(רקע עובדתי)
(פסיקת בין הדין האזורי לעבודה)
שורה 34: שורה 34:
 
לגבי מאבטחים נקבע כי יש לראות בכל שעות נוכחותם כשעות עבודה, גם אם התאפשר להם לישון (במידה כזו או אחרת) באתר השמירה. מאידך, כאשר עובד נדרש להגיע לאתר לביצוע עבודתו וללון שם, אך לא נדרש לבצע פעילות בשעות הלילה למעט במקרים חריגים, שעות השינה לא הוכרו כשעות עבודה, לרבות במצבים שעסקו במדריכים חינוכיים, אלא אם ביה"ד שוכנע, בהתבסס על רמת הדריכות הנדרשת, תדירות הפרעות השינה, היקף הבעיות המתעוררות בשעות הלילה וכיו"ב, כי העובד "עבד" גם בשעות אלו והעמיד עצמו מוכן לכל קריאה.  
 
לגבי מאבטחים נקבע כי יש לראות בכל שעות נוכחותם כשעות עבודה, גם אם התאפשר להם לישון (במידה כזו או אחרת) באתר השמירה. מאידך, כאשר עובד נדרש להגיע לאתר לביצוע עבודתו וללון שם, אך לא נדרש לבצע פעילות בשעות הלילה למעט במקרים חריגים, שעות השינה לא הוכרו כשעות עבודה, לרבות במצבים שעסקו במדריכים חינוכיים, אלא אם ביה"ד שוכנע, בהתבסס על רמת הדריכות הנדרשת, תדירות הפרעות השינה, היקף הבעיות המתעוררות בשעות הלילה וכיו"ב, כי העובד "עבד" גם בשעות אלו והעמיד עצמו מוכן לכל קריאה.  
 
בענייננו, המערערת לא נדרשה לבצע "עבודה" כלשהי במהלך שעות משמרת הלילה או שעות הלילה במשמרות סופי השבוע (למעט בשעתיים וחצי הראשונות), שכן במהלך שעות אלה לא נערכה פעילות במעון אלא דייריו נמו והמערערת יכולה הייתה לישון או לעשות כל דבר אחר כרצונה (במגבלות המקום). המקרים בהם הופרעה מנוחת המערערת בשעות הלילה היו חריגים. על אי הנוחות בגין העובדה שהמערערת נדרשה ללון מחוץ לביתה היא פוצתה בהתאם להסדר החוזי בין הצדדים. לאור האמור, אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא בדבר אי הגדרת רוב שעות הלילה כשעות "עבודה"; ודוק, קביעה זו מתייחסת לעובדות המקרה ואין להסיק ממנה באופן גורף כי שעות לילה/לינה של אנשי צוות במקום העבודה אינן בגדר "שעות עבודה". יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו.
 
בענייננו, המערערת לא נדרשה לבצע "עבודה" כלשהי במהלך שעות משמרת הלילה או שעות הלילה במשמרות סופי השבוע (למעט בשעתיים וחצי הראשונות), שכן במהלך שעות אלה לא נערכה פעילות במעון אלא דייריו נמו והמערערת יכולה הייתה לישון או לעשות כל דבר אחר כרצונה (במגבלות המקום). המקרים בהם הופרעה מנוחת המערערת בשעות הלילה היו חריגים. על אי הנוחות בגין העובדה שהמערערת נדרשה ללון מחוץ לביתה היא פוצתה בהתאם להסדר החוזי בין הצדדים. לאור האמור, אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא בדבר אי הגדרת רוב שעות הלילה כשעות "עבודה"; ודוק, קביעה זו מתייחסת לעובדות המקרה ואין להסיק ממנה באופן גורף כי שעות לילה/לינה של אנשי צוות במקום העבודה אינן בגדר "שעות עבודה". יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו.
 +
כאשר עובד נדרש להגיע לאתר מסוים לצורך ביצוע עבודתו המקצועית ונדרש אף ללון שם, אך לא נדרש לבצע פעילות בשעות הלילה למעט במקרים חריגים - שעות השינה לא הוכרו עבורו כשעות עבודה
 +
המערערת לא נדרשה לבצע "עבודה" כלשהי במהלך שעות משמרת הלילה או שעות הלילה במשמרות סופי השבוע (למעט בשעתיים וחצי הראשונות), ויכלה לישון באו לעשות כל דבר אחר כרצונה  כי המקרים בהם הופרעה מנוחתה של המערערת בשעות הלילה היו אכן חריגים, וכי הלינה במקום בשעות הלילה דמתה יותר לאורח חיים רגיל מאשר ל"עבודה" שבוצעה במעון בשעות היום. 
 +
בית הדין שוכנע כי מהות תפקידה של המערערת לא הייתה השגחה על הדיירים אלא הדרכה אקטיבית וביצוע פעילויות שונות עם הדיירים בשעות היום; במסגרת זו נדרשה מעת לעת להישאר ללון במעון, אך זאת מבלי שביצעה "עבודה" במהלך שעות הלילה (מלבד בשעתיים וחצי הראשונות). בכך איננו מתעלמים מהעובדה שהמערערת נדרשה ללון מחוץ לביתה במהלך משמרות אלו על אי הנוחות הברורה הנגרמת כתוצאה מכך, אך בית הדין שוכנע כי המערערת פוצתה בגין אי הנוחות, בהתאם להסדר החוזי בין הצדדים.
  
 
== משמעות ==
 
== משמעות ==

גרסה מ־00:02, 26 במרץ 2017

הקדמה:


{{תקציר/סיום}} אינה בשימוש עוד! ראו את {{תקציר}} להוראות שימוש בה.

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
‏ עע (ארצי) 29712-08-13
תאריך:
21.08.2016

רקע עובדתי

  • העובדת (המערערת) עבדה במשך כשנתיים כמדריכה שיקומית במעון לפגועי נפש בהנהלתה של המשיבה.
  • במסגרת עבודתה נדרשה העובדה לבצע גם משמרות לילה וסופי שבוע. משמרת לילה החלה בשעה 22:00 והסתיימה בשעה 08:00 בבוקר שלמחרת. משמרת סוף שבוע החלה בשעה 12:00 או 15:00 ביום שישי והסתיימה בשעה 22:00 במוצאי שבת.
  • שכרה של העובדת עמד על שכר מינימום שעתי בגין משמרות היום. בגין משמרת לילה קיבלה שכר גלובלי בסך של 170 ש"ח , ובגין משמרת סוף שבוע – שכר גלובלי בסך של 670 ש"ח .
  • לאחר סיום עבודתה הגישה העובדת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה לתשלום הפרשי שכר בגין שעות עבודתה בלילה, בטענה כי כל שעות שהותה במעון, לרבות בלילות ולרבות בסופי שבוע, היו שעות "עבודה" ולא שעות "כוננות" כטענת המשיבה, ועל כן היא זכאית לתשלום שכר מינימום עבורם.
  • בית הדין האזורי קבע כי במשמרות הלילה לא נדרשה המערערת לבצע את עבודתה הרגילה כמדריכת שיקום, אלא לדאוג לכך שדיירי המעון ילכו לישון, ולאחר מכן " הייתה חופשית לנפשה, ורק לעיתים רחוקות נדרשה לבצע מטלה כלשהי. לאור האמור לעיל פסק בית הדין ישמתוך עשר השעות של משמרת הלילה – שעתיים וחצי ראשונות היוו "שעות עבודה" המזכות את העובדת בשכר מינימום הכלול בתעריף הגלובלי שקיבלה בגין משמרת הלילה, ושאר השעות ששעות שהותה של העובדת במעון במהלך שעות הלילה אינן שעות עבודה ולכן דחה את תביעתה לתשלום הפרשי שכר בגין שעות אלה.
  • אשר למשמרות סופי השבוע קבע בית הדין, כי יש לראות בכל שעות שהייתה של המערערת במעון ביום שישי, עד השעה 22.00 וכן שעתיים וחצי לאחר מכן, כשעות עבודה, בגינן זכאית המערערת לשכר מינימום שעתי לפי תעריף שבת (150%) וגמול שעות נוספות בהתאם. באותו אופן, יש לראות בכל שעות שהייתה של המערערת במעון ביום שבת, החל מהשעה 8.00 ועד לשעה 22.00, כשעות עבודה, ולזכותה גם בגינן בשכר מינימום לפי תעריף שבת ובצירוף גמול שעות נוספות כדין. מאידך שעות הלילה שבין שישי לשבת, החל מהשעה חצות וחצי (לאחר שעתיים וחצי שהוכרו כשעות עבודה) ועד 8.00 בבוקר למחרת, אינן שעות עבודה.לאור האמור לעיל נפסקו לעובדת הפרשי שכר בגין משמרות סוף השבוע בסך של 2,930 ₪.
  • העובדת הגישה ערעור זה על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה.

פסיקת בין הדין האזורי לעבודה

שעות עבודה מוגדרות בחקיקה כ"זמן שבו עומד העובד לרשות העבודה". בפסיקה נקבע כי התשובה לשאלה אם מדובר ב'שעות נוכחות/שהייה' שאינן מזכות בשכר או ב'שעות עבודה' נגזרת ממכלול הנסיבות: הגדרת תפקידו של העובד ומטלותיו במקום העבודה; האם שהות העובד במקום העבודה נלווית לביצוע עבודתו ותפקידו או היא מהות עבודתו ותפקידו; האם העובד נדרש על ידי המעביד להישאר במקום העבודה" ועוד. מבחנים נוספים נוגעים למגבלות החלות על העובד במהלך השעות שבמחלוקת והאם "היה חופשי לעשות כרצונו", תוך שהודגש כי יכול והעובד יימצא במקום העבודה והשעות לא תהיינה שעות עבודה, ויכול ויימצא בבית והשעות תהיינה שעות עבודה. מהאמור עולה כי, לא די בעצם דרישת המעסיק מהעובד לנכוח במקום העבודה כדי להגדיר את כל שעות שהייתו כשעות עבודה, אם כי זהו שיקול שיילקח בחשבון, ואף לא די בהפקת תועלת כלשהי על ידי המעסיק מעצם שהות העובד במקום העבודה, אלא יש לבחון אם אכן בוצעה "עבודה" על ידי העובד במהלך השעות שבמחלוקת, בהתאם למאפייני מקום העבודה ומהות המשרה בה הוא מועסק. בחינה זו אינה טכנית אלא מהותית ונעשית לפי מכלול נסיבות המקרה, הן מהיבט מקום העבודה והן מנקודת המבט של העובד עצמו. מהיבט מקום העבודה יש לבחון בין היתר מה עיקר פעילותו של ה"מפעל"; האם הצורך לשמו נדרשת שהות העובד במקום הוא להגשמת תכליתו של מקום העבודה ככזה; ומהי התועלת המופקת למעסיק מאותן שעות שהייה. מנקודת המבט של העובד יש לבחון בין היתר עד כמה מוגבל היה לעשות כרצונו במהלך השעות שבמחלוקת, עד כמה נדרש לשינוי מאורח חיים רגיל, האם במהלך שעות ה"שהייה" נדרש להפעלת אותם כישורים לשמם נשכר כוח עבודתו ובהם הוא עושה שימוש בשעות עבודתו ה"רגילות", והאם נדרש להשקעת משאבים פיזיים, קוגניטיביים או נפשיים בהתאם למאפייני משרתו. לגבי מאבטחים נקבע כי יש לראות בכל שעות נוכחותם כשעות עבודה, גם אם התאפשר להם לישון (במידה כזו או אחרת) באתר השמירה. מאידך, כאשר עובד נדרש להגיע לאתר לביצוע עבודתו וללון שם, אך לא נדרש לבצע פעילות בשעות הלילה למעט במקרים חריגים, שעות השינה לא הוכרו כשעות עבודה, לרבות במצבים שעסקו במדריכים חינוכיים, אלא אם ביה"ד שוכנע, בהתבסס על רמת הדריכות הנדרשת, תדירות הפרעות השינה, היקף הבעיות המתעוררות בשעות הלילה וכיו"ב, כי העובד "עבד" גם בשעות אלו והעמיד עצמו מוכן לכל קריאה. בענייננו, המערערת לא נדרשה לבצע "עבודה" כלשהי במהלך שעות משמרת הלילה או שעות הלילה במשמרות סופי השבוע (למעט בשעתיים וחצי הראשונות), שכן במהלך שעות אלה לא נערכה פעילות במעון אלא דייריו נמו והמערערת יכולה הייתה לישון או לעשות כל דבר אחר כרצונה (במגבלות המקום). המקרים בהם הופרעה מנוחת המערערת בשעות הלילה היו חריגים. על אי הנוחות בגין העובדה שהמערערת נדרשה ללון מחוץ לביתה היא פוצתה בהתאם להסדר החוזי בין הצדדים. לאור האמור, אין מקום להתערב בקביעת ביה"ד קמא בדבר אי הגדרת רוב שעות הלילה כשעות "עבודה"; ודוק, קביעה זו מתייחסת לעובדות המקרה ואין להסיק ממנה באופן גורף כי שעות לילה/לינה של אנשי צוות במקום העבודה אינן בגדר "שעות עבודה". יש להכריע בכל מקרה על פי מכלול נסיבותיו. כאשר עובד נדרש להגיע לאתר מסוים לצורך ביצוע עבודתו המקצועית ונדרש אף ללון שם, אך לא נדרש לבצע פעילות בשעות הלילה למעט במקרים חריגים - שעות השינה לא הוכרו עבורו כשעות עבודה המערערת לא נדרשה לבצע "עבודה" כלשהי במהלך שעות משמרת הלילה או שעות הלילה במשמרות סופי השבוע (למעט בשעתיים וחצי הראשונות), ויכלה לישון באו לעשות כל דבר אחר כרצונה כי המקרים בהם הופרעה מנוחתה של המערערת בשעות הלילה היו אכן חריגים, וכי הלינה במקום בשעות הלילה דמתה יותר לאורח חיים רגיל מאשר ל"עבודה" שבוצעה במעון בשעות היום. בית הדין שוכנע כי מהות תפקידה של המערערת לא הייתה השגחה על הדיירים אלא הדרכה אקטיבית וביצוע פעילויות שונות עם הדיירים בשעות היום; במסגרת זו נדרשה מעת לעת להישאר ללון במעון, אך זאת מבלי שביצעה "עבודה" במהלך שעות הלילה (מלבד בשעתיים וחצי הראשונות). בכך איננו מתעלמים מהעובדה שהמערערת נדרשה ללון מחוץ לביתה במהלך משמרות אלו על אי הנוחות הברורה הנגרמת כתוצאה מכך, אך בית הדין שוכנע כי המערערת פוצתה בגין אי הנוחות, בהתאם להסדר החוזי בין הצדדים.

משמעות

  • עובד זכאי לפחות לשכר מינימום בתקופת ההתלמדות/הכשרה/נסיון.

חקיקה ונהלים

מקורות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.