הקדמה:

ניתן לראות באזרחי ישראל המתגוררים בגדה המערבית תושבי ישראל לעניין גמלאות מהביטוח הלאומי
הגעה לגיל פרישה אינה מנתקת את זיקת העבודה לישראל לאחר עשרות שנות עבודה
{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית דין אזורי לעבודה בירושלים
מס' תיק:
בל (י-ם) 43409-02-13
תאריך:
19.05.2016

הרקע לתביעה

  • אישה פלסטינית, אשר קיבלה אזרחות ישראלית בשנת 1996, הועסקה על ידי משרד החינוך במשך כ-30 שנים כמנהלת של בתי ספר לבנות בירושלים, ויצאה לגימלאות בשנת 2000.
  • לאישה שולמה גמלת זיקנה החל מתאריך הגיעה לגיל זקנה, וכן גמלת שארים בעקבות פטירת בן זוגה.
  • האישה ובן זוגה המנוח התגוררו בבית בבעלותם בשכונת הדואר במזרח ירושלים.
  • האישה התגוררה באותו בית בשכונת הדואר בעת פטירת בן זוגה בשנת 2000 והמשיכה לגור בו לפחות עד שנת 2003. שאלת מקום מגוריה בתקופה שבין שנת 2003 עד 2010 שנויה במחלוקת.
  • ביום 21.04.2010 שלח המוסד לביטוח הלאומי לאישה מכתב בו הודיע כי על פי המידע שבידיו היא הפסיקה להיות תושבת ישראל החל מ-01.01.2013.
  • האישה הגישה למוסד לביטוח לאומי דו"ח רב שנתי ביום 20.04.2012, בו הצהירה על מגוריה בבית חנינא החדשה.
  • ביום 26.11.2012 נשלח מכתב מהמוסד לביטוח לאומי בו נטען שנוצר לאישה חוב בסך 257,690 ₪ עקב גמלאות ששולמו לה שלא כדין, בתקופה שבין 2003 עד 2010, בה בוטלה תושבותה.

הדיון בבית הדין

מקום המגורים של האישה

  • באשר לטענה שהאישה עברה דירה לתוך מזרח ירושלים ולכן היא תושבת ישראל, הנטל להוכיח שהיא העתיקה את מרכז חייה משכונת הדואר למזרח ירושלים מוטל על האישה.
  • התובעת העידה כי שמעה בשנת 2003 כי היא עשויה לסכן את זכויותיה כתושבת ישראל אם תמשיך לגור בשכונת הדואר בעקבות בניית גדר ההפרדה.
  • לכן, לטענתה, היא עברה לגור אצל ילדיה הבוגרים בשכונות בתוך העיר (אצל בתה עד שנת 2005, ואז אצל בנה עד לשנת 2010), ואז שכרה דירה בבית חנינא החדשה. התובעת הביאה עדים נוספים לתמוך בטענותיה.
  • בית הדין קבע שהאישה לא הצליחה להוכיח שהעתיקה את מקום מגוריה לתוך תחום מזרח ירושלים בשנת 2003 ושהיא המשיכה להתגורר בשכונת הדואר.

הודעת המוסד לביטוח לאומי בעניין תושבי שכונת הדואר וכפר צור באהר

  • בתיק אחר שנוהל בבית הדין (בל 12500-12-10) הגיש המוסד לביטוח לאומי הודעה לפיה בהתקיים תנאים מסוימים, יראו בתושבי שכונת הדואר כמי שחוק ביטוח לאומי חל עליהם.
  • עיקר התנאים הם תושבות קבע בישראל, מגורים דרך קבע באזור הכפר צור באהר או באזור שכונת הדואר, בשטח שבין גדר ההפרדה הביטחונית ובין התחום המוניציפלי של ירושלים, ותשלום דמי הביטוח הלאומי ללא פיגור של למעלה משנה.
  • האישה טענה שמכוח הודעת המוסד על המוסד לבטל את החוב שכן מתקיימים בה התנאים בהם על פי ההודעה המוסד יראה בה כמי שחוק הביטוח הלאומי חל עליה.
  • בית הדין ציין כי אכן מתמלאים באישה תנאי ההסדר שנקבע בהודעה, אשר מהווה קביעת נורמה כללית של מתן הטבות לציבור של אנשים שמקיימים את תנאי ההודעה, שיש ליישמה באופן שוויוני.
  • על פי ההודעה, האישה בעלת זכויות מהמועד שצוין בהודעה (שנת 2005).

האם האישה מוגדרת כתושבת ישראל?

  • על פי חוק הביטוח הלאומי, תושב ישראל שמתגורר בגדה המערבית או ברצועת עזה הוא מי שעומד בשני תנאים מצטברים:
    1. אזרחות ישראלית (או זכאות על פי חוק השבות).
    2. מגורים ביישובים או באתרים צבאיים או העסקה בישראל.
  • האישה היא אזרחית ישראל, ולכן היא עומדת בתנאי הראשון.
  • לגבי התנאי השני, בית הדין קבע שהאישה נחשבת כמי שמועסקת בישראל, ולכן עומדת גם בתנאי זה.
  • האישה מקיימת "זיקת עבודה" ישראל. היא עבדה כעשרים ותשע שנים במשרד החינוך ונשאה בתשלומי דמי ביטוח לאומי.
  • בגיל הפרישה, היא פרשה מעבודתה, אך לצורך פרשנות המילה "מועסקת בישראל" על פי תכלית מבחן "זיקת העבודה" לישראל, יש לראות בה כמי שמועסקת בישראל, גם בשעה שמעסיקה משלם לה גמלאות ולא שכר עבודה, שהרי הזכות לגמלה נצברת תוך כדי תקופת העבודה ומהווה חלק מן התמורה לה.
  • בהתאם לכך בית הדין קיבל את התביעה והורה על ביטול הודעת המוסד לביטוח לאומי לפיה לאישה יש חוב.

 

משמעות

  • תושבי הגדה המערבית בעלי אזרחות ישראלית יכולים להיחשב כתושבי ישראל אם עבדו בה, גם לאחר שהגיעו לגיל פרישה.

חקיקה ונהלים

מקורות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.