המבחן לקיומה של אפליה הינו מבחן אובייקטיבי, שאינו תלוי במניע של המבצע (פסק דין)

מתוך כל-זכות (www.kolzchut.org.il), אנציקלופדיית הזכויות של ישראל

הקדמה:

ההחלטה להעביר ילדים יוצאי אתיופיה מגן ילדים אחד לאחר, נובעת מאפליה פסולה, גם אם לא נעשתה בכוונת זדון
לתובעים נפסקו פיצויים בסך של 60,000 ש"ח - 50,000 ש"ח

פרטי פסק הדין

שם התיק:
קסטה טאללין נ' עירית ערד
ערכאה:
בית משפט השלום בבאר שבע
שופטים:
השופט גד גדעון
מס' תיק:
תא (ב"ש) 2359-05
תאריך:
10.3.2010

תביעתם של חמישה קטינים (התובעים), שעלו מאתיופיה, לחייב את עירית ערד ואת משרד החינוך (הנתבעות) לפצותם, עבור נזקים שנגרמו להם, בגין התנהגות מפלה לטענתם, שהתבטאה בהחלטת העירייה להוציאם באמצע השנה מהגן ולהעבירם לגן ממלכתי במקום הגן הממלכתי-דתי בו התחנכו, וזאת ללא הסכמת הוריהם.

התובעים טענו כי ההחלטה התקבלה מתוך אפליה פסולה, עקב צבע עורם בלבד. העירייה לעומת זאת, הודתה בהתרשלות, אך הכחישה כי פעלה מתוך אפליה מכוונת. היא טענה כי החליטה להעביר את התובעים מהגן עקב איומים של הורים לילדים אחרים בגן, שלא לשלוח את ילדיהם לגן בשל "... חלקם היחסי של התלמידים בני העדה האתיופית מקרב תלמידי הגן ".

בית המשפט קבע:

נקודת המוצא לדיון, הינה זכות ההורים לקבוע, אם ילדיהם יתחנכו במוסד ממלכתי או במוסד ממלכתי דתי, זכות הקבועה בחוק ובתקנות, שאינה עשויה לסגת מפני שיקולים מערכתיים, כלכליים או אחרים של הרשויות. לכן, העיריה לא היתה רשאית לנהוג כפי שנהגה, כלומר, להוציא את התובעים מגני ממ"ד, ולהעבירם לגנים ממלכתיים, חרף רצון הוריהם.

בית המשפט קיבל את עדויות התובעים ביחס לנסיבות הוצאת הילדים מהגן וכי לא נמסר להם כל הסבר לכך על ידי העירייה. לא בוצעה כל בדיקה פרטנית, באשר ליכולת השתלבות התובעים בגן, שליטתם בעברית ולא הוצגו קריטריונים ברורים, אשר יכולים להצדיק את האבחנה בין התובעים לבין ילדים אחרים בגן. הסיבה היחידה להוצאת הילדים מן הגן, הינה על פני הדברים, היותם עולים חדשים מאתיופיה. בפועל הופלו התובעים, על רקע מוצאם, בניגוד להוראת סעיף 5 לחוק זכויות התלמיד הקובעת איסור הפליה במוסדות החינוך, ובניגוד להוראות חוק איסור הפליה.

נראה כי פעולת העירייה, אכן נבעה מדאגה לעתיד מערכת החינוך הממלכתי דתי בעיר, נוכח איומי ההורים הוותיקים, ואין להעלות על הדעת, כי פעלה מתוך זדון ומתוך אפליה מכוונת, נגד עולי אתיופיה. עם זאת, העדר זדון בפעולות העיריה, אינו שולל את המסקנה לפיה היתה אפליה בפועל במעשיה, משום שהמבחן לקיומה של אפליה, הינו מבחן אובייקטיבי, אשר אינו תלוי במניע של המבצע.

התוצאה היא כי התביעה מתקבלת והנתבעות ישלמו פיצויים לתובעים.

משמעות

  • העברת ילדים מהמוסד החינוכי שבו הם למדו ללא סיבה נראית לעין, מלבד צבע עורם, מהווה אפליה.
  • המניע של ההעברה אינו משנה לעניין זה, וגם אם הכוונה לא הייתה להפלות, עדיין מדובר באפליה.

חקיקה ונהלים

מקורות