(עדכון תבנית:תקציר לפורמט חדש)
מ (מאזונת->מאוזנת - תיקון תקלדה בקליק)
 
שורה 58: שורה 58:
 
בפס"ד עע"ם 398/07 התנועה לחופש המידע נ' רשות המיסים קבעה השופטת ארבל: "זכותם של הנישומים לפרטיות צריכה לסגת לטובת זכות הציבור למידע מאחר והפגיעה בה אינה שקולה כנגד היתרונות שעשויים לצמוח מגילויו של המידע".
 
בפס"ד עע"ם 398/07 התנועה לחופש המידע נ' רשות המיסים קבעה השופטת ארבל: "זכותם של הנישומים לפרטיות צריכה לסגת לטובת זכות הציבור למידע מאחר והפגיעה בה אינה שקולה כנגד היתרונות שעשויים לצמוח מגילויו של המידע".
 
===המידע המבוקש הינו מידע פנימי===
 
===המידע המבוקש הינו מידע פנימי===
זהו אחד הסייגים הכללים והבעייתיים שבחוק, אולם הפסיקה פירשה אותו בצמצום. נקבע שרק אם יש טעם קונקרטי שהדיון הספציפי לגביו המבוקש המידע יוותר חסוי, אזי ניתן לעשות שימוש בסעיף. לא די בחשש הכללי מפני פגיעה בפתיחות של המשתתפים בדיונים או "האפקט המצנן" של גילוי תוכן דיונים. בכל מקרה חובה על הרשות גם כאן לשקול את האינטרס הציבורי בגילוי. בפס"ד עע"ם 6013/04 משרד התחבורה נ' חברת החשדות קבע השופט ריבלין: "מקום בו קיים עניין ציבורי בגילוי המידע, תשאף הרשות להכרעה מאזונת בין האינטרסים".  
+
זהו אחד הסייגים הכללים והבעייתיים שבחוק, אולם הפסיקה פירשה אותו בצמצום. נקבע שרק אם יש טעם קונקרטי שהדיון הספציפי לגביו המבוקש המידע יוותר חסוי, אזי ניתן לעשות שימוש בסעיף. לא די בחשש הכללי מפני פגיעה בפתיחות של המשתתפים בדיונים או "האפקט המצנן" של גילוי תוכן דיונים. בכל מקרה חובה על הרשות גם כאן לשקול את האינטרס הציבורי בגילוי. בפס"ד עע"ם 6013/04 משרד התחבורה נ' חברת החשדות קבע השופט ריבלין: "מקום בו קיים עניין ציבורי בגילוי המידע, תשאף הרשות להכרעה מאוזנת בין האינטרסים".  
 
בעניין גבע נ' גרמן, המצוין גם בערך [[מידע אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב]] קבעה השופטת ארבל: "קיומו של חשש כללי מפני הפעלת לחצים לא די בו כדי שהרשות תוכל לעשות שימוש בעילת החיסיון לפי ס' 9(ב)(4) לחוק. יש לבחון חשש זה על רקע נסיבות העניין ואופיו של הנושא הנדון, כאשר ברקע הדברים הציפייה כי מי שנוטל חלק בעשייה הציבורית יידע כי הכלל הינו כלל של גילוי ואילו חיסיון המידע הוא החריג לו, כי הוא יעמוד בלחצים ויפעל באופן מקצועי וענייני".  
 
בעניין גבע נ' גרמן, המצוין גם בערך [[מידע אודות מדיניות הנמצאת בשלבי עיצוב]] קבעה השופטת ארבל: "קיומו של חשש כללי מפני הפעלת לחצים לא די בו כדי שהרשות תוכל לעשות שימוש בעילת החיסיון לפי ס' 9(ב)(4) לחוק. יש לבחון חשש זה על רקע נסיבות העניין ואופיו של הנושא הנדון, כאשר ברקע הדברים הציפייה כי מי שנוטל חלק בעשייה הציבורית יידע כי הכלל הינו כלל של גילוי ואילו חיסיון המידע הוא החריג לו, כי הוא יעמוד בלחצים ויפעל באופן מקצועי וענייני".  
 
===המידע המבוקש הוא "סוד מסחרי"===
 
===המידע המבוקש הוא "סוד מסחרי"===

גרסה אחרונה מ־09:47, 16 באוגוסט 2019

הקדמה:

חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 מאפשר לכל אזרח או תושב ישראל לפנות בבקשה לרשות ציבורית לקבל מידע אותו היא מחזיקה. מטרתו הראשית של החוק היא להטמיע תפיסת יסוד של שיתוף במידע הציבורי. המחוקק ביקש להפוך את המידע השלטוני לשקוף, נגיש וזמין. החוק אינו דורש כי הפונה יציין את עניינו במידע. אם המידע המבוקש איננו מוגבל מטעם מיוחד – אזי הוא אמור להיות נגיש לכל פרט, יהא עניינו במידע אשר יהא.

פרטי החוק

שם החוק:
חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998
נוסח החוק:

מי חייב למסור מידע?

  • סעיף 2 לחוק מגדיר את הרשויות הציבוריות שעליהן חל החוק, כגון: משרדי הממשלה, הכנסת, הרשויות המקומיות, תאגידים סטטוטוריים וחברות ממשלתיות. לגבי חלק מאותם גופים התחולה היא חלקית (כך למשל, לא יחול החוק על בתי המשפט בכל הנוגע לתוכנו של הליך משפטי).
  • סעיף 14 לחוק מפרט על אילו גופים ציבוריים לא יחול החוק (כגון, השב"כ או המוסד) ועל אלו נושאים לא יחול החוק (כגון, מידע שנאסף לצורך חקירה).

איזה מידע ניתן לבקש מהרשויות?

  • מידע מוגדר בסעיף 2 לחוק ככל מידע המצוי ברשות ציבורית לרבות מידע כתוב, מוקלט, מוסרט מצולם או ממוחשב.
  • אפשר לבקש כל מידע המצוי ברשות ציבורית כמו דו"חות, פרוטוקולים, תוכניות וכד', בכפוף לסייגים הנקובים בחוק.

נושאים וזכויות

חקיקה ונהלים

פסקי דין

  • לערך מורחב בנושא פסקי דין הקשורים לחופש המידע לחצו כאן.

הרחבות

  • ה' סומר "חוק חופש המידע – הדין והמציאות" המשפט ח התשס"ג 435
  • מ' שמגר "ידע הוא כח" ספר שמגר – כתבים (א' ברק עורך, תשס"ג חלק ב') 315
  • י' רבין ור' פלד "שבע שנים לחוק חופש המידע – האם הושגה השקיפות המיוחלת?” המשפט 20 (תשס"ה) 89
  • י' רבין ור' פלד "הזכות החוקתית לקבל מידע" ספר דורנר, 463 (2009)

תודות