מ (סיגל רונן-כץ העביר את הדף חדש:שהייה בעבודה בשעות הלילה אינה מזכה בשכר לשם חדש:שהייה בעבודה בשעות הלילה אינה מזכה בשכר מינימום בלי להשא...)
(רקע עובדתי)
שורה 22: שורה 22:
 
  <!-- פרמטרים סטנדרטיים: מידע/איסור/חשוב/פיצוי/שאלה/ממשל.  ראו [[תבנית:דגשים]] למידע על אפשרויות הפרמטרים בתבנית -->
 
  <!-- פרמטרים סטנדרטיים: מידע/איסור/חשוב/פיצוי/שאלה/ממשל.  ראו [[תבנית:דגשים]] למידע על אפשרויות הפרמטרים בתבנית -->
 
==רקע עובדתי==
 
==רקע עובדתי==
*העובד שימש כמדריך שיקומי במעונות המשמשים למגורי נכי צה"ל פגועי נפש השייכים לנתבע.  
+
* העובד שימש במשך כ 3 שנים ,עד להתפטרותו ביום  20.8.2013,  כמדריך שיקומי במעונות לנכי צה"ל פגועי נפש אשר שייכים לנתבע.
*בסמוך לאחר התפטרותו הגיש העובד תביעה זו שעיקרה נוגע לשאלת תחשיב שכר עבודתו בגין שעות הלילה בהן שהה התובע במעון. בנוסף נתבע תשלום עבור דמי חגים, מחלה, פיצויי פיטורין וחופשה.
+
* העובד  עבד באופן רגיל כ 4-5 משמרות  ערב-לילה מהחל מהשעה 16.30 או 17.00 ועד לשעה 08:00 בבוקר למחרת.
 +
* בהסכם  העבודה בין הצדדים נקבע כי בין השעות 23.00 בלילה ועד לשעה  6.00 בבוקר העובד יהיה  חופשי לישון ולעשות כרצונו אף כי עליו להיות בהוסטל בכוננות למקרה בו אחד הדיירים יזדקק לשירותיו. בהתאם לכך נקבע שהעובד לא יקבל שכר בגין השהות  בהוסטל בין השעות 23.00 בלילה ל 6.00 אלא  יקבל תוספת שכר בגין "כוננות"
 +
*בסמוך לאחר התפטרותו הגיש העובד תביעה זו שעיקרה תשלום הפרשי שכר בגין שעות הלילה בהן שהה במעון:
 +
**לטענת העובד שעות השהייה במעון בלילה  היו שעות עבודה ולכן  הוא זכאי לתשלום על בסיס שכר מינימום לשעה בתוספת זכאות לערכי שעות נוספות בשעות הרלוונטיות.
 +
**לטענת הנתבע, שעות הלילה היו שעות כוננות בלבד, בהן היה התובע חופשי לעשות ככל העולה על רוחו בחדר המדריכים, למעט כאשר, באופן חריג, נזקק לסייע למי מן הדיירים במעון והתשלום ששולם, שיקף באופן מלא את המגיע לו.
  
 
==פסיקת בין הדין האזורי לעבודה==
 
==פסיקת בין הדין האזורי לעבודה==

גרסה מ־23:03, 25 במרץ 2017

הקדמה:


{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים
מס' תיק:
סעש (י-ם) 35592-09-13‏
תאריך:
14.09.2016
קישור:

רקע עובדתי

  • העובד שימש במשך כ 3 שנים ,עד להתפטרותו ביום 20.8.2013, כמדריך שיקומי במעונות לנכי צה"ל פגועי נפש אשר שייכים לנתבע.
  • העובד עבד באופן רגיל כ 4-5 משמרות ערב-לילה מהחל מהשעה 16.30 או 17.00 ועד לשעה 08:00 בבוקר למחרת.
  • בהסכם העבודה בין הצדדים נקבע כי בין השעות 23.00 בלילה ועד לשעה 6.00 בבוקר העובד יהיה חופשי לישון ולעשות כרצונו אף כי עליו להיות בהוסטל בכוננות למקרה בו אחד הדיירים יזדקק לשירותיו. בהתאם לכך נקבע שהעובד לא יקבל שכר בגין השהות בהוסטל בין השעות 23.00 בלילה ל 6.00 אלא יקבל תוספת שכר בגין "כוננות"
  • בסמוך לאחר התפטרותו הגיש העובד תביעה זו שעיקרה תשלום הפרשי שכר בגין שעות הלילה בהן שהה במעון:
    • לטענת העובד שעות השהייה במעון בלילה היו שעות עבודה ולכן הוא זכאי לתשלום על בסיס שכר מינימום לשעה בתוספת זכאות לערכי שעות נוספות בשעות הרלוונטיות.
    • לטענת הנתבע, שעות הלילה היו שעות כוננות בלבד, בהן היה התובע חופשי לעשות ככל העולה על רוחו בחדר המדריכים, למעט כאשר, באופן חריג, נזקק לסייע למי מן הדיירים במעון והתשלום ששולם, שיקף באופן מלא את המגיע לו.

פסיקת בין הדין האזורי לעבודה

ככל שמדובר בשעות עבודה זכאית הייתה העובדת לשכר מינימום לרבות גמולי שעות נוספות ושבת, בלא קשר למוסכם בין הצדדים, ואילו ככל שמדובר בשעות שהייה, נוכחות או כוננות, אין חובה לפי דין לשלם בגינן שכר מינימום, והצדדים רשאים היו להגיע להסדר חוזי כרצונם בנוגע לגמול שישולם למערערת בגינן. הסדר חוזי מסוג זה אינו כפוף לחוק שכר מינימום, אך ניתן לבחנו במשקפיים של תקנת הציבור, חובות תום הלב וההגינות ועוד. לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד לנכוח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה, אם כי זהו שיקול שיילקח בחשבון בין שאר השיקולים, ואף לא די בהפקת תועלת כלשהי על ידי המעסיק מעצם שהותו של העובד במקום העבודה, אלא יש לבחון אם אכן בוצעה "עבודה" על ידי העובד במהלך השעות בהתאם למאפייניו של מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק. בחינה זו אינה טכנית אלא מהותית, ונעשית לפי מכלול נסיבות המקרה, הן מהיבט מקום העבודה והן מנקודת המבט של העובד עצמו. יש לבחון נסיבות כל מקרה לגופן ואין לקבוע עמדה אחידה ביחס לכלל עבודות הלילה, ולו אף בתחום של העסקת מדריכים במעונות. במקרה זה עבודתו של התובע הייתה בשעות שלפני שעות השינה בלילה. בשעות הלילה, למעט נוכחותו לצורכי מקרים חריגים, לא נדרשה ממנו כל פעילות והוא גם לא ביצע כל פעילות; אף אם המסקנה כי דרישות התפקיד אינן להשגחה פסיבית במהותן אלא אחרת, וכי בלילות לא נדרש הדבר, אלא במקרים חריגים, עדיין לא בהכרח מתחייבת המסקנה כי התובע בפועל לא עבד בלילות. ככל שמוכיח העובד כי הייתה אינטנסיביות רבה בביצוע מטלות שלכאורה הן יוצאות דופן, או כי נדרשה לשם כך דריכות מיוחדת או הפניית המשאבים המקצועיים שבהם עשה שימוש בשעות היום לצרכי התפקיד העיקרי, עדיין יש מקום לראות בשעות הלילה כשעות עבודה. אלא שהתובע לא הוכיח דבר מאלה. לפיכך, בשעות הלילה נדרש התובע לשהות עם הדיירים בלבד לצורך מקרי חירום, אך גם אלה לא התרחשו אלא במקרים נדירים ביותר. לאור האמור, התובע לא היה זכאי לשכר מינימום עבור שעות הלילה, אלא לתשלום הנבחן על פי דיני תום הלב ותקנת הציבור. בהקשר זה, התובע לא נדרש לבצע עבודות כלשהן לאחר השעה 23.00 באופן רגיל. התובע עבד 8 שעות במשמרת, ובשאר השעות ישן (או לפחות יכול היה לישון), ואלה שעות שהות ולא עבודה. התובע קיבל שכר מלא עבור שעות עבודתו וכן תשלום משמעותי ביותר בשווי שכר מינימום עבור שעות הלינה. כמו כן, לתובע שולם מלוא שכרו בגין שעות עבודתו במשמרת שבת, ומעבר לכך בגין שעות השהות. לאור כל האמור, התובע אינו זכאי להפרשי שכר.

משמעות

  • עובד זכאי לפחות לשכר מינימום בתקופת ההתלמדות/הכשרה/נסיון.

חקיקה ונהלים

מקורות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.