אישה שממשיכה לעבוד אחרי גיל פרישה מבוטחת בביטוח נכות כללית כל עוד היא עובדת, וזאת עד לגיל 67 (פסק דין)

בית הדין לעבודה הורה למוסד לביטוח לאומי לבחון את זכאותה של עובדת לקצבת נכות כללית לאחר גיל 62, למרות שעברה את גיל הפרישה לנשים

פרשנות לפיה נשים שהמשיכו לעבוד לאחר גיל פרישה ולשלם דמי ביטוח לאומי אינן מבוטחות בביטוח נכות כללית בעוד שגברים מבוטחים עד גיל 67, מהווה אפליה בין גברים עובדים לבין נשים עובדות

אישה שעובדת אחרי גיל פרישה ומשלמת דמי ביטוח לאומי מבוטחת בביטוח נכות כללית כל עוד היא ממשיכה לעבוד, וזאת עד לגיל 67

ערכאה:	בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע
שם התיק:	ב"ל 42684-11-18
תאריך:	30.10.2022
קישור:	לקריאת פסק הדין

אזהרה

פסק דין זה ניתן בבית הדין האזורי לעבודה ואינו מהווה הלכה משפטית מחייבת

נכון למועד כתיבת פרטי פסק הדין, סוגיה זו טרם נידונה בבית הדין הארצי לעבודה או בבית המשפט העליון, ולפיכך טרם ניתנה הלכה מחייבת בסוגיה זו.

רקע עובדתי

עובדת עצמאית הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת נכות כללית כאשר הייתה קרובה לגיל 66, עקב מצב רפואי שפגע בכושר ההשתכרות שלה.
המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה היות שהגיעה לגיל פרישה (גיל 62) ועל כן לא הייתה מבוטחת בביטוח נכות כללית.
העובדת הגישה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה כנגד החלטה זו בטענה שהמוסד לביטוח לאומי הפלה אותה רק בשל היותה אישה.
לטענתה, הוראות חוק גיל פרישה נותנות לאישה את זכות הבחירה להמשיך ולעבוד עד גיל 67 שזהו גיל פרישת חובה. לכן כשאישה ממשיכה לעבוד לאחר גיל 62 יש לפרש את גיל הפרישה בהקשר של ביטוח נכות כללית, כגיל 67 בדומה לגיל הפרישה של גברים.
הצדדים חלוקים בשאלה האם העובדה שהעובדת המשיכה לעבוד לאחר גיל הפרישה שלה (62), שילמה ביטוח לאומי מהכנסתה ובמקביל לא קיבלה קצבת זיקנה (קצבת אזרח ותיק), מאפשרת לקבוע שגיל הפרישה שלה יעמוד על 67 שנים?

פסק הדין

תנאי לזכאות לקצבת נכות כללית הוא שהמבוטח טרם הגיע לגיל פרישה, כאמור בסעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי.
הוראות חוק הביטוח הלאומי שעוסקות בגיל פרישה נשענות על הוראות חוק גיל פרישה, לפיהן גיל הפרישה של העובדת על פי תאריך לידתה הוא 62 שנים ואילו גיל הפרישה של גבר בן גילה הוא גיל פרישת חובה, כלומר גיל 67.
הפרשנות של המוסד לביטוח לאומי, לפיה יש לפרש את גיל הפרישה של העובדת לעניין ביטוח נכות כללית כגיל 62 למרות שהיא המשיכה לעבוד ולשלם דמי ביטוח לאומי מעבר לגיל זה, בעוד גיל הפרישה של גברים בני גילה הוא 67, מפלה בין גברים עובדים לבין נשים עובדות ומביאה לתוצאה אבסורדית שמעודדת נשים שלא להמשיך ולעבוד לאחר גיל הפרישה (במקרה זה 62).
פרשנות המוסד לביטוח לאומי מהווה אפליה של העובדת בשל היותה אישה, מכיוון שגבר בגילה שהיה ממשיך לעבוד היה זוכה לקצבת נכות כללית עד גיל 67, אם היה מאבד את כושר עבודתו.
מסקנה זו מתחייבת בין היתר מהעובדה שהעובדת חויבה לשלם דמי ביטוח לאומי על הכנסותיה ובמקביל נשללה זכאותה לקצבת אזרח ותיק בגלל הכנסותיה כעצמאית, וכן מהתכלית של החוק לעודד אנשים להמשיך לעבוד ומתכלית קצבת הנכות להעניק גמלה למי שאיבד מכושרו להשתכר.
לאור כל אלה, קיבל בית הדין את התביעה ופסק שלעניין הזכאות לקצבת נכות כללית, גיל הפרישה של אישה עובדת הוא 67. מאחר ובעת הגשת הבקשה לקצבה טרם הגיעה העובדת לגיל 67, היא מבוטחת בביטוח נכות כללית ותהיה זכאית לקצבה, בכפוף לעמידתה בשאר תנאי הזכאות.