הקדמה:


{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב
מס' תיק:
סע (ת"א) 4918-10
תאריך:
12.06.2016

רקע עובדתי

  • התובע הועסק כרופא שיניים אצל הנתבעת, מרפאת שיניים .
  • התובע טען כי בינו לבין מרפאת השיניים התקיימו יחסי עובד- מעביד המזכים אותו בתנאים סוציאליים על פי החוק, וזאת למרות ששכרו שולם באמצעות חשבונית.
  • לטענת התובע הוא התפטר מעבודתו בחודש דצמבר 2007 בגין מחלה נפשית, וזאת לאחר ששהה בחופשת מחלה, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטורים כאמור סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים.
  • הנתבעת, מרפאת השיניים, טוענת שלא התקיימו יחסי עובד -מעביד בינה לבין התובע, וכי התובע חזר לעבודה בסוף חודש דצמבר 2007 והפסיק את עבודתו רק בחודש מרץ 2008. לטענתה, מצבו הרפואי של התובע לא חייב את התפטרותו העובדה שהתובע חזר לעבודתו למספר חודשים מנתקת את הקשר בין המחלה לבין זכאותו לפיצויי פיטורים.
  • .בנוסף, טוענת הנתבעת שיש לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים מאחר שתובע פעל בחוסר תום לב שעה שלא סיפר לה מעולם על מחלתו ומאחר ולא נתן לה הודעה מוקדמת טרם הפסקת עבודתו,.

וולחייב את המעסיקה בתשלום זכויותיו הסוציאליות. הצדדים היו חלוקים ביחס למועד סיום יחסי העבודה וביחס לזכות העובד לפיצויי פיטורים. בית הדין קבע כי התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה לכל דבר ועניין. עוד נקבע, כי אין בחזרת העובד לעבודה במהלך התקופה הרלבנטית כדי לנתק את הקשר בין המחלה לבין זכאותו לפיצויי פיטורים משהוכח שהעובד סבל ממחלה נפשית עובר למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, בשים לב לעובדה כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותו ובאי כושרו לעבוד וכי אין באי מתן הודעה מוקדמת כדי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים. עוד נקבע, כי עצם זה שהעובד חלה עוד בטרם החל לעבוד בשירותיה, בהתאם לנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה והסתרת מידע זה כאשר העובד חשב שהמחלה לא תפרוץ בשנית, היא שלעצמה אינה מהווה סיבה מוצדקת לשלילת הזכאות לפיצויים. בית הדין קבע, כי העובד זכאי לקבל פיצויי פיטורים, דמי חופשה ודמי הבראה בסך של 105,381 ש"ח

סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מאפשר לעובד להתפטר מעבודתו ולזכות בפיצויי פיטורים כאילו פוטר, אם ההתפטרות – מקורה במצב בריאותו של העובד או של בן משפחתו. עובד המבקשת "להתפטר בדין מפוטר" מחמת מצב בריאותו צריך להראות תחושה סובייקטיבית של מצב בריאות לקוי בד בבד עם קיומם של ממצאים רפואיים לכך. בנסיבותיו של עניין זה, משהוכח כי התובע סבל ממחלה נפשית עובר למועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים, בשים לב לעובדה כי המוסד לביטוח לאומי הכיר בנכותו ובאי כושרו לעבוד, אין בהעדר הודעה למעסיק בנסיבות מקרה זה, כדי לשלול את זכאותו לפיצויי פיטורים מכח סעיף 6 לחוק.

פסיקת בית בדין האזורי לעבודה

  • בית הדין לעבודה קיבל את טענת התובע שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד -מעביד וכי העובד זכאי לפיצויי פיטורים בשל התפטרות עקב מצב בריאותי,

יחסי עובד- מעביד

  • המבחן המקובל בפסיקה לסיווג מעמדו של מועסק כ"עובד" או כ"קבלן עצמאי" הינו המבחן המעורב כאשר המרכיב הדומיננטי במבחן זה הוא מבחן ההשתלבות, הבודק מצד אחד את השתלבותו של העובד בפעילות הרגילה של המעסיק ו והפן השלילי, הבודק אם מסגרת ההתקשרות בין הצדדים שימש התובע כבעל עסק עצמאי.
  • העובדה שששכרו של התובע שולם באמצעות חשבונית והוא נרשם גם כעצמאי ברשויות המס אינה שוללת את מעמדו כעובד הנתבעת, היות ואין בעובדה שאדם נרשם כ"עצמאי" ברשויות מס הכנסה ובמוסד לביטוח לאומי כדי לשלול את מעמדו כ"עובד".
  • כמו כן בית הדין קבע שהעובדה שהתובע הגיש תביעה להכרה במעמדו כ"עובד," וזאת לאחר שנות התקשרות רבות בין הצדדים , אין בה, בפני עצמה, הפרת חובת תום הלב.ב
  • בית הדין שוכנע י כיי התובע השתלב בעבודתו אצל נתבעת ועובדתו הייתה חלק מהעבודה העיקרית המבוצעת בנתבעת. התובע היה חלק מהמערך הארגוני בנתבעת ולא שמש כגורם חיצוני המעניק שירותים, לא נטל חלק בניהול המרפאה או קביעת תעריפי מחיריםוללא נשא בסכונים כלכליים כבעל עסק עצמאי.
  • לאור כל האמור לעיל הגיע בית הדין למסקנה כי התקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים.
כי ומוכיחה כי מצב בריאותו לא חייב עזיבת הנתבעת.

עוד הוסיפה וטענה כי התובע לא טען וממילא לא הוכיח את מצבו הרפואי אשר מנע ממנו לטענתו, להמשיך ולעבוד. אין די בטענה סתמית לגבי מצב רפואי (גם אם הוכחה) אלא יש צורך לציין ולהוכיח את הקשר הסיבתי בין המחלה לבין העדר היכולת לעבוד.

  • אין הכרח כי המצב הבריאותי הלקוי ימנע מן העובד להמשיך את עבודתו, אלא שמצב זה ישמש רקע להחלטת העובד לפרוש מעבודתו.
  • בהמשך נאמר כי חוק פיצויי פיטורים (בניגוד לחוק דמי מחלה, התשל"ו -1976 – ר.צ) נעדר הגדרה מדויקת של "מצב בריאות לקוי" והיא נתונה אפוא לפרשנות בית הדין הנסמכת על מבחנים נוספים המוגדרים כ"תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין". מכאן שהמחוקק הקנה לבית הדין מרחב ניכר לפרש אימתי תשמש התפטרות "התפטרות בדין מפוטר" על רקע של ניתוק יחסי העבודה מחמת מצב בריאות לקוי של העובד. כן הוסיף וציין – "נראה לנו כי
  • עדות התובע כי בחודש 11/07 התפרצה המחלה על כן נזקק לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי לא נסתרה ואף נתמכה במסמכים רפואיים (ראו לעניין זה נספחים א' – ג' לתצהיר התובע).בנסיבות אלה וחרף הקביעה כי התובע שב לעבודה במרפאה לתקופה קצרה בין חודשים 12/07- 3/08 , משהומצאו מסמכים רפואיים מאוחרים לתקופה הנ"ל המעידים כי התובע לא נרפא וכי היה זכאי לאחוזי נכות וגמלת אי כושר מהמוסד לביטוח לאומי, אני סבורה כי אין בניסיונו של התובע לשוב לעבודה ולשגרת חיים נורמאלית (נסיון שבסופו של יום לא צלח ) כדי לאיין זכאותו לפיצויי פיטורים מכח סעיף 6 לחוק.
  • אשר לטענת הנתבעת כי התובע לא נתן הודעה למרפאה טרם עזיבתו בחודש 3/08. אמנם הדעת נותנת כי עובד המבקש לקבל פיצויי פיטורים בשל פרישתו מהעבודה מסיבות רפואיות יודיע למעסיק מבעוד מועד, וזאת על מנת לאפשר למעסיק לנסות לסלק מכשולים בתנאי העבודה, העשויים למנוע את ההתפטרות. עם זאת, כבר נפסק כי אי אפשר לומר באופן קטגורי ומוחלט כי עובד אשר שתק במעמד ההתפטרות אך הוכיח בצורה חד משמעית בפני בית הדין כי התפטרותו נבעה ממצב בריאותי לקוי, יפסיד את פיצויי הפיטורים.
  • , אין לראות באי מתן הודעה מוקדמת בדבר נסיבות התפטרות התובע, כעילה המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים מכח סעיף 6 לחוק.
  • טרם חתימת פרק זה ראיתי להתייחס לטענה נוספת אשר העלתה הנתבעת על פיה הסתרת המחלה והעובדה כי התובע חלה כ- 6 שנים לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת שוללת זכאותו לפיצויי פיטורים- כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוגשו לתיק, התובע אושפז לראשונה בשנת 1997 (בעת שירותו הצבאי). האשפוז השני היה כ- 10 שנים מאוחר יותר כאשר בתקופה זו השלים התובע את לימודי רפואת שיניים, נישא ונולדו לו ילדים (ראו לעניין זה נספח כ' לתצהיר הגב' דורית שחר). עוד יש ליתן את הדעת לעובדה כי התובע עבד במרפאה תקופה של 4 שנים עד להתפרצות המחלה שנית.

אין חולק כי יחסי עובד ומעביד מחייבים התנהלות בתום לב , אמון הדדי, גילוי ונאמנות. עם זאת נסיבותיו המיוחדות של מקרה זה כפי שפורטו לעיל, והסתרת המידע בעניין האשפוז בשנת 1997 , עת סבר התובע כי המחלה דעכה ואינה עתידה "לפרוץ" שנית , היא בלבד, איננה סיבה מוצדקת לשלילת הזכאות לתשלום פיצויי פיטורים.


משמעות

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

מקורות