החוק:
חוק גיל פרישה, התשס"ד - 2004
שר אחראי:
שר האוצר, שר התעשייה, המסחר והתעסוקה

תבנית:חוק/סיום טור שמאלי