מ (החלפת טקסט – "== מקורות ==" ב־"== תודות ==")
 
(24 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
 
{{עצם העניין}}{{סוג ערך|פסק דין}}
 
{{עצם העניין}}{{סוג ערך|פסק דין}}
{{תקציר}}
+
{{תקציר |תוכן=
 
{{דגשים
 
{{דגשים
| מידע  = סטודנט יוצא אתיופיה נדחה בשל מוצאו כאשר הגיע לראיון עבודה  
+
| פיצוי = בית הדין חייב מסעדה לשלם פיצוי בסך 30,000 ש"ח למלצר שלא התקבל לעבודה בשל היותו ערבי
| פיצוי = לתובע נפסק פיצוי בסך 95,000 ש"ח בגין אפליה  
+
| אסור= אסור להפלות אדם בקבלה לעבודה בשל לאומיותו או דתו
 +
| חשוב = העובדה שעובד מרבה להגיש תביעות נגד מעסיקים אחרים בשל אפליה אינה מהווה חוסר תום לב, ואינה מונעת ממנו להוכיח כי הופלה במקרה הקונקרטי המובא לבית הדין
 +
}}
 
}}
 
}}
{{תקציר/סיום}}
 
 
{{ראו גם  
 
{{ראו גם  
 
| [[שוויון הזדמנויות בעבודה]]
 
| [[שוויון הזדמנויות בעבודה]]
| [[יוצאי אתיופיה]]
 
 
| [[תעסוקה וזכויות עובדים]]
 
| [[תעסוקה וזכויות עובדים]]
 +
| [[ערבים]]
 
}}
 
}}
 
{{עצם העניין/סיום}}
 
{{עצם העניין/סיום}}
<!--תיבת מידע חדשה-->{{פסק דין/תיבת מידע
+
{{פסק דין/תיבת מידע
 
|שם= עומרי קיס נ' קפה על הים בע"מ
 
|שם= עומרי קיס נ' קפה על הים בע"מ
 
|ערכאה=בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
 
|ערכאה=בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
שורה 18: שורה 19:
 
|תיק=סע"ש 28707-10-13
 
|תיק=סע"ש 28707-10-13
 
|תאריך=05.07.2015
 
|תאריך=05.07.2015
|קישור=[ http://www.nevo.co.il/psika_html/avoda/A-13-10-28707-815.htm לנוסח פסק הדין]
+
|קישור=[http://www.nevo.co.il/psika_html/avoda/A-13-10-28707-815.htm לנוסח פסק הדין]
 
}}
 
}}
 
  <!-- פרמטרים סטנדרטיים: מידע/איסור/חשוב/פיצוי/שאלה/ממשל.  ראו [[תבנית:דגשים]] למידע על אפשרויות הפרמטרים בתבנית -->
 
  <!-- פרמטרים סטנדרטיים: מידע/איסור/חשוב/פיצוי/שאלה/ממשל.  ראו [[תבנית:דגשים]] למידע על אפשרויות הפרמטרים בתבנית -->
  
<!-- הסבר קצר על פסק הדין. -->
+
==הרקע העובדתי==
ביום 8.4.2013 הגיע התובע אל המסעדה וביקש לעבוד בתפקיד מלצר .  
+
*ביום 08.04.2013 הגיע התובע, אזרח ישראלי ממוצא ערבי, אל המסעדה (הנתבעת) וביקש לעבוד בתפקיד מלצר.
 +
* מנהל המשמרת ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות.
 +
* לקראת סוף משמרת ההתלמדות פנה מנהל המשמרת אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי.
 +
*בתגובה ענה מנהל המשמרת שמדובר במסעדה כשרה למהדרין, ולכן על פי הוראות הרבנות, המסעדה אינה יכולה להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. (יש לציין שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה, אך קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות כמו למשל, איסור פתיחת בקבוק יין ואיסור הדלקת אש לבישול).
 +
*מנהל המשמרת הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה, ואף הלך עמו למסעדת הסמוכה על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר.
 +
* התובע התקבל לעבודה במסעדת הסמוכה, אולם הוא לא התייצב לעבודה, ואף לא ניסה לחפש עבודה במסעדה אחרת בתל אביב.
 +
*ביום 13.10.2013 הגיש התובע תביעה בבית הדין האזורי לעבודה  נגד הנתבעת לפיצוי בגין אפליה שלא כדין מחמת לאום ודת בהתאם ל[[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]].
 +
* התובע טען  שפוטר (או שלא התקבל לעבודה) בשל מוצאו הערבי בלבד וזאת בניגוד לחוק ולעיקרון השוויון.
 +
*''' טענות הנתבעת:'''
 +
** התובע לא ביצע את עבודתו באופן מקצועי ושכישוריו לא תאמו את דרישותיה ולכן לא התקבל לעבודה.
 +
** דברי מנהל המשמרת נאמרו על  דעתו בלבד ושימשו "תירוץ" על מנת שלא לפגוע ברגשותיו של התובע. דבריו של מנהל המשמרת אינם משקפים את מדיניותה ואף לא את מדיניות הרבנות שכן היא העסיקה ואף מעסיקה כיום עובדים רבים שאינם יהודים, כולל עובדים ערבים.
 +
** הנתבעת ניסתה לסייע לתובע והציעה לו לעבוד במסעדה סמוכה, אולם הוא בחר שלא לעבוד בה. הדבר מלמד שהוא כלל לא התכוון לעבוד בנתבעת אלא ניסה להכשילה על מנת שיוכל להגיש את התביעה.
 +
** התובע מגיש תביעות באופן סדרתי, וכי בשנת 2013 לבדה הגיש תביעות רבות בעילות של אפליה אסורה על רקע מוצאו הערבי, כנגד בתי עסק שונים. נטען שהתובע עשה שימוש שלא בתום לב בזכות השוויון ובזכות הגישה לערכאות בכך שסיגל לעצמו "שיטת עבודה" ולפיה הוא עובר במקומות ציבוריים, מעסק לעסק, בכוונת מכוון להכשילם על מנת שתקום לו עילת תביעה בגין אפליה.
 +
* '''התובע טען''' כי לא התייצב לעבודה במסעדה הסמוכה משלוש סיבות: האחת, מנהל המשמרת בשל הנתבעת לא התכוון בתום לב למצוא לו עבודה באותה מסעדה; השנייה, המסעדה הייתה ריקה וכל המלצרים ישבו בחוץ; השלישית, מדובר במסעדת דגים והוא לא אוהב דגים.
  
התובע פגש במסעדה את מנהל המשמרת מר אריאל קקון (להלן: מר קקון). מר קקון ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות
+
==פסיקת בית הדין האזורי לעבודה==
לקראת סוף המשמרת פנה מר קקון אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי. בתגובה אמר מר קקון לתובע שמדובר במסעדה כשרה למהדרין ולכן על פי הוראות הרבנות הוא אינו יכול להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. מר קקון הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה בשם "הסוכה הלבנה". מר קקון שילם לתובע עבור עבודתו והלך עימו למסעדת "הסוכה הלבנה" על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר באותה מסעדה .
+
* בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה וחייב את המסעדה לשלם לתובע פיצויים בסך 30,000 ש"ח בשל אפליה אסורה בקבלה לעבודה מחמת לאום או דת.
ביום 13.10.2013 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין מחמת לאום ו/או דת בהתאם לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: החוק).
+
*סעיף 2 ל[[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]] אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
התובע טען שכל הטענות בנוגע לתפקודו הלקוי אינן נכונות ושמר קקון פיטר אותו בשל מוצאו הערבי בלבד.
+
* כאשר מוכיח העובד כי הוא עונה על התנאים או הכישורים הדרושים להעסקתו ומביא ראיה ראשונית לכך כי אי קבלתו לעבודה נעשתה מטעמי אפליה פסולה, המעסיק הוא שצריך להוכיח כי לא הפלה את העובד בעת ההחלטה על פיטוריו או על אי קבלתו לעבודה.
הנתבעת טענה שהתובע לא ביצע את עבודתו באופן מקצועי ושכישוריו לא תאמו את דרישותיה ולכן לא התקבל לעבודה. עוד נטען שמדובר בשיקולים ענייניים ושאין קשר בין מוצאו הערבי של התובע לאי קבלתו לעבודה.  
+
*מנהל המשמרת במסעדה אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה, ולקבוע כי התובע הביא את הראייה הראשונית הנדרשת לביסוס טענת אפליה.
*סעיף 2 לחוק אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
+
* המסעדה  לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד.
בהתאם לפסיקה על מנת להפוך את נטל הראיה על העובד להראות שהתקיימו בו התנאים והכישורים הנדרשים לצורך העבודה וכן להביא ראשית ראיה לכך שהחלטת המעסיק הייתה נגועה באפליה פסולה
+
** המסעדה נמנעה מלהביא את עדותו של המלצר שחנך את התובע שיכול היה להעיד על חוסר התאמתו של התובע לעבודה;
*התובע הביא ראשית ראייה לכך שלא התקבל לעבודה מטעמי לאום ו/או דת. הנתבעת לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד
+
** העובדה שמנהל המשמרת לקח את התובע למסעדה הסמוכה וסייע לו להתקבל אליה, מעידה אף היא כי היה מרוצה מיכולותיו המקצועיות כמלצר;
**מנהל המשמרת בנתבעת אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה ולקבוע שהתובע הביא "ראשית ראיה" לכך שלא התקבל לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו
 
**הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חסר כישורים לעבוד בתפקיד מלצר או שתפקד באופן לקוי ושזו הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה. העובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה,
 
 
**הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
 
**הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
*כידוע, בהתאם לפסיקה על מנת להוכיח אפליה פסולה אין העובד נדרש להראות ששקילת שיקול פסול הייתה הגורם היחיד או המרכזי שהביא לקבלת ההחלטה על אי קבלתו לעבודה אלא די בכך שישכנע ששיקול זה אכן נשקל על ידי המעביד בבואו לגבש את החלטתו
+
* גם אם היו שיקולים מקצועיים לאי קבלתו לעבודה, מספיק שמוצאו של העובד שימש אחד השיקולים לאי קבלתו (גם אם לא השיקול המכריע) על מנת שההחלטה על אי קבלתו לעבודה תהיה פסולה.
*ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו ו/או דתו.
+
*ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו או דתו.
*הטענות בדבר תפקודו הלקוי של התובע לא הוכחו ושוכנענו שהעובדה שהתובע אינו יהודי הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, ולמצער, הייתה אחת הסיבות שנשקלו בעת קבלת ההחלטה, כך ששיקול זה לכל הפחות "מכתים" את ההחלטה בפגם של אי קבלה לעבודה שלא כדין
+
*העובדה שהתובע בחר לא להתייצב לעבודה במסעדה הסמוכה אין בה כדי להוביל לקביעה שהוא לא התכוון לעבוד אצל הנתבעת או להצביע על חוסר תום ליבו, משני טעמים:
*לא מצאנו כי התובע התנהל בחוסר תום לב כאשר החליט להקליט את השיחה עם מר קקון או שיש לזקוף לחובתו את העובדה שהוא מגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים.  
+
** התובע סיפק הסבר למעשיו – המסעדה הייתה ריקה והוא אינו אוהב דגים.
*ביה"ד הביא בחשבון שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק ומאידך את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה, והעמיד את הפיצוי על סך של 30,000 ₪.
+
** ספק אם קיימת חובה מצד התובע לעבוד במסעדה אחרת אם הוא אינו מעוניין בכך.
==החלטת בית הדין==
+
* העובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו.  
* בית הדין קבע, שהתנהלות מנהל המוקד, שסירב לראיין את התובע בטענה שאין צורך בעובדים, למרות שבמקביל התראיינו לחברה חברים של התובע ואחת מהם אף התקבלה לעבודה, מעידה שדחיית התובע נעשתה על רקע מוצאו.
+
*בעת קביעת גובה הפיצוי התחשב בית הדין בכך שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק וכן בחומרה שיש לייחס לאפליה על רקע השתייכות לאומית או דתית. מאידך הביא בית הדין בחשבון את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה.
* בית הדין התרשם, כי '''יחסה המפלה של החברה הנתבעת כלפי התובע לא נבע ממדיניות מכוונת, גורפת ומודעת''' של אפליה מצד ההנהלה או עובדיה הבכירים, '''אלא בשל דעה קדומה''' של הממונה על קבלת עובדים ובשל אדישותו וזלזולו בתחושת האפליה שיכל לעורר אצל מועמדים במצבו של התובע.
 
*עומק האפליה כלפי אוכלוסיית יוצאי אתיופיה ועומק העלבון אשר נגרם להם עקב כך, מחייבים נקיטה במדיניות של "יד קשה" מול מעסיקים המפלים עובדים או מועמדים לעבודה ממוצא אתיופי.
 
* יש לחזק את ההכרה המוסדית בשאיפה לשוויון, במיוחד כאשר ההתנהגות המפלה מלווה באדישות וזלזול לתוצאות האפליה.
 
* צויין שעל מעביד להפגין אמפתיה סבירה על מנת למנוע תחושות שכאלו.
 
* בית הדין פסק שהתובע יפוצה בסך של 95,000 ש"ח. בנוסף, חוייבה הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה לתובע בסך של 15,000 ש"ח.
 
  
 
== משמעות ==
 
== משמעות ==
* אפליה נגד אדם על רקע מוצאו עשויה לחייב את המעביד בפיצוי כספי, גם אם היחס המפלה אינו נובע ממדיניות מכוונת של 
+
* אפליה בקבלה של עובד לעבודה מחמת לאומיותו או דתו  מהווה הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, ועלולה לחייב את המעביד המפלה בתשלום פיצוי כספי לעובד.
 +
*  כדי לחייב מעביד בפיצויים בשל אפליה בקבלה לעבודה, די בכך שהמעביד שקל שיקול של אפליה פסולה בבואו לגבש את החלטתו האם לקבל את העובד לעבודה, גם אם שיקול זה לא היה השיקול היחידי או המרכזי.
 +
* עובד שלא התקבל לעבודה במקום מסוים בשל אפליה אסורה, אינו חייב לנסות להתקבל לעבודה במקום אחר על מנת שיוכל להוכיח את תום לבו, את רצינותו או את טענת האפליה.
 +
* העובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו, כל עוד הוא מוכיח כי במקרה הקונקרטי אכן הופלה.
 +
 
 
== חקיקה ונהלים ==
 
== חקיקה ונהלים ==
 
*[[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]]
 
*[[חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה]]
 
 
<!-- == הרחבות ופרסומים ==
 
<!-- == הרחבות ופרסומים ==
 
* רשימת הרחבות בנושא, למי שמעוניין לקרוא מעבר
 
* רשימת הרחבות בנושא, למי שמעוניין לקרוא מעבר
 
  -->
 
  -->
 +
== תודות ==
 +
* נוסח פסק הדין באדיבות אתר "נבו".
  
== מקורות ==
+
==Metadata==
* פסק הדין באדיבות אתר "נבו".
 
 
 
<!--כותרת דמה עבור הטמעת כותרת. לא לגעת!
 
==endarticle==
 
כותרת דמה עבור הטמעת כותרת. לא לגעת!-->
 
 
<!-- יש לכתוב תגיות כאן בתחתית -->
 
<!-- יש לכתוב תגיות כאן בתחתית -->
 
[[קטגוריה: פסקי דין]]
 
[[קטגוריה: פסקי דין]]
[[קטגוריה:יוצאי אתיופיה]]
 
 
[[קטגוריה:תעסוקה וזכויות עובדים]]
 
[[קטגוריה:תעסוקה וזכויות עובדים]]
 
[[קטגוריה:שוויון הזדמנויות בעבודה]]
 
[[קטגוריה:שוויון הזדמנויות בעבודה]]
 
[[קטגוריה:קבלה לעבודה]]
 
[[קטגוריה:קבלה לעבודה]]
 
[[קטגוריה:אפליה]]
 
[[קטגוריה:אפליה]]
 +
[[קטגוריה:ערבים]]
 +
[[קטגוריה:מיעוטים]]
 +
[[קטגוריה:מוסלמים]]
 +
[[קטגוריה:נוצרים]]
 +
 +
[[ar:تعويضات بقدر 30,000 شيكل جديد لنادل تم رفضه من العمل بسبب كونه عربي]]

גרסה אחרונה מ־14:33, 28 בדצמבר 2018

הקדמה:

בית הדין חייב מסעדה לשלם פיצוי בסך 30,000 ש"ח למלצר שלא התקבל לעבודה בשל היותו ערבי
אסור להפלות אדם בקבלה לעבודה בשל לאומיותו או דתו
העובדה שעובד מרבה להגיש תביעות נגד מעסיקים אחרים בשל אפליה אינה מהווה חוסר תום לב, ואינה מונעת ממנו להוכיח כי הופלה במקרה הקונקרטי המובא לבית הדין

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית דין אזורי לעבודה בת"א - יפו
מס' תיק:
סע"ש 28707-10-13
תאריך:
05.07.2015

הרקע העובדתי

  • ביום 08.04.2013 הגיע התובע, אזרח ישראלי ממוצא ערבי, אל המסעדה (הנתבעת) וביקש לעבוד בתפקיד מלצר.
  • מנהל המשמרת ערך לתובע ראיון עבודה שבסיומו סוכם כי התובע יגיע למחרת למשמרת התלמדות.
  • לקראת סוף משמרת ההתלמדות פנה מנהל המשמרת אל התובע ושאל אותו למוצאו. התובע השיב שהוא ערבי.
  • בתגובה ענה מנהל המשמרת שמדובר במסעדה כשרה למהדרין, ולכן על פי הוראות הרבנות, המסעדה אינה יכולה להעסיקו מחמת דתו בתפקיד מלצר. (יש לציין שאין איסור להעסיק מלצר שאינו יהודי במסעדה כשרה, אך קיימים קשיים אובייקטיביים בהעסקתו בשל המגבלות ההלכתיות השונות כמו למשל, איסור פתיחת בקבוק יין ואיסור הדלקת אש לבישול).
  • מנהל המשמרת הציע לתובע לעבוד במסעדה סמוכה, ואף הלך עמו למסעדת הסמוכה על מנת לשוחח עם הבעלים ולמצוא לתובע עבודה בתפקיד מלצר.
  • התובע התקבל לעבודה במסעדת הסמוכה, אולם הוא לא התייצב לעבודה, ואף לא ניסה לחפש עבודה במסעדה אחרת בתל אביב.
  • ביום 13.10.2013 הגיש התובע תביעה בבית הדין האזורי לעבודה נגד הנתבעת לפיצוי בגין אפליה שלא כדין מחמת לאום ודת בהתאם לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
  • התובע טען שפוטר (או שלא התקבל לעבודה) בשל מוצאו הערבי בלבד וזאת בניגוד לחוק ולעיקרון השוויון.
  • טענות הנתבעת:
    • התובע לא ביצע את עבודתו באופן מקצועי ושכישוריו לא תאמו את דרישותיה ולכן לא התקבל לעבודה.
    • דברי מנהל המשמרת נאמרו על דעתו בלבד ושימשו "תירוץ" על מנת שלא לפגוע ברגשותיו של התובע. דבריו של מנהל המשמרת אינם משקפים את מדיניותה ואף לא את מדיניות הרבנות שכן היא העסיקה ואף מעסיקה כיום עובדים רבים שאינם יהודים, כולל עובדים ערבים.
    • הנתבעת ניסתה לסייע לתובע והציעה לו לעבוד במסעדה סמוכה, אולם הוא בחר שלא לעבוד בה. הדבר מלמד שהוא כלל לא התכוון לעבוד בנתבעת אלא ניסה להכשילה על מנת שיוכל להגיש את התביעה.
    • התובע מגיש תביעות באופן סדרתי, וכי בשנת 2013 לבדה הגיש תביעות רבות בעילות של אפליה אסורה על רקע מוצאו הערבי, כנגד בתי עסק שונים. נטען שהתובע עשה שימוש שלא בתום לב בזכות השוויון ובזכות הגישה לערכאות בכך שסיגל לעצמו "שיטת עבודה" ולפיה הוא עובר במקומות ציבוריים, מעסק לעסק, בכוונת מכוון להכשילם על מנת שתקום לו עילת תביעה בגין אפליה.
  • התובע טען כי לא התייצב לעבודה במסעדה הסמוכה משלוש סיבות: האחת, מנהל המשמרת בשל הנתבעת לא התכוון בתום לב למצוא לו עבודה באותה מסעדה; השנייה, המסעדה הייתה ריקה וכל המלצרים ישבו בחוץ; השלישית, מדובר במסעדת דגים והוא לא אוהב דגים.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה

  • בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את התביעה וחייב את המסעדה לשלם לתובע פיצויים בסך 30,000 ש"ח בשל אפליה אסורה בקבלה לעבודה מחמת לאום או דת.
  • סעיף 2 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה אוסר על אפליה מטעמי מוצא בקשר לקבלה לעבודה ובקשר לפיטורים.
  • כאשר מוכיח העובד כי הוא עונה על התנאים או הכישורים הדרושים להעסקתו ומביא ראיה ראשונית לכך כי אי קבלתו לעבודה נעשתה מטעמי אפליה פסולה, המעסיק הוא שצריך להוכיח כי לא הפלה את העובד בעת ההחלטה על פיטוריו או על אי קבלתו לעבודה.
  • מנהל המשמרת במסעדה אמר לתובע שהוא לא יכול לעבוד אצל הנתבעת מכיוון שהרבנות אוסרת על העסקתו מחמת דתו. די באמירה זו על מנת לבסס טענה של אפליה אסורה, ולקבוע כי התובע הביא את הראייה הראשונית הנדרשת לביסוס טענת אפליה.
  • המסעדה לא הפריכה את טענות התובע ולא הוכיחה שלא התקבל לעבודה מכיוון שהיה חסר כישורים לתפקיד.
    • המסעדה נמנעה מלהביא את עדותו של המלצר שחנך את התובע שיכול היה להעיד על חוסר התאמתו של התובע לעבודה;
    • העובדה שמנהל המשמרת לקח את התובע למסעדה הסמוכה וסייע לו להתקבל אליה, מעידה אף היא כי היה מרוצה מיכולותיו המקצועיות כמלצר;
    • הוכח כי הנתבעת אינה מעסיקה עובדים ערבים במסעדה וקיים ספק אם העסיקה עובדים ערבים במסעדה בעבר. עובדה זו מחזקת אף היא את גרסת התובע ולפיה הסיבה האמיתית לאי קבלתו לעבודה במלצרות הייתה העובדה שאינו יהודי.
  • גם אם היו שיקולים מקצועיים לאי קבלתו לעבודה, מספיק שמוצאו של העובד שימש אחד השיקולים לאי קבלתו (גם אם לא השיקול המכריע) על מנת שההחלטה על אי קבלתו לעבודה תהיה פסולה.
  • ההחלטה שלא לקבל את התובע לעבודה התקבלה על ידי מנהל המשמרת בנתבעת שהוא הגורם המוסמך בנתבעת לקבלה, ולכן ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בגין אי קבלתו לעבודה מחמת לאומיותו או דתו.
  • העובדה שהתובע בחר לא להתייצב לעבודה במסעדה הסמוכה אין בה כדי להוביל לקביעה שהוא לא התכוון לעבוד אצל הנתבעת או להצביע על חוסר תום ליבו, משני טעמים:
    • התובע סיפק הסבר למעשיו – המסעדה הייתה ריקה והוא אינו אוהב דגים.
    • ספק אם קיימת חובה מצד התובע לעבוד במסעדה אחרת אם הוא אינו מעוניין בכך.
  • העובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו.
  • בעת קביעת גובה הפיצוי התחשב בית הדין בכך שמדובר בהפרה של סעיף 2 לחוק וכן בחומרה שיש לייחס לאפליה על רקע השתייכות לאומית או דתית. מאידך הביא בית הדין בחשבון את הקשיים האובייקטיביים הכרוכים בהעסקת עובד שאינו יהודי במסעדה כשרה למהדרין ואת העובדה שהנתבעת מצאה לתובע עבודה חלופית במסעדה סמוכה.

משמעות

  • אפליה בקבלה של עובד לעבודה מחמת לאומיותו או דתו מהווה הפרה של חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה, ועלולה לחייב את המעביד המפלה בתשלום פיצוי כספי לעובד.
  • כדי לחייב מעביד בפיצויים בשל אפליה בקבלה לעבודה, די בכך שהמעביד שקל שיקול של אפליה פסולה בבואו לגבש את החלטתו האם לקבל את העובד לעבודה, גם אם שיקול זה לא היה השיקול היחידי או המרכזי.
  • עובד שלא התקבל לעבודה במקום מסוים בשל אפליה אסורה, אינו חייב לנסות להתקבל לעבודה במקום אחר על מנת שיוכל להוכיח את תום לבו, את רצינותו או את טענת האפליה.
  • העובדה שהתובע מרבה להגיש תביעות כאשר הוא מופלה על ידי בעלי עסקים, אינה מהווה חוסר תום לב ואינה פועלת כנגדו, כל עוד הוא מוכיח כי במקרה הקונקרטי אכן הופלה.

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר "נבו".