(נימוקי בית הדין הארצי לעבודה)
שורה 35: שורה 35:
 
*בית הדין קבע  כ שהתובעת עבדה אצל הנתבעים בפועל, במשך 7 ימים בשבוע, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
 
*בית הדין קבע  כ שהתובעת עבדה אצל הנתבעים בפועל, במשך 7 ימים בשבוע, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
 
*בדנג"ץ 1007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין האזרצי לעבודה ואח' (פסה"ד מיום 18.3.2013) (להלן - דנג"צ גלוטן), הועלתה לדיון נוסף בפני הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, השאלה שהוכרעה בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה , שם נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.
 
*בדנג"ץ 1007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין האזרצי לעבודה ואח' (פסה"ד מיום 18.3.2013) (להלן - דנג"צ גלוטן), הועלתה לדיון נוסף בפני הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, השאלה שהוכרעה בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה , שם נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.
*  בית המשפט העליון בדנג"צ גלוטן  והחליט לדחות את העתירה בדיון הנוסף ולהותיר על כנו את פסק-הדין בבג"צ גלוטן.  
+
קביעתו המפורשת של בית המשפט העליון בדנג"ץ  גלוטן היתה שחוק שעות עבודה ומנוחה בכללותו אינו חל על עובדי סיעוד, לרבות הוראותיו ביחס להיקף השעות השבועי המקסימאלי והגמול המגיע בגינן .
 +
*יחד עם זאת, קביעה זו המתייחסת לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד, ככלל, אינה שוללת לדידנו את זכאותה של התובעת בענייננו לתמורה בגין עבודתה במנוחה השבועית כפי שהוכחה בפנינו, וזאת מכח הוראותיהם של דינים אחרים.
 +
פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 (להלן- הפקודה).
 +
וכך, בפרק הששי א' לפקודה, שכותרתו "ימי מנוחה" נקבע בסעיף 18א, כדלקמן:
 +
"(א) שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל.
 +
לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומו
 +
 
 +
*ניתן לסכם איפוא כי הגם שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, לרבות ההוראות החלות על היקף המנוחה השבועית המגיעה ועל שיעור הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה - אינן חלות על התובעת לאור פסק הדין בדנג"צ גלוטן – הרי שקמה לתובעת הזכות למנוחה שבועית ביום ה"שבת" שלה, ויותר מכך, היקף עבודתה לפי חוק שכר מינימום אינו יכול להשתרע על שבעה ימים בשבוע.
  
 
בית הדין לעבודה קבע לראשונה, כי  שעה שהופרה זכות בסיסית של עובד זר שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי הוא זכאי לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבד, זאת מעבר לשכר ששולם לו בגין עבודה במשרה מלאה.
 
בית הדין לעבודה קבע לראשונה, כי  שעה שהופרה זכות בסיסית של עובד זר שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי הוא זכאי לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבד, זאת מעבר לשכר ששולם לו בגין עבודה במשרה מלאה.
שורה 45: שורה 52:
 
הגם שהוראות[[חוק שעות עבודה ומנוחה]] , לרבות ההוראות החלות על היקף המנוחה השבועית המגיעה ועל שיעור הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה – אינן חלות על התובעת – הרי שקמה לתובעת הזכות למנוחה שבועית ביום ה"שבת" שלה, ויותר מכך, היקף עבודתה לפי חוק שכר מינימום אינו יכול להשתרע על שבעה ימים בשבוע.
 
הגם שהוראות[[חוק שעות עבודה ומנוחה]] , לרבות ההוראות החלות על היקף המנוחה השבועית המגיעה ועל שיעור הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה – אינן חלות על התובעת – הרי שקמה לתובעת הזכות למנוחה שבועית ביום ה"שבת" שלה, ויותר מכך, היקף עבודתה לפי חוק שכר מינימום אינו יכול להשתרע על שבעה ימים בשבוע.
 
שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה.
 
שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה.
 +
הגם שכאמור קבענו כי מגיע לתובעת פיצוי בסך של 207 ₪ בגין עבודה ביום המנוחה השבועי שלה, משהוסכם בין הצדדים כי גובה התשלום בגין עבודה ביום המנוחה השבועי יעמוד על 231 ₪ (סכום שאף בהמשך ולאחר פטירת המנוח, שולם לתובעת בגין עבודה ביום המנוחה השבועי), ייערך התחשיב לפי הסכום המוסכם בין הצדדים.
 +
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין עבודתה בימי המנוחה בתקופה נשוא המחלוקת בסך כולל של 9,976 ₪.
 +
 
גם אם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובעת, הרי שמכוח הוראות הפקודה והוראות חוק שכר מינימום, זכאית הייתה התובעת ליום מנוחה אחד ביום א' בשבוע.
 
גם אם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובעת, הרי שמכוח הוראות הפקודה והוראות חוק שכר מינימום, זכאית הייתה התובעת ליום מנוחה אחד ביום א' בשבוע.
 +
עם זאת, באשר לרכיב "משכורת יג", שלגביו לא היתה הסכמה בין הצדדים ולא ניתן כל הסבר לפשרו על ידי הצדדים - נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו, יש לקחת רכיב זה על חשבון הפיצוי שקבענו כי מגיע לתובעת בגין עבודתה בימי המנוחה השבועית
  
 
==ההליך בבית המשפט העליון==
 
==ההליך בבית המשפט העליון==

גרסה מ־17:50, 18 באוגוסט 2015

הקדמה:

בג"צ קבע שאופן העסקתם המיוחד של עובדים זרים סיעודיים אינו מאפשר החלה של חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי תנאי העסקתם
עובדי סיעוד אינם זכאים לגמול עבור שעות נוספות למרות שהם נדרשים לשהות בבית המטופל 24 שעות ביממה
בג"צ הורה למדינה לחוקק תקנות שיסדירו את תנאי העסקתם של עובדים זרים סיעודיים
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין האזורי לעבודה, חיפה
מס' תיק:
סעש (חי') 29369-07-12‏
תאריך:
12/08/14

העובדות

  • התובעת, עובדת זרה מולדובה,החלה את עבודתה ביום 29.04.2010 כעובדת סיעוד אצל בני הזוג רוסו, אשר נפטרו ועזבונם הוא הנתבע.
  • התובעת התגוררה בביתם של הנתבעים 7 ימים בשבוע, לרבות ביום א', יום המנוחה השבועי שלה.
  • שכרה של התובעת הורכב ממשכורת וכן תשלום דמי כיס ליום ראשון, תשלום לינה בימי ראשון, דמי הבראה, ימי חג וימי חופשה.
  • התובעת טענה כי עבדה אצל הנתבעים בימי המנוחה השבועית וכי היא זכאית לגמול עבודה בימי המנוחה השבועית לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ובהסתמך על עקרונות כללים כמו גם הוראות פקודת סדרי השלטון והמשפט וחוק שכר מינימום. לאור האמור לעיל עתרה התובעת לבית הדין האזורי לעבודה לתשלום גמול עבודה במנוחה השבועית.
  • הנתבעים טוענים שהעובדת רק שהתה בדירת בני הזוג רוסו בימי המנוחה, אך לא עבדה. לטעתם גם אם עבדה העובדת ביום המנוחה אזי היא איננה זכאית לגמול עבור עבודה במנוחה שבועית וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ גלוטן, אשר אושר בדיון נוסף בבית המשפט העליון (דנג"ץ גלוטן), ובו נקבע ש חוק שעות עבודה ומנוחה לא על עובדי סיעוד, בשל אופי עבודתם המיוחד.
  • יש לציין שלא היתה המחלוקת בין הצדדים שלאחר פטירת מר רוסו, התבקשה התובעת להישאר עם גב' רוסו בביתה בימי ראשון ועל כך שולמה לה תמורה מאת הנתבעת בגובה 231 ₪ ליום. ואמנם, התובעת לא עתרה לתשלום גמול עבודה במנוחה שבועית לתקופה זו.

2. התובעת החלה את עבודתה אצל בני הזוג ביום 29.4.2010. עובדת זרה מהפיליפינים הועסקה כמטפלת סיעודית אצל קשישה המחוברת למכונות הנשמה. תפקידה של המטפלת היה להשגיח על המטופלת במשך 24 שעות ביממה, ולוודא שצינור הנשימה לא ייסתם או יתנתק ממכונות ההנשמה (לטפל במכשיר בכל פעם שהוא משמיע קולות צפצוף).

  • משפחתה של המטופלת הלינה את שכרה של העובדת בחודש דצמבר 2000, והמטפלת תבעה את המשפחה בבית הדין האזורי לעבודה, וביו היתר דרשה תשלום עבור שעות נוספות.
  • בית המשפט לא קיבל את תביעתה לתשלום שעות נוספות.
  • העובדת ערערה לבית הדין הארצי לעבודה, אך בית הדין הארצי דחה את הערעור.

נימוקי בית הדין הארצי לעבודה

  • בית הדין קבע כ שהתובעת עבדה אצל הנתבעים בפועל, במשך 7 ימים בשבוע, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
  • בדנג"ץ 1007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין האזרצי לעבודה ואח' (פסה"ד מיום 18.3.2013) (להלן - דנג"צ גלוטן), הועלתה לדיון נוסף בפני הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון, השאלה שהוכרעה בבג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה , שם נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.
  • קביעתו המפורשת של בית המשפט העליון בדנג"ץ גלוטן היתה שחוק שעות עבודה ומנוחה בכללותו אינו חל על עובדי סיעוד, לרבות הוראותיו ביחס להיקף השעות השבועי המקסימאלי והגמול המגיע בגינן .
  • יחד עם זאת, קביעה זו המתייחסת לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד, ככלל, אינה שוללת לדידנו את זכאותה של התובעת בענייננו לתמורה בגין עבודתה במנוחה השבועית כפי שהוכחה בפנינו, וזאת מכח הוראותיהם של דינים אחרים.

פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 (להלן- הפקודה). וכך, בפרק הששי א' לפקודה, שכותרתו "ימי מנוחה" נקבע בסעיף 18א, כדלקמן: "(א) שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל. לשאינם יהודים הזכות לקיים ימי מנוחה בשבתם וחגיהם. חגים אלה ייקבעו לגבי כל עדה על פי החלטת הממשלה שתפורסם ברשומו

  • ניתן לסכם איפוא כי הגם שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, לרבות ההוראות החלות על היקף המנוחה השבועית המגיעה ועל שיעור הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה - אינן חלות על התובעת לאור פסק הדין בדנג"צ גלוטן – הרי שקמה לתובעת הזכות למנוחה שבועית ביום ה"שבת" שלה, ויותר מכך, היקף עבודתה לפי חוק שכר מינימום אינו יכול להשתרע על שבעה ימים בשבוע.

בית הדין לעבודה קבע לראשונה, כי שעה שהופרה זכות בסיסית של עובד זר שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי הוא זכאי לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבד, זאת מעבר לשכר ששולם לו בגין עבודה במשרה מלאה.

הגם שהוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, לרבות ההוראות החלות על היקף המנוחה השבועית המגיעה ועל שיעור הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה – אינן חלות על התובעת – הרי שקמה לתובעת הזכות למנוחה שבועית ביום ה"שבת" שלה, ויותר מכך, היקף עבודתה לפי חוק שכר מינימום אינו יכול להשתרע על שבעה ימים בשבוע. שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה. גם אם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובעת, הרי שמכוח הוראות הפקודה והוראות חוק שכר מינימום, זכאית הייתה התובעת ליום מנוחה אחד ביום א' בשבוע.

הגם שהוראותחוק שעות עבודה ומנוחה , לרבות ההוראות החלות על היקף המנוחה השבועית המגיעה ועל שיעור הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות ביום המנוחה – אינן חלות על התובעת – הרי שקמה לתובעת הזכות למנוחה שבועית ביום ה"שבת" שלה, ויותר מכך, היקף עבודתה לפי חוק שכר מינימום אינו יכול להשתרע על שבעה ימים בשבוע. שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה. הגם שכאמור קבענו כי מגיע לתובעת פיצוי בסך של 207 ₪ בגין עבודה ביום המנוחה השבועי שלה, משהוסכם בין הצדדים כי גובה התשלום בגין עבודה ביום המנוחה השבועי יעמוד על 231 ₪ (סכום שאף בהמשך ולאחר פטירת המנוח, שולם לתובעת בגין עבודה ביום המנוחה השבועי), ייערך התחשיב לפי הסכום המוסכם בין הצדדים. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין עבודתה בימי המנוחה בתקופה נשוא המחלוקת בסך כולל של 9,976 ₪.

גם אם הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה אינן חלות על התובעת, הרי שמכוח הוראות הפקודה והוראות חוק שכר מינימום, זכאית הייתה התובעת ליום מנוחה אחד ביום א' בשבוע. עם זאת, באשר לרכיב "משכורת יג", שלגביו לא היתה הסכמה בין הצדדים ולא ניתן כל הסבר לפשרו על ידי הצדדים - נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה שבפנינו, יש לקחת רכיב זה על חשבון הפיצוי שקבענו כי מגיע לתובעת בגין עבודתה בימי המנוחה השבועית

ההליך בבית המשפט העליון

  • העובדת ערערה לבית המשפט העליון.

טיעוני העובדת

  • העובדת טענה כי מכוח החוק היא זכאית לתגמול עבור שעות נוספות, ובין היתר כי:
  • החריגים הקבועים בחוק שעות עבודה ומנוחה (שמאפשרים להימנע מתשלום תגמול עבור שעות נוספות) נועדו עבור עובדים בכירים, ואינם חלים על עובדים סיעודיים, שברובם המכריע הם זרים מהמעמד החברתי הנמוך ביותר.
  • שעות ההשגחה של העובדים הסיעודיים על המטופלים צריכות להיחשב שעות עבודה לכל דבר, לאור המבחן שנקבע בעניין זה הוא אם העובד עומד "לרשות העבודה" או "לרשות עצמו", כלומר, יש לבחון אם העובד חפשי לעשות כרצונו אם לאו.

פסיקת בית המשפט העליון

  • בית המשפט העליון דחה את העתירה, וזאת לאור תבנית ההעסקה המיוחדת של עובדי הסיעוד שמעצם הגדרת עבודתם מחוייבים לשהות 24 שעות בבית המטופל, דבר המאפשר להם גם חסכון בעלויות מגורים.
  • נימוקי בית המשפט העליון:
  • אופן העסקתם של העובדים הזרים הסיעודיים אינו מאפשר פרשנות רגילה של חוק שעות עבודה ומנוחה
  • תכלית חוק שעות עבודה ומנוחה אינו רק לתגמל כספית עובד המועסק מעבר למכסת השעות הקבועה בחוק אלא ליצור תמריץ שלילי למעסיקים מלהעסיק עובד מספר שעות כה רב.
  • לא ניתן להכריע בעתירה רק על סמך האינטרס האחד של החוק (לתגמל עובד עבור עבודה מעבר למכסת השעות) מבלי להתיחס לאינטרס האחר (תמריץ שלילי של מעסיק שלא להעסיק עובד מספר שעות כה רב), בשעה שמטבע הדברים העסקת עובדים אלה מכתחילה מתבססת על מספר שעות רב.
  • מסיבה זו העדיף בית המשפט העליון לא להתערב החלטת בתי הדין לעבודה אך קרא לכנסת להתערב ולחוקק חוקים שיסדירו את תנאי העסקתם של העובדים הסיעודיים, ויגנו על עובדים מפני ניצול של מעסיקיהם באמצעות הפרצה בחוק.

משמעות

חקיקה ונהלים