(פסיקת בית הדין האזורי לעבודה)
(פסיקת בית הדין האזורי לעבודה)
שורה 29: שורה 29:
 
==פסיקת בית הדין האזורי לעבודה==
 
==פסיקת בית הדין האזורי לעבודה==
 
*בית הדין קבע שהתובעת עבדה אצל הנתבעים בפועל, במשך 7 ימים בשבוע, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
 
*בית הדין קבע שהתובעת עבדה אצל הנתבעים בפועל, במשך 7 ימים בשבוע, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
* ב [[עובדים זרים סיעודיים לא זכאים לתשלום שעות נוספות | בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה]] , נקבע כי [[חוק שעות עבודה ומנוחה]], אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.
+
* ב[[עובדים זרים סיעודיים לא זכאים לתשלום שעות נוספות | בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה]] , נקבע כי [[חוק שעות עבודה ומנוחה]], אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.
* [http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/09100070-s28.htm בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' ](דנג"צ גלוטן),דן בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים , בשאלה שהוכרעה בבג"ץ גלוטן  ופסק שוב שחוק שעות עבודה ומנוחה בכללותו אינו חל על עובדי סיעוד, לרבות הוראותיו  ביחס להיקף השעות השבועי המקסימאלי והגמול המגיע בגינן .
+
* [http://www.nevo.co.il/psika_html/elyon/09100070-s28.htm בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' ](דנג"צ גלוטן), דן בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים , בשאלה שהוכרעה בבג"ץ גלוטן  ופסק שוב שחוק שעות עבודה ומנוחה בכללותו אינו חל על עובדי סיעוד, לרבות הוראותיו  ביחס להיקף השעות השבועי המקסימאלי והגמול המגיע בגינן .
 
*יחד עם זאת, קביעה זו המתייחסת לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד, ככלל, אינה שוללת  את זכאותה של התובעת לתמורה בגין עבודתה במנוחה השבועית  וזאת מכח  [http://www.nevo.co.il/law_html/law01/319_001.htm#Seif19 סעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948] הקובעת את זכותם של מי שאינם יהודים (דוגמת התובעת בענייננו) לקיים ימי מנוחה ב"שבתם וחגיהם" ו [[חוק שכר מינימום]], אשר קובע שהיקף העבודה אינו יכול להשתרע על 7 ימים בשבוע.
 
*יחד עם זאת, קביעה זו המתייחסת לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד, ככלל, אינה שוללת  את זכאותה של התובעת לתמורה בגין עבודתה במנוחה השבועית  וזאת מכח  [http://www.nevo.co.il/law_html/law01/319_001.htm#Seif19 סעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948] הקובעת את זכותם של מי שאינם יהודים (דוגמת התובעת בענייננו) לקיים ימי מנוחה ב"שבתם וחגיהם" ו [[חוק שכר מינימום]], אשר קובע שהיקף העבודה אינו יכול להשתרע על 7 ימים בשבוע.
 
*שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה.
 
*שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה.

גרסה מ־19:03, 18 באוגוסט 2015

הקדמה:

בג"צ קבע שאופן העסקתם המיוחד של עובדים זרים סיעודיים אינו מאפשר החלה של חוק שעות עבודה ומנוחה לגבי תנאי העסקתם
עובדי סיעוד אינם זכאים לגמול עבור שעות נוספות למרות שהם נדרשים לשהות בבית המטופל 24 שעות ביממה
בג"צ הורה למדינה לחוקק תקנות שיסדירו את תנאי העסקתם של עובדים זרים סיעודיים
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין האזורי לעבודה, חיפה
מס' תיק:
סעש (חי') 29369-07-12‏
תאריך:
12/08/14

העובדות

  • התובעת, עובדת זרה ממולדובה,החלה את עבודתה ביום 29.04.2010 כעובדת סיעוד אצל בני הזוג רוסו, אשר נפטרו ועזבונם הוא הנתבע.
  • התובעת התגוררה בביתם של הנתבעים 7 ימים בשבוע, לרבות ביום א', יום המנוחה השבועי שלה.
  • על פי הסכם העבודה שנחתם בין התובעים לנתבעים שכרה של התובעת כלל משכורת חודשית , תשלום דמי כיס ליום ראשון, תשלום לינה בימי ראשון בסך 924 ש"ח לחודש ( 231X4 ש"ח לשבוע), דמי הבראה, ימי חג וימי חופשה.
  • התובעת טענה כי עבדה אצל הנתבעים בימי המנוחה השבועית וכי היא זכאית לגמול עבודה בימי המנוחה השבועית לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ובהסתמך על עקרונות כללים כמו גם הוראות פקודת סדרי השלטון והמשפט וחוק שכר מינימום. לטענתה הנתבעים לא שילמו לה גמול עבור עבודה בימי המנוחה השבועית ולכן עתרה לבית הדין האזורי לעבודה לתשלום הגמול כאמור.
  • הנתבעים טוענים שהעובדת ק שהתה בדירת בני הזוג רוסו בימי המנוחה, אך לא עבדה. לטענתם גם אם עבדה העובדת ביום המנוחה אזי היא איננה זכאית לגמול עבור עבודה במנוחה שבועית וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון אשר קבע ש חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי סיעוד.
  • יש לציין שלא היתה המחלוקת בין הצדדים שלאחר פטירת מר רוסו, התבקשה התובעת להישאר עם גב' רוסו בביתה בימי ראשון ועל כך שולמה לה תמורה מאת הנתבעת בגובה 231 ₪ ליום. התובעת אכן לא עתרה לתשלום גמול עבודה במנוחה שבועית לתקופה זו.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה

  • בית הדין קבע שהתובעת עבדה אצל הנתבעים בפועל, במשך 7 ימים בשבוע, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
  • ב בג"ץ 1678/07 גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה , נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה, אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד.
  • בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (דנג"צ גלוטן), דן בית המשפט העליון בהרכב מורחב של תשעה שופטים , בשאלה שהוכרעה בבג"ץ גלוטן ופסק שוב שחוק שעות עבודה ומנוחה בכללותו אינו חל על עובדי סיעוד, לרבות הוראותיו ביחס להיקף השעות השבועי המקסימאלי והגמול המגיע בגינן .
  • יחד עם זאת, קביעה זו המתייחסת לאי תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עובדי סיעוד, ככלל, אינה שוללת את זכאותה של התובעת לתמורה בגין עבודתה במנוחה השבועית וזאת מכח סעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 הקובעת את זכותם של מי שאינם יהודים (דוגמת התובעת בענייננו) לקיים ימי מנוחה ב"שבתם וחגיהם" ו חוק שכר מינימום, אשר קובע שהיקף העבודה אינו יכול להשתרע על 7 ימים בשבוע.
  • שעה שהופרה זכות בסיסית של התובעת שלא לעבוד ביום המנוחה, הרי היא זכאית לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדה, זאת מעבר לשכר ששולם לה בגין עבודה במשרה מלאה.
  • למרות ששכרה היומי של התובעת עמד על 207 ש"ח ליום, קבע בית הדין כי בהסכם העבודה בין הצדדים הוסכם כי גובה התשלום בגין עבודה ביום המנוחה השבועי יעמוד על 231 ש"ח (תשלום לינה בימי ראשון ).
  • בית הדין קבע שהתובעת קיבלה שכר עבור "משכורת י"ג",שלגביו לא היתה הסכמה בין הצדדים ולא ניתן כל הסבר לפשרו על ידי הצדדים ולכן קיזז רכיב זה מגובההפיצוי שקבע כי מגיע לתובעת בגין עבודתה בימי המנוחה השבועית.
  • בסופו של דבר חייב בית הדין את הנתבעים לשלם לתובעת פיצוי בגין עבודתה בימי המנוחה בתקופה נשוא המחלוקת בסך כולל של 9,976 ₪.

משמעות

חקיקה ונהלים