בית המשפט העליון הורה למשרד הפנים להשיב לאדם את תושבות הקבע שפקעה כאשר שהה בארה"ב
המערער יצא לארה"ב כקטין, אך במהלך השנים הוא המשיך לקיים זיקה למדינת ישראל, נישא לשתי נשים תושבות הגדה המערבית, ונולדו לו עשרה ילדים שמתגוררים יחד עם אמהותיהם בירושלים
בית המשפט העליון קבע כי כאשר שר הפנים בוחן בקשה להחזרת מעמד תושב קבע, עליו להתחשב במצב הייחודי של תושבי קבע ילידים (תושבי מזרח ירושלים ורמת הגולן), וזאת בגלל זיקתם החזקה למקום מולדתם

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית המשפט העליון
שם התיק:עע"מ 3268/14
תאריך:14.03.2017
קישור:לקריאת פסק הדין
  • המערער נולד בירושלים בשנת 1959 ונרשם במרשם האוכלוסין ביום 16.08.1967. בגיל 11 יצא מישראל לארה"ב עם הוריו, בעלי אזרחות אמריקנית. מכוח אזרחות הוריו קיבל אזרחות אמריקנית בגיל 15. בשנת 1978 סיים את לימודיו התיכוניים בארצות הברית, ובשנת 1984 סיים את לימודיו האקדמיים לתואר ראשון ושני שם.
  • המערער פנה לראשונה בשנת 1989 לשר הפנים וביקש לחזור לצמיתות לישראל ולהצטרף למשפחתו וביקש להעניק לו "אשרת חוזר" או מעמד ישיבת קבע. שר הפנים דחה את הבקשה, בגלל שהמערער עזב את הארץ לפני שקיבל תעודת זהות ולכן אין טעם לדון בבקשתו לאשרת חוזר.
  • לאחר 5 שנים, פנה המערער שוב לשר הפנים, וביקש להנפיק לו ולבני משפחתו תעודת זהות על מנת שיוכל להמשיך להתגורר בישראל באופן חוקי. גם בקשה זו נדחתה, ללא נימוקים.
  • בשנת 2006 ביקש המערער להיכנס לישראל דרך גשר אלנבי, וציין כי מטרת כניסתו היא לבקר את אשתו. בקשתו סורבה מחשש להשתקעות בישראל. אך ביום 16.5.2007 נכנס המערער לישראל ושהה באופן לא חוקי.
  • על ההחלטה לסרב לתת לו מעמד, הגיש המערער ערר לראש מחלקת תושבות במשרד הפנים, וטען כי מעולם לא נמסר לו כי מעמדו בישראל פקע. המערער ציין כי רק ביום 28.09.2005, כשהוא יוצא מישראל, נמסרה לו הודעה על פקיעת תושבותו, שבה אף מצוין כי מועד פקיעת התושבות הוא שנת 2005. הערר נדחה וצוין כי בתאריך 09.05.1989 נשלחה לעורך דינו של המערער הודעה על פקיעת מעמדו אך עקב טעות טכנית תאריך הפקיעה עודכן רק ביום 28.09.2005.
  • המערער הגיש בקשה נוספת למעמד, נערך לו שימוע, וביום 18.01.2012 דחתה רשות האוכלוסין וההגירה את בקשתו. בהחלטה צוין כי המערער עזב את ישראל לפני שקיבל תעודת זהות, ולכן אין מקום לדון בבקשתו. עוד צוין כי הובאו בחשבון העובדה שהמערער הוא יליד מזרח ירושלים, אולם עובדה זו לא מצדיקה את קבלת בקשתו.
  • עוד נקבע כי החל משנת 1977, שבה הפך המערער לבגיר, ועד לשנת 2007, בה חזר לישראל, המערער ביקר בישראל, נישא והוליד 10 ילדים, "אך אין כל משמעות לזיקה לישראל" כי נשותיו תושבות האזור, ילדיו רשומים באזור, לא החזיק מעולם בתעודת זהות ישראלית וכמובן לא בכרטיס יוצא, הוא מקיים את עיסוקיו בארה"ב, מרבית תקופת שהייתו נתונה לארה"ב", לכן אין מקום לתת לו מעמד.
  • על החלטה זו עתר המערער לבית המשפט לעניינים מינהליים.

החלטת בת המפשט לעניינים מנהליים

  • בית המשפט לעניינים מנהליים קבע שהמערער ידע שתושבותו פקעה.
  • נקבע שהנוהל אינו חל על המערער בגלל שהוא חל רק על מי שנגרע ממרשם האוכלוסין משנת 1995 ואילך, והמערער נגרע מהמרשם בשנת 1989.
  • גם אם נניח שהנוהל חל, המערער לא ממלא אחרי תנאי הנוהל כי אין ברשותו כרטיס יוצא ולא ביקר בישראל בתקופת תוקפו של כרטיס היוצא.

החלטת בית המשפט העליון

  • על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון.
  • בית המשפט העליון קיבל את הערעור, והורה להחזיר למערער את מעמדו כתושב קבע בישראל, מהטעמים הבאים:
    • גם אם מעמדו של תושב מזרח ירושלים לישיבת קבע פקע, וגם אם הנוהל אינו חל, עדיין יכול התושב להגיש בקשה למעמד מכוח סמכותו הכללית של השר, ועל שר הפנים מוטלת החובה לשקול את הבקשה בתום לב, על יסוד שיקולים עניינים, בשוויון, במידתיות ובסבירות.
    • ניתן להבחין, לעניין השבת המעמד, בין מי שקיבל את מעמדו בגלל שנולד בישראל, או בשטח שהפך להיות חלק מישראל, וגדל בה, לבין מי שקיבל את מעמדו לאחר שהיגר לישראל.
    • כאשר שר הפנים בוחן בקשה להחזיר מעמד תושב קבע לתושב מזרח ירושלים, עליו להתחשב במצב הייחודי של תושבים אלה, שבשונה ממי שהיגרו לישראל ומבקשים לקבל בה מעמד, הם בעלי זיקה חזקה למקום מגוריהם, כמי שנולדו בעיר ירושלים, ולעיתים גם הוריהם והורי הוריהם נולדו בה, והם מקיימים חיי משפחה וקהילה במשך שנים.

משמעות

  • כאשר שר הפנים בוחן בקשה להחזרת מעמד תושב קבע, עליו להתחשב במצב הייחודי של תושבי קבע ילידים (תושבי מזרח ירושלים ורמת הגולן), וזאת בגלל זיקתם החזקה למקום מולדתם.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר "נבו".