הקדמה:

כמה סעיפים בחוזה אחיד של חברת עמידר מול דייריה שונו לטובת הדיירים

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית דין לחוזים אחידים
תאריך:
17/07/2008

פסק דין זה מסיים מסכת ארוכה של התדיינות שעניינה חוזה השכירות האחיד הנוהג בין עמידר לבין דייריה, לאחר שעמותת סינגור קהילתי הגישה בקשה לבטל ולשנות תנאים מקפחים בחוזה השכירות האמור, בשעה שעמידר הגישה בקשה נפרדת לאשר כי אין בחוזה המקורי תנאים מקפחים.

בית הדין חייב את שינויים של כמה סעיפים כמפורט בהמשך.

סעיף 10(ב)

בנוסחו המקורי, קבע הסעיף:

"תהא למשכירה זכות, לאחר תום תקופת החוזה הראשונית, שלא לתקן את המושכר כלל, וזאת בכפוף לכך שתודיע על סיום יחסי השכירות על פי זכותה כאמור בסעיף 2 לעיל, ובכפוף לכך שהשוכר לא יהיה חייב בתשלום דמי השכירות בתקופת ההודעה המוקדמת. המשכירה תהא רשאית לבטל את החוזה בתוך תקופת החוזה הראשונית רק במקרה של סיכון בטיחותי לשוכר".

בית הדין קבע כי זכותה של עמידר לבטל את החוזה מוגבלת, מטבעה, בכללי ההתנהגות המוטלים עליה מכוח המשפט הציבורי, בהיותה חברה ממשלתית, ועל כן היא אינה יכולה להפעיל את זכות הביטול ככל העולה על רוחה. ביטול החוזה אך ורק כדי להמנע מהצורך לבצע את התיקונים המוטלים על עמידר על פי החוק אינו תואם את לשון החוק ורוחו ואת חובתה הציבורית של עמידר, ועל כן אין לאשרו בחוזה אחיד. בית הדין סייג את דבריו וקבע כי אין למנוע מעמידר לסיים את החוזה במקום שבו לא ניתן לבצע את תיקון הליקויים באופן סביר או שלא כדאי לעשות כן מבחינה כלכלית, בהתחשב בערך הנכס ו/או בעלות הביצוע של התיקונים.

לנוכח האמור, תוקן הסעיף ונוסח באופן הבא:

"תהא למשכירה זכות, לאחר תום תקופת החוזה הראשונית, שלא לתקן את המושכר כלל, וזאת בכפוף לכך כי הוכח להנחת דעתה של המשכירה, כי לא ניתן לתקן את הליקויים בהיקף ובעלות סבירים, ובלבד שהמשכירה תודיע על סיום יחסי השכירות על פי זכותה כאמור בסעיף 2 לעיל, ובכפוף לכך שהשוכר לא יהיה חייב בתשלום דמי השכירות בתקופת ההודעה המוקדמת. המשכירה תהא רשאית לבטל את החוזה בתוך תקופת החוזה הראשונית רק במקרה של סיכון בטיחותי לשוכר".

סעיף 12(ג)

בנוסחו המקורי, קבע הסעיף:

"היה השוכר חייב חוב כלשהו למשכירה, תהא למשכירה זכות עיכבון במיטלטלין וזכות לקזז את תמורתם ו/או שווים כנגד החוב".

בית הדין קיבל את טענת העמותה לפיה הסעיף מקפח, שכן הוא מקנה באופן חד צדדי לעמידר זכויות עיכבון וקיזוז במטלטלי השוכר. בית הדין העלה את ספקותיו באשר לשאלה האם בכלל עומדת לעמידר זכות עיכבון לגבי חפצי הדייר, ואפשר לצדדים להציג את טענותיהם בנקודה זו.

לנוכח האמור, תוקן הסעיף ונוסח באופן הבא:

"היה השוכר חייב חוב כלשהו למשכירה, תהא למשכירה זכות עיכבון במיטלטלין, הכל ככל ובמקרה שמתיר זאת הדין בנסיבות העניין. למען הסר ספק מובהר כי הוראות סעיף 12(ב) לעיל, בכל הנוגע למכירה או מסירה של מיטלטלי החייב, לא יחולו לגבי המיטלטלין המעוכבים על פי הוראות סעיף זה."

סעיף 13(ג)

סעיף זה, המתייחס לתוספות בנייה שהוסיף הדייר תוך הפרת החוזה, קבע, בנוסחו המקורי:

"מבלי לפגוע בהוראות סעיף זה, מובהר כי כל תוספת שתיעשה, כאמור, תהיה שייכת למשכירה מבלי שתהיה חייבת בתשלום עקב כך".

בית הדין קיבל את טענות העמותה וקבע כי סעיף זה מקפח את הדיירים. לדברי בית הדין, הותרת התוספת מבלי שעמידר תיתן לדייר הבונה את תמורתה מקפחת את הדייר, הן במקום שבו הבנייה נעשתה שלא בהסכמת עמידר והן מקום שבו הבנייה נעשתה בהסכמתה.

לנוכח האמור, תוקן הסעיף ונוסח באופן הבא:

"הורתה המשכירה לשוכר להשאיר את התוספת או חלקה, יהיה השוכר זכאי לקבל מהמשכירה תמורה סבירה בעדם, ובלבד שהתוספת האמורה אינה נוגדת כל דין".

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים