שורה 23: שורה 23:
  
 
<!-- הסבר קצר על פסק הדין. -->
 
<!-- הסבר קצר על פסק הדין. -->
 +
ביום 8.4.2013 הגיע התובע אל המסעדה וביקש לעבוד בתפקיד מלצר .
 +
 +
התובע פגש במסעדה את מנהל המשמרת מר אריאל קקון (להלן: מר קקון). מר קקון ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות
 +
לקראת סוף המשמרת פנה מר קקון אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי. בתגובה אמר מר קקון לתובע שמדובר במסעדה כשרה למהדרין ולכן על פי הוראות הרבנות הוא אינו יכול להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. מר קקון הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה בשם "הסוכה הלבנה". מר קקון שילם לתובע עבור עבודתו והלך עימו למסעדת "הסוכה הלבנה" על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר באותה מסעדה .
 
*סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
 
*סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
 +
בהתאם לפסיקה על מנת להפוך את נטל הראיה על העובד להראות שהתקיימו בו התנאים והכישורים הנדרשים לצורך העבודה וכן להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה
 
*התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד
 
*התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד
 
**מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
 
**מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
 
**הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה,
 
**הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה,
 +
*כידוע, בהתאם לפסיקה על מנת להוכיח אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות ששקילת שיקול פסול הייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה על אי קבלתו לעבודה אלא די בכך שישכנע ששיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו
 
*ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
 
*ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
 +
*הטענות בדבר תפקודו הלקוי של התובע לא הוכחו ושוכנענו שהעובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, ולמצער, הייתה אחת הסיבות שנשקלו בעת קבלת ההחלטה, כך ששיקול זה לכל הפחות "מכתים" את ההחלטה בפגם של אי קבלה לעבודה שלא כדין
 
*ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי על סך של 30,000 ₪.
 
*ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי על סך של 30,000 ₪.
 
==החלטת בית הדין==
 
==החלטת בית הדין==

גרסה מ־18:04, 15 ביולי 2015

הקדמה:

סטודנט יוצא אתיופיה נדחה בשל מוצאו כאשר הגיע לראיון עבודה
לתובע נפסק פיצוי בסך 95,000 ש"ח בגין אפליה
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
מס' תיק:
סע"ש 28707-10-13
תאריך:
05.07.2015
קישור:

ביום 8.4.2013 הגיע התובע אל המסעדה וביקש לעבוד בתפקיד מלצר .

התובע פגש במסעדה את מנהל המשמרת מר אריאל קקון (להלן: מר קקון). מר קקון ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות לקראת סוף המשמרת פנה מר קקון אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי. בתגובה אמר מר קקון לתובע שמדובר במסעדה כשרה למהדרין ולכן על פי הוראות הרבנות הוא אינו יכול להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. מר קקון הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה בשם "הסוכה הלבנה". מר קקון שילם לתובע עבור עבודתו והלך עימו למסעדת "הסוכה הלבנה" על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר באותה מסעדה .

  • סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.

בהתאם לפסיקה על מנת להפוך את נטל הראיה על העובד להראות שהתקיימו בו התנאים והכישורים הנדרשים לצורך העבודה וכן להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה

  • התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד
    • מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
    • הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה,
  • כידוע, בהתאם לפסיקה על מנת להוכיח אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות ששקילת שיקול פסול הייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה על אי קבלתו לעבודה אלא די בכך שישכנע ששיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו
  • ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
  • הטענות בדבר תפקודו הלקוי של התובע לא הוכחו ושוכנענו שהעובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, ולמצער, הייתה אחת הסיבות שנשקלו בעת קבלת ההחלטה, כך ששיקול זה לכל הפחות "מכתים" את ההחלטה בפגם של אי קבלה לעבודה שלא כדין
  • ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי על סך של 30,000 ₪.

החלטת בית הדין

  • בית הדין קבע, שהתנהלות מנהל המוקד, שסירב לראיין את התובע בטענה שאין צורך בעובדים, למרות שבמקביל התראיינו לחברה חברים של התובע ואחת מהם אף התקבלה לעבודה, מעידה שדחיית התובע נעשתה על רקע מוצאו.
  • בית הדין התרשם, כי יחסה המפלה של החברה הנתבעת כלפי התובע לא נבע ממדיניות מכוונת, גורפת ומודעת של אפליה מצד ההנהלה או עובדיה הבכירים, אלא בשל דעה קדומה של הממונה על קבלת עובדים ובשל אדישותו וזלזולו בתחושת האפליה שיכל לעורר אצל מועמדים במצבו של התובע.
  • עומק האפליה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ועומק העלבון אשר נגרם להם עקב כך, מחייבים נקיטה במדיניות של "יד קשה" מול מעסיקים המפלים עובדים או מועמדים לעבודה ממוצא אתיופי.
  • יש לחזק את ההכרה המוסדית בשאיפה לשוויון, במיוחד כאשר ההתנהגות המפלה מלווה באדישות וזלזול לתוצאות האפליה.
  • צויין שעל מעביד להפגין אמפתיה סבירה על מנת למנוע תחושות שכאלו.
  • בית הדין פסק שהתובע יפוצה בסך של 95,000 ש"ח. בנוסף, חוייבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לתובע בסך של 15,000 ש"ח.

משמעות

  • אפליה נגד אדם על רקע מוצאו עשויה לחייב את המעביד בפיצוי כספי, גם אם היחס המפלה אינו נובע ממדיניות מכוונת של

חקיקה ונהלים


מקורות

  • פסק הדין באדיבות אתר "נבו".