(יצירת דף עם התוכן "{{עצם העניין}}{{סוג ערך|פסק דין}} {{תקציר}} {{דגשים | מידע = סטודנט יוצא אתיופיה נדחה בשל מוצאו...")
 
שורה 23: שורה 23:
  
 
<!-- הסבר קצר על פסק הדין. -->
 
<!-- הסבר קצר על פסק הדין. -->
* חברת "מוקד 101" פרסמה מודעת דרושים עבור "מוקדנים/ות לעבודה במשמרות, אחרי צבא".<br />
+
*סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
* התובע, סטודנט ממוצא אתיופי שסיים שירות סדיר ביחידה קרבית, התקשר למזכירת החברה וזומן לראיון עבודה למחרת.
+
*התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד
* הצעיר הגיע לראיון העבודה במשרדי החברה, פגש במזכירה שזימנה אותו ולווה על ידה לחדרו של מנהל המוקד שערך את הראיונות למועמדים. מנהל המוקד ראה את התובע ואמר כי אין לחברה צורך בעובדים. המזכירה שהיתה נוכחת, שאלה את המנהל מדוע לא עדכנו אותה על כך והמנהל רק חזר על דבריו שאין כרגע צורך בעובדים.
+
**מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
* התובע מחה בפני המזכירה והמנהל על כך שזומן לשווא ועל דרך התנהלותה של החברה. בעקבות זאת, הציע לו מנהל המוקד להתקשר בעוד שבועיים ואולי תהיה להם משרה להציע לו. הצעיר שנפגע מאד, סיפר על הארוע לחבריו ללימודים שאינם יוצאי אתיופיה וביקש מהם להתקשר למשרדי החברה ולהציג את מועמדותם לתפקיד (מתוך הנחה כי חבריו יזכו ליחס טוב יותר מהיחס שניתן לו). עוד באותו יום, התקשרו שניים מחבריו בנוגע לאותה משרה. הם שוחחו עם המזכירה, אשר אישרה את הצורך בעובדים וקבעה להם ראיון למחרת היום
+
**הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה,
* יומיים לאחר מכן, התקשרה חברה נוספת של התובע בנוגע למשרה. גם באוזניה אישרה המזכירה את הצורך שלהם בעובדים וקבעה לה ראיון עבודה לאותו היום. לאחר ראיון קצר שהתקיים במשרדי החברה, הודיעו לחברתו של התובע על קבלתה לעבודה והציעו לה להתחיל מייד בעבודה.
+
*ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
 +
*ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי על סך של 30,000 ₪.
 
==החלטת בית הדין==
 
==החלטת בית הדין==
 
* בית הדין קבע, שהתנהלות מנהל המוקד, שסירב לראיין את התובע בטענה שאין צורך בעובדים, למרות שבמקביל התראיינו לחברה חברים של התובע ואחת מהם אף התקבלה לעבודה, מעידה שדחיית התובע נעשתה על רקע מוצאו.
 
* בית הדין קבע, שהתנהלות מנהל המוקד, שסירב לראיין את התובע בטענה שאין צורך בעובדים, למרות שבמקביל התראיינו לחברה חברים של התובע ואחת מהם אף התקבלה לעבודה, מעידה שדחיית התובע נעשתה על רקע מוצאו.

גרסה מ־13:10, 15 ביולי 2015

הקדמה:

סטודנט יוצא אתיופיה נדחה בשל מוצאו כאשר הגיע לראיון עבודה
לתובע נפסק פיצוי בסך 95,000 ש"ח בגין אפליה
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
מס' תיק:
סע"ש 28707-10-13
תאריך:
05.07.2015
קישור:
  • סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
  • התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד
    • מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
    • הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה,
  • ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
  • ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי על סך של 30,000 ₪.

החלטת בית הדין

  • בית הדין קבע, שהתנהלות מנהל המוקד, שסירב לראיין את התובע בטענה שאין צורך בעובדים, למרות שבמקביל התראיינו לחברה חברים של התובע ואחת מהם אף התקבלה לעבודה, מעידה שדחיית התובע נעשתה על רקע מוצאו.
  • בית הדין התרשם, כי יחסה המפלה של החברה הנתבעת כלפי התובע לא נבע ממדיניות מכוונת, גורפת ומודעת של אפליה מצד ההנהלה או עובדיה הבכירים, אלא בשל דעה קדומה של הממונה על קבלת עובדים ובשל אדישותו וזלזולו בתחושת האפליה שיכל לעורר אצל מועמדים במצבו של התובע.
  • עומק האפליה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ועומק העלבון אשר נגרם להם עקב כך, מחייבים נקיטה במדיניות של "יד קשה" מול מעסיקים המפלים עובדים או מועמדים לעבודה ממוצא אתיופי.
  • יש לחזק את ההכרה המוסדית בשאיפה לשוויון, במיוחד כאשר ההתנהגות המפלה מלווה באדישות וזלזול לתוצאות האפליה.
  • צויין שעל מעביד להפגין אמפתיה סבירה על מנת למנוע תחושות שכאלו.
  • בית הדין פסק שהתובע יפוצה בסך של 95,000 ש"ח. בנוסף, חוייבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לתובע בסך של 15,000 ש"ח.

משמעות

  • אפליה נגד אדם על רקע מוצאו עשויה לחייב את המעביד בפיצוי כספי, גם אם היחס המפלה אינו נובע ממדיניות מכוונת של

חקיקה ונהלים


מקורות

  • פסק הדין באדיבות אתר "נבו".