הקדמה:

עובד שחלה ונעדר מהעבודה בשל מחלתו, זכאי לדמי מחלה החל מהיום השני למחלתו, גם אם יום זה הוא היום הראשון להיעדרותו בפועל ממקום העבודה
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
דב"ע נז / 3-18
תאריך:
20.05.1997

המערער העסיק עובדת במשק בית יום אחד בשבוע, בימי שישי.

  • העובדת חלתה למשך 6 ימים - מיום ראשון עד יום שישי באותו שבוע, וקיבלה תעודת מחלה עבור 6 ימים אלה.
  • יום שישי, היום שבו היה עליה לעבוד אצל המערער, היה היום השישי למחלתה.
  • המערער טען כי הוא אינו חייב בתשלום דמי מחלה, מפני שמבחינתו, אותו יום שישי הוא היום הראשון למחלתה של העובדת. לטענתו, מאחר שעל-פי החוק המעסיק אינו חייב בתשלום דמי מחלה בגין היום הראשון למחלה, ומכיוון שהעובדת הועסקה אצלו ביום שישי בלבד, הרי שמבחינתו זהו היום הראשון שבו נעדרה מעבודתה ועל כן הוא אינו חייב בתשלום דמי מחלה.
  • העובדת טענה כי זהו יומה השישי למחלתה, ועל פי החוק יש לשלם דמי מחלה עבור יום זה.
  • לאחר שבית הדין לא קיבל את טענתו וחייב אותו בתשלום דמי מחלה, המעסיק ערער לבית הדין הארצי לעבודה.

פסיקת בית הדין הארצי לעבודה

  • בית הדין הארצי דחה, ברוב דעות, את הערעור וקבע כי על המערער לשלם לעובדת דמי מחלה.
  • הזכות לדמי מחלה היא זכות סוציאלית הנתונה לעובד.
  • החברה המודרנית ביקשה לפתור את בעייתו של העובד החולה, כך שלא ייווצר מצב שבו בגין מחלתו וחוסר יכולתו לעבוד בתקופת המחלה, הוא יהיה חסר הכנסה.
  • החוק מסדיר את תשלום השכר לעובד גם בהיותו חולה, החל מהיום השני למחלתו (בימים השני והשלישי בשיעור של 50% מהשכר שהיה זכאי לקבל באותה תקופה אילו המשיך בעבודתו, והחל מהיום הרביעי למחלה בשיעור המלא). ביום הראשון למחלה אין העובד זכאי לדמי מחלה.
  • אין לקבל את עמדת המערער לפיה הוא פטור מתשלום דמי מחלה לעובדת, שכן מדובר ביום הראשון להיעדרות מבחינתו.
    • גישה זו של המערער מסתמכת כולה על חובת המעסיק, או ליתר דיוק על חובה שבצדה יש פטור - הפטור מתשלום דמי מחלה ביום הראשון.
    • תשלום דמי מחלה אינו סנקציה על המעסיק ועל כן הפטור מתשלום עבור היום הראשון אינו מהווה "פטור מסנקציה".
    • מדובר בזכות שצומחת לעובד החולה החל מהיום השני למחלתו ושיעורה עולה בהדרגה עד ליום הרביעי למחלה. על-כן אין כל משמעות לכך שהמערער היה מעסיקה של העובדת רק ביום השישי למחלתה.
    • על-פי הפרשנות שמציע המערער (על כך שהפטור מתשלום דמי מחלה מתייחס ליום הראשון להיעדרות מהעבודה אצלו ולא ליום הראשון למחלה), תהיה העובדת זכאית לדמי מחלה מהמערער רק אם תחלה למשך 4 שבועות (כאשר בימי שישי בשבוע השני והשלישי תקבל חלק מדמי המחלה ומהשבוע הרביעי תוכל לקבל את דמי המחלה המקסימליים). הדבר נוגד את עקרונות משפט העבודה, ואת הרעיון הטמון בחוק דמי מחלה. לא בפטור של המעסיק מדובר, אלא בזכות של העובד, שצומחת החל מהיום השני למחלה בשיעור האמור לעיל.

משמעות

  • עובד זכאי לדמי מחלה החל מהיום השני למחלתו ולא בהכרח מהיום השני להיעדרותו מהעבודה אצל המעסיק.
  • המעסיק חייב לשלם לעובד דמי מחלה כבר ביום ההיעדרות הראשון של העובד מהעבודה, אם יום זה אינו היום הראשון למחלתו של העובד.
דוגמה
  • עובד מועסק במקום עבודה בימים שלישי, רביעי וחמישי.
  • העובד חלה מיום שני עד יום חמישי (כולל), נעדר מהעבודה באותו שבוע וקיבל תעודת מחלה.
  • עבור יום שלישי המעסיק מחוייב לשלם לעובד דמי מחלה בשיעור של 50%, שכן מדובר ביום השני למחלתו של העובד, וזאת למרות שמדובר ביום הראשון להיעדרותו מהעבודה.
  • עבור יום רביעי (שהוא היום השלישי למחלתו של העובד), המעסיק מחוייב גם כן לשלם דמי מחלה בשיעור של 50%.
  • עבור יום חמישי המעסיק מחוייב לשלם לעובד דמי מחלה בשיעור של 100% משכרו, שכן מדובר ביום הרביעי למחלתו, וזאת למרות שזהו רק היום השלישי להיעדרותו מהעבודה.

חקיקה ונהלים

  • חוק דמי מחלה - סעיפים סעיפים 1, 2, 2(א)(1), 2(א)(2), 2(ב)(1), 2(ב)(2), 2(ב)(3), 2(ב)(4), 2(ב)(5), 2(ג), 4, 5, 5(א).

מקורות

  • פסק הדין באדיבות אתר נבו.