הקדמה:

עובדים זרים העובדים בתחום הסיעוד זכאים ליום מנוחה שבועי, על פי דתם, מכוח פקודת סדרי שלטון ומשפט וחוק שכר מינימום
עובדים זרים בתחום הסיעוד שעבדו ביום המנוחה השבועי זכאים לפיצוי בשווי שכר יום עבודה
חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים בתחום הסיעוד
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין האזורי לעבודה, חיפה
מס' תיק:
סעש (חי') 29369-07-12‏
תאריך:
12/08/14

העובדות

  • התובעת, עובדת זרה ממולדובה,החלה את עבודתה ביום 29.04.2010 כעובדת סיעוד אצל בני הזוג רוסו, אשר נפטרו ועזבונם הוא הנתבע.
  • התובעת התגוררה בביתם של הנתבעים 7 ימים בשבוע, לרבות ביום א', יום המנוחה השבועי שלה.
  • על פי הסכם העבודה שנחתם בין התובעים לנתבעים שכרה של התובעת כלל משכורת חודשית , תשלום דמי כיס ליום ראשון, תשלום לינה בימי ראשון בסך 924 ש"ח לחודש ( 231X4 ש"ח לשבוע), דמי הבראה, ימי חג וימי חופשה.
  • לטענת הנתבעת היא עבדה אצל הנתבעים בימי המנוחה השבועית ועל כן היא זכאית לגמול עבודה בימי המנוחה השבועית לפי חוק שעות עבודה ומנוחה ובהסתמך על עקרונות כללים כמו גם הוראות פקודת סדרי השלטון והמשפט וחוק שכר מינימום.
  • התובעת טענה שהנתבעים לא שילמו לה גמול עבור עבודה בימי המנוחה השבועית ולכן עתרה לבית הדין האזורי לעבודה לתשלום הגמול כאמור.
  • הנתבעים טוענים שהעובדת רק שהתה בדירת בני הזוג רוסו בימי המנוחה, אך לא עבדה. לטענתם גם אם עבדה העובדת ביום המנוחה אזי היא איננה זכאית לגמול עבור עבודה במנוחה שבועית וזאת לאור פסיקת בית המשפט העליון אשר קבע ש חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על עובדי סיעוד.
  • יש לציין שלא הייתה המחלוקת בין הצדדים שלאחר פטירת מר רוסו, התבקשה התובעת להישאר עם גב' רוסו בביתה בימי ראשון ועל כך שולמה לה תמורה מאת הנתבעת בגובה 231 ₪ ליום. התובעת אכן לא עתרה לתשלום גמול עבודה במנוחה שבועית לתקופה זו.

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה

  • בית הדין קבע שהתובעת עבדה אצל הנתבעים ביום א', יום המנוחה השבועי שלה, ולא רק שהתה בדירתם במהלך המנוחה השבועית.
  • בית המשפט העליון קבע בעבר כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל בעניינם של עובדים בתחום הסיעוד, ובכלל זה הוראות חוק זה המתייחסות להיקף השעות השבועי המקסימלי והגמול המגיע בגינן.
  • עם זאת לעובדת הסיעוד זכות לגמול עבור עבודתה ביום המנוחה וזאת מכוח חוקים אחרים - שלגביהם לא נקבע כי אינם חלים על עובדי הסיעוד:
  • לפי חוק שכר מינימום, משרה מלאה היא 186 שעות בחודש (כאשר עובדים 5 או 6 ימים בשבוע). אולם באשר לשאלה מהי "משרה מלאה, כנהוג במקום עבודתו" ביחס לעובדת הסיעוד, הסתמך בית הדין על חוק הביטוח הלאומי אשר מכוחו שולמה לבני הזוג גמלת סיעוד, שממנה שולם שכרה של העובדת.
    • סעיף 225 לחוק קובע כי הזכאות לגמלת סיעוד תינתן למי ניתנים לו או לבן משפחתו המתגורר עמו שירותי סיעוד בידי מטפל, ברוב שעות היממה, שישה ימים בשבוע לפחות.
    • החוק אינו קובע רף מינימום של שבעה ימים אלא של שישה ימים.
    • מכאן שהיום השביעי בשבוע אינו חלק מימי העבודה הכלולים ב"משרה מלאה" של עובד סיעוד, ולפיכך יש לשלם לעובדת שכר עבור עבודתה ביום זה בנוסף על השכר המשולם לה עבור עבודתה במשרה מלאה.

משמעות

  • עובדים זרים העובדים בסיעוד, זכאים ליום מנוחה שבועי, על פי דתם.
  • עובדים זרים בסיעוד שעבדו ביום המנוחה השבועי, זכאים לפיצוי בשווי שכר יום עבודה בגין כל יום מנוחה שבועית שבו עבדו, זאת מעבר לשכר ששולם להם בגין עבודתם.

חקיקה ונהלים