"עונש חינוכי" אלים כלפי ילדים יכול להוות התעללות (פסק דין)

שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך הינו אסור

בית המשפט העליון קבע חד משמעית כי ענישה גופנית אסורה.

עובדות המקרה

באותה פרשה, אם נהגה להכות את ילדיה כ"עונש חינוכי". הם היו מגיעים לגן עם חבלות והתנהגו בצורה מחשידה (נרתעו מהגננת כשהתקרבה). הדבר הביא להתערבות הרשויות.
בית המשפט העליון אישר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את האם בעבירה פלילית של התעללות בקטין.

נקבע כי התעללות גופנית יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק במעשה אלים ואקטיבי אלא גם בהזנחה, הרעבה והתנהגות דומה.
עוד נקבע שההתנהגות האלימה, המתמשכת והעקבית של האם אינה יכולה להיחשב כחינוך לגיטימי אלא כהתעללות אסורה.
ענישה מכאיבה או משפילה כשיטת חינוך, אינה משיגה את מטרותיה באופן אמיתי וגורמת לילד נזקים גופניים ונפשיים, היא מפרה את זכותם הבסיסית של אוכלוסיית הילדים בחברתנו לכבוד, ולשלמות הנפש והגוף.
ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה הכלח. הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק איגרוף, בו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו.

אין לסכן את שלמות גופו ונפשו של קטין בענישה גופנית כלשהי.
אמת המידה הראויה צריכה להיות ברורה וחד משמעית, והמסר הוא כי אין ענישה גופנית מותרת.

מאיר שמגר "כבוד האדם ואלימות", משפט וממשל ג'(1), עמוד 33.
יובל שני "ביתי אינו מבצרי: אלימות במשפחה כסוג של עינוי אסור על פי המשפט הבינלאומי", המשפט ז' תשס"ב, עמוד 151.