הקדמה:

בית המשפט הורה למועצה מקומית לחדול ממנהגה שלא למכור כמעט מנויים למרכז הספורט למי שלא גר ביישוב, ולמצוא פתרון מידתי יותר להעדפה מסוימת המותרת לטובת התושבים
מותר לרשות מקומית להעדיף את תושביה על פני אחרים במידה הנדרשת בלבד למילוי סמכויותיה, ובתנאי שההחלטה על ההעדפה התקבלה על בסיס תשתית עובדתית נאותה
ההעדפה יכולה להיעשות הן באמצעות קביעת מחיר שונה והן באמצעות הגבלת מספר תושבי החוץ שיוכלו לקבל את השירות או ההטבה תוך העדפת הפתרון שפגיעתו בתושבי חוץ פחותה
סגירת השערים מהווה אפליה אסורה על פי מקום מגורים ואת החריגים לה יש לפרש בצמצום
אפליה על פי לאום עשויה להתקיים גם אם לא הוכחה כוונה לכך

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית משפט עליון
מס' תיק:
עא 8956/17
תאריך:
14.01.2021

העובדות

  • משפחה ערבית מטירה ביקשה לרכוש מנוי למרכז הספורט של היישוב כוכב יאיר. בקשתם נתקלה בסירוב, תחת הנימוק שהם אינם תושבי כוכב יאיר ושרק לתושבים ניתן למכור מנויים. המשפחה הגישה תביעה כנגד מועצת כוכב יאיר והעמותה המפעילה את מרכז הספורט, והתביעה הובאה בפני בית המשפט המחוזי.
  • המשפחה טענה כי הסירוב למכור להם מנוי, מהווה אפליה אסור על בסיס לאום.
  • המועצה והעמותה טענו כי הסיבה לסירובם לא קשורה לזהות הערבית של התובעים אלא למקום מגוריהם, נושא שלא הוגדר כאפליה בחוק.
  • בעוד ההליך תלוי ועומד, תוקן חוק האפליה במוצרים, כך שצוינה בו גם אפליה על בסיס מקום מגורים - אך עם חריג, שעל פיו מותר למועצה להעדיף את תושבי המקום אם הדבר נעשה במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה.
  • המועצה והעמותה טענו כי החריג מתקיים כאן, שכן ההחלטה לא למכור מנויים למי שאינם תושבי המקום נובעת מעומס וצפיפות בבריכה ומרצון לשמור על צביון קהילתי.
  • בית המשפט המחוזי קבע כי מותר לרשות מקומית לקיים העדפה של תושביה לא רק מטעמי "עודף ביקוש", כי אם גם בשל שימור תחושה של "קהילתיות".
  • מרכז הספורט הוא משאב ציבורי מתכלה במובן זה שכל משתמש מעבר למספר מסוים גורע מהנאתם של משתמשים אחרים ממנו, ומכאן שכאשר רשות מקומית מחויבת בראש ובראשונה כלפי תושביה היא רשאית להגביל את מספר המנויים בהתאם לקיבולת של המתקנים.
  • עם זאת בנסיבות המקרה הספציפי שלילת כניסתם של תושבי חוץ באופן גורף איננה מידתית ולכן יש להורות על אמצעי אחר שפגיעתו בתושבי חוץ פחותה.
  • לפיכך הורה בית המשפט המחוזי על הנהגת נוהל חדש, על פיו 10% מהמנויים למרכז הספורט יוצעו למכירה לאנשים מחוץ לישוב.
  • בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המועצה והעמותה, כי לא הייתה כאן אפליה על בסיס לאום.
  • התובעים ערערו על קביעה זו לבית המשפט העליון.

פסק הדין

  • ככלל, שטחיהן של רשויות מקומיות, ובכלל זה משאביהן המקומיים, אמורים להיות פתוחים לקהל הרחב.
  • עם זאת, עשויים להיות מצבים שבהם יועדפו תושבי הרשות המקומית, באותם מקרים שהדבר נובע מחובותיה של הרשות כלפיה תושביה.
  • גם תיקון מס' 4 לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים וכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים קבע חריג שמאפשר לרשות המקומית לתת העדפה מסוימת לתושביה.
  • עם זאת, את החריג שמאפשר אפליה על בסיס מקום מגורים יש לפרש בצמצום ולהתיר לרשות להעדיף את תושביה רק ב"מידה הנדרשת לביצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה לטובת תושביה".
  • על הרשות להתחשב בשיקולים הבאים ולאזן ביניהם באופן מידתי:
    • ייחודו של המשאב ואופיו המוגבל
    • נחיצותן וחיוניותן של המשאב
    • קיום המשאב במקומות אחרים
    • אופיו של היישוב וחשיבות הקהילתיות אל מול עקרון השוויון. בהקשר זה, בית המשפט ציין כי אינו רואה סיבה שבגללה פתיחת הבריכה ללקוחות חיצוניים, תפגע בקהילתיות של כוכב יאיר.
  • במקרה זה, ההחלטה שהתקבלה (שלילת כניסה מתושבי חוץ) העדיפה מעבר למידה הנדרשת את תושבי המקום, וכי גם הפתרון שנתן בית המשפט המחוזי לקושי זה אינו נותן לו פתרון מלא, מכיוון שהוא ניתן שלא על בסיס תשתית עובדתית, ולכן לא יכול להיחשב כמידתי.
  • בית המשפט העליון הורה לרשות המקומית לקבל החלטה חדשה, על בסיס תשתית עובדתית רלוונטית וקונקרטית.
    • בראש ובראשונה עליה לבחון את שאלת ההצדקה להגבלת מספר המנויים. החלטה זו אינה יכולה להתקבל על בסיס של "תחושה".
    • בהמשך לכך צריך יהיה לבחון אם במרכזי ספורט אחרים בארץ נוהגת קביעת "מכסה" על מספר מנויים, אם ישנה מכסה השמורה לתושבים מקומיים או העדפה שלהם בדרך אחרת, ואם יש אמות מידה מקובלות לקביעתן של אלה (בהתאם לגודל הבריכה למשל).
    • שאלות אלה טעונות בדיקה. קביעת המכסה אינו יכולה להיות "תלושה" מן הסטנדרטים המקובלים, שאם לא כן היא עלולה להיראות כ"תפורה".
  • בית המשפט העליון לא מצא שהתקיימה אפליה על בסיס לאום אך ציין כי העובדה שלא הוכחה כוונה מלכתחילה להפלות ערבים, לא שוללת בפני עצמה את האפשרות כי מתקיימת אפליה כזו.

משמעות

  • רשות מקומית רשאי לערוך הבחנה בין תושביה לבין אחרים רק אם הדבר נעשה במידה הנדרשת לביצוע תפקידיה או להפעלת סמכויותיה.
  • על הרשות להביא בחשבון את כלל השיקולים ולבחור בפתרון המאזן ביניהם ואשר פוגע כמה שפחות במי שאינם תושבי המקום.
  • הפתרון יכול להיות הן בקביעת מחיר שונה והן בהגבלת מספר תושבי החוץ שיוכלו לקבל את השירות או ההטבה.

חקיקה ונהלים

חוק איסור הפליה מוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים


תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.