(פסיקת בית הדין האזורי לעבודה)
שורה 38: שורה 38:
 
*התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד:
 
*התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד:
 
**מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. '''די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה''' ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
 
**מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. '''די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה''' ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
**הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. '''העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה.''
+
**הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. '''העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה.'''
 
**הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
 
**הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
 
*בהתאם לפסיקה על מנת להוכיח אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות ששקילת שיקול פסול הייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה על אי קבלתו לעבודה, ודי בכך שישכנע ששיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו.
 
*בהתאם לפסיקה על מנת להוכיח אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות ששקילת שיקול פסול הייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה על אי קבלתו לעבודה, ודי בכך שישכנע ששיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו.

גרסה מ־20:44, 15 ביולי 2015

הקדמה:

אזרח ישראלי ממוצא ערבי ביקש לעבוד במסעדה כמלצר ונדחה בשל מוצאו ו/או דתו
אסור להפלות אדם בקבלה לעבודה בשל לאומיותו ו/או דתו
לתובע נפסק פיצוי בסך 30,000 ש"ח בגין אפליה אסורה והפרת חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
מס' תיק:
סע"ש 28707-10-13
תאריך:
05.07.2015

הרקע העובדתי

  • ביום 8.4.2013 הגיע התובע, אזרח ישראלי ממוצא ערבי, אל המסעדה (הנתבעת) וביקש לעבוד בתפקיד מלצר.
  • מנהל המשמרת ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות.
  • לקראת סוף משמרת ההתלמדות פנה מנהל המשמרת אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי.
  • בתגובה לתשובתו של התובע ענה מנהל המשמרת שמדובר במסעדה כשרה למהדרין ולכן על פי הוראות הרבנות המסעדה אינה יכולה להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. (יש לציין שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה , אך קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות כמו למשל, איסור פתיחת בקבוק יין ואיסור הדלקת אש לבישול).
  • מנהל המשמרת הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה, ואף הלך עמו למסעדת הסמוכה על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר.
  • ביום 13.10.2013 הגיש התובע תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד הנתבעת לפיצוי בגין אפליה שלא כדין מחמת לאום ו/או דת בהתאם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 .
  • התובע טען שפוטר (או שלא התקבל לעבודה) בשל מוצאו הערבי בלבד וזאת בניגוד לחוק ולעיקרון השוויון.
  • הנתבעת טענה שהתובע לא ביצע את עבודתו באופן מקצועי ושכישוריו לא תאמו את דרישותיה ולכן לא התקבל לעבודה. עוד נטען כי התובע מגיש תביעות באופן סדרתי, וכי בשנת 2013 לבדה הגיש תביעות רבות בעילות של אפליה אסורה על רקע מוצאו הערבי, כנגד בתי עסק שונים.
  • ביום 05.07.2015 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את תביעתו של התובע ופסק לזכותו פיצויים בסך 30,000 ש"ח בשל אפליה אסורה בקבלה לעבודה מחמת לאום ו/או דת.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה

  • סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
  • בהתאם לפסיקה, על מנת להפוך את נטל הראיה ולהעבירה מהתובע לנתבע, על העובד להראות שהתקיימו בו התנאים והכישורים הנדרשים לצורך העבודה וכן להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה.
  • התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד:
    • מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
    • הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה.
    • הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
  • בהתאם לפסיקה על מנת להוכיח אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות ששקילת שיקול פסול הייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה על אי קבלתו לעבודה, ודי בכך שישכנע ששיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו.
  • ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
  • בית המשפט קבע שהעובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו.
  • ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק וכן את החומרה שיש לייחס לאפליה על רקע השתייכות לאומית ו/או דתית, ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי לתובע על סך של 30,000 ₪.

משמעות

  • אפליה בקבלה של עובד לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו מהווה הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, ועלולה לחייב את המעביד המפלה בתשלום פיצוי כספי לעובד.
  • כדי לחייב מעביד בפיצויים בשל אפליה בקבלה לעבודה, די בכך שהמעביד שקל שיקול של אפליה פסולה בבואו לגבש את החלטתו האם לקבל את העובד לעבודה, גם אם שיקול זה לא היה השיקול היחידי או המרכזי.
  • די באמירתו של מנהל המשמרת בנתבעת לפיה התובע לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו.,כדי לבסס טענה של אפליה אסורה בקבלה לעבודה.

חקיקה ונהלים

מקורות

  • פסק הדין באדיבות אתר "נבו".