שהייה קצרה מעל 7 שנים בחו"ל איננה שוללת אוטומטית את מעמד תושבות הקבע (פסק דין)

בית המשפט ביטל את החלטת משרד הפנים לשלול תושבות קבע מתושב קבע יליד מזרח ירושלים ששהה 7 שנים ו-3 חודשים בארה"ב

משרד הפנים שלל את תושבות הקבע של תושב הקבע בגלל ששהה מעל 7 שנים מחוץ לישראל

בית המשפט קבע כי נפל פגם בהחלטת משרד הפנים בגלל שלא נערך שימוע לעותר

שהייה קצרה מעל 7 שנים בחו"ל לא שוללת אוטומטית את מעמד תושבות הקבע במיוחד אם אותו תושב שמר על זיקה חזקה למדינת ישראל ומרכז חייו הוא בישראל

העותר נולד בשנת 1968 בירושלים, והחזיק במעמד תושב קבע. בשנת 1990, נסע העותר לארה"ב ללימודים, ושהה שם עד 1996.
ביום 17.09.1998, שב העותר לארה"ב, התחתן עם אזרחית אמריקאית, ובשנת 2000 קיבל "גרין קארד" בארה"ב.
בשנת 2002, הוא התגרש מאשתו. בחודש יוני 2005 פנה העותר לקונסוליה בארה"ב, לחדש את תעודת המעבר שלו ולחזור לישראל. ביום 29.08.2005 נדחתה בקשתו לתעודת מעבר חדשה.
העותר חזר לישראל ביום 14.12.2005 באמצעות תעודת מעבר אמריקאית.
משרד הפנים הפקיע את רישיון ישיבת הקבע של העותר ביום 10.01.06. העותר ערער על החלטה זו ללשכת מנהל האוכלוסין בירושלים וביום 23.3.06 נדחה הערעור.
ביום 15.06.06 פנה העותר ללשכת מנהל האוכלוסין במכתב בו ציין כי פנייתו הקודמת לא נענתה, וביקש לקבל תשובה, בכדי לדעת אם לנקוט בהליכים משפטיים.
ביום 11.07.06 השיב משרד הפנים כי רישיונו של העותר פקע בגלל שהוא שהה מעל 7 שנים בחו"ל.

העותר הגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים כנגד החלטת משרד הפנים לשלול ממנו את מעמדו.
העותר טען כי החלטת משרד הפנים לא מנומקת, והיא התקבלה ללא שימוע. העותר ציין שהוא רואה בישראל את מקום מושבו ומרכז חייו. העותר ציין שהוא לא מחזיק באזרחות של מדינה אחרת, משפחתו נמצאת בישראל, וכל נכסיו בישראל.
משרד הפנים טען כי העותר שהה מעל 7 שנים בארה"ב וקיבל רישיון לישיבת קבע בארה"ב ("גרין קארד"), לכן, מעמדו כתושב קבע פקע מעצמו.

החלטת בית המשפט

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העתירה, והורה לבטל את החלטת משרד הפנים ששללה את תושבות הקבע מהעותר.
ההחלטה על פקיעת תושבות הקבע של אדם, במיוחד לאדם שנולד במזרח ירושלים ומרכז חייו ושל בני משפחתו היה שם, היא החלטה מהותית שפוגעת בזכויותיו של העותר. בהחלטה שכזו, יש להציג את כל המידע ועל משרד הפנים להוכיח אותו.
ההחלטה לשלול תושבות קבע "באופן אוטומטי", ללא מתן זכות שימוע, לוקה בפגם. העובדה שהחוק לא קבע הליך שימוע, לא פוטרת את משרד הפנים מחובתו לתת זכות זו לכל מי שעלול להיפגע מהחלטה מנהלית.
1. מהעובדות עולה שהעותר שהה בארה"ב 7 שנים ו-3 חודשים - כלומר, שלושה חודשים בלבד מעל המותר. בנוסף על כך, הוא קיבל "גרין קארד" בארה"ב אולם עזב לאחר כשלוש שנים, ומאז הוא נמצא בישראל. מעבר ל"חריגה" הקצרה של העותר מהתקופה של שבע שנים וקבלת "גרין קארד" לא הוכח כי מרכז חייו של העותר עבר לארה"ב.

משרד הפנים חייב לערוך שימוע למי שעלול להיפגע מההחלטה לשלול את מעמד תושב הקבע.
שהייה קצרה מעל 7 שנים בחו"ל איננה מפקיעה את התושבות באופן אוטומטי, וכי לצורך שלילת התושבות על משרד הפנים להראות כי מרכז חייו של תושב הקבע אינו בישראל וכי הוא לא שמר על זיקה לישראל.