פרטי העורכ/ת

מקצוע:
סטטיסטיקאי

כל-זכות ואני

שמי דורון ואני אבא לשלושה ילדים. הבכור הוא עומר, נער עם אוטיזם (בן 14), ואחריו אופיר בן 8 וחצי ולילך בת שנתיים וחצי. אני נשוי 17 שנים לרותי ואנחנו גרים בהרחבה הקהילתית בתובל שבגליל המערבי.

עברנו לתובל כאשר רותי היתה בהריון מתקדם עם אופיר, בקיץ 2001. קודם לתובל גרנו בשכונת יזרעאליה בחיפה בדירת 3 חדרים.

עומר אובחן בגיל שנה וחצי. גם היום זה גיל צעיר לאבחון, אבל מסתבר שהאוטיזם שלו בלט לעין מקצועית. התחלנו טיפול במסגרת היחידה להתפתחות הילד בקופ"ח מכבי, עברנו למרכז מילמן והמשכנו שם עד למעבר לתובל.

עומר היה בקבוצת גן מיוחדת שנפתחה במרכז מילמן אולם אחרי שנה הועבר לגן תקשורתי, בעיקר בגלל קשיים כלכליים. הגן במרכז מילמן היה במימון מלא של ההורים (כמה אלפי שקלים בחודש).

עם המעבר לתובל עומר עבר לקבוצת הגן בבי"ס חורשה שהיה אז במיתחם החינוכי של קיבוץ חניתה. היום ביה"ס חורשה נמצא במיתחם החינוכי נעמן הסמוך לקיבוץ עין המפרץ (דרומית לעכו). היה לנו נסיון להעביר את עומר לכיתת PDD בבי"ס רגיל בכרמיאל, אולם הנסיון נכשל ועומר הוחזר לבי"ס חורשה.

הזכויות של האוטיסטים או למה אני כאן

עם תחילת הטיפולים במרכז מילמן נדרשתי ליום היעדרות בשבוע ולשם כך לאישור הממונים עלי. עד אותו רגע אשתי ואני שמרנו בסוד את האוטיזם של עומר, אבל לא עוד.

אחרי השיחה הראשונה עם הבוס שלי גיליתי שפתיחות וגילוי לב מעוררים גלים של סימפטיה והבנה. זו היתה נקודת השינוי עבורי וגם עבור אשתי. שינינו כיוון ב-180 מעלות והתחלנו לדברר את האוטיזם דרך החוויות האישיות שלנו במטרה להגביר את המודעות.

במשך השנים הייתי חבר וועד בהנהלת אלו"ט במשך שתי קדנציות, כיהנתי כנציג ההורים בוועד ההורים של בית הספר, אני פעיל בפורומים שונים אינטרנטיים ואחרים.

למדתי להכיר את הצורך בהגברת המודעות לצד הצורך ביצירת שיתוף פעולה עם הגורמים השונים במדינה (ממלכתיים, ציבוריים ואחרים). למדתי ואני עדיין לומד את החוקים והנהלים של חוק החינוך המיוחד, ביטוח לאומי, משרד הרווחה ועוד.