הקדמה:

עובד הוחתם על הסכם מיוחד לעובדים שהצטרפו לבנק מגיל 55 ומעלה, שכלל תנאי העסקה פחותים מאלו הקבועים בחוקת העבודה של כל עובדי הבנק
בית הדין קבע כי קביעת קריטריון הגיל בהסכם הקיבוצי, ללא קשר לתפקיד, מהווה אפליה מחמת גיל
הבנק חוייב לשלם לעובד פיצויים בסך של כ-200,000 ש"ח

פרטי פסק הדין

ערכאה:
בית הדין הארצי לעבודה
מס' תיק:
עע 14705-09-10
תאריך:
16.05.2012

עובד שהחל לעבוד בבנק לאומי בשנת 1998, בהיותו בן 57, הוחתם על חוזה העסקה שכותרתו "הסכם קשישים".

  • חוזה ההעסקה, אשר יועד לעובדים שהצטרפו לבנק בגיל 55 ומעלה, העניק לעובדים תנאים פחותים מאלה המוענקים במסגרת "חוקת העבודה" החלה על כל עובדי הבנק.
  • מדיניותו של הבנק היתה לאפשר לעובדי "הסכם הקשישים" להיות מועסקים עד גיל 72, אולם הבנק שינה את המדיניות והחל לפטרם בהגיעם לגיל פרישת חובה. על רקע זה הגיש העובד את תביעתו נגד הבנק.
  • שופט בית הדין האזורי לעבודה בת"א, יצחק לובוצקי, קיבל את עמדת התובע בקובעו כי: "הבנק נקט אפליה פסולה, שעה שערך וחתם על הסכם קיבוצי שנועד מראש להעניק תנאים נחותים למגזר מסוים של עובדים - אלה בני 55 ומעלה - ומחמת גילם".
  • כמו כן קבע השופט כי למרות שהסכם הקשישים איפשר בעבר לעובדים להיות מועסקים עד גיל 72, כפיית פרישה בגיל 67, גיל הפרישה על פי חוק, אינה מהווה פיטורים שלא כדין.
  • בפסק הדין נקבע כי עצם העסקת העובד בהסכם מפלה מזכה אותו בפיצוי כספי בסך של 12 משכורות – 66,240 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לנוסח המלא של פסק הדין בבית הדין האזורי.
  • בעקבות ערעורו של העובד על הקביעה שלא להחזירו לעבודה בבנק ועל גובה הפיצוי שנפסק לו, וערעורו של הבנק כנגד פסיקת הפיצוי וכנגד הקביעה כי ההסכם נגוע באפליה פסולה, הועבר הדיון להכרעה בבית הדין הארצי לעבודה.
  • לאור חשיבות ההכרעה בתיק ואופיה של המחלוקת, בית הדין אישר את צירופה של נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה כמתייצבת בהליך, ואת עמותת המשפט בשירות הזיקנה כידידת בית המשפט.
  • על פי עמדת הנציבות, יש משמעות להסתמכות של העובד על המצג לפיו חרף התנאים הפחותים הוא יוכל לעבוד לאחר גיל הפרישה החוקי, זאת משום שהוא שינה את מצבו לרעה, לאור חששו מהקושי במציאת מקום עבודה לאחר גיל הפרישה.
  • באת כוח עמותת המשפט בשירות הזיקנה טענה, כי חוק גיל פרישה מאפשר העסקת עובדים מעבר לגיל הפרישה ולכן היה אפשר ורצוי להחזירו לעבודה. הצדדים יצרו נסיבות בהן היה אפשר להמשיך את העסקתו של העובד עד לגיל 72 והוא הסתמך על כך. לטענת העמותה, תוצאת פסק דינו של בית הדין האזורי עלולה לפגוע בהרתעה כלפי מעסיקים הנוקטים באפליה אסורה.
  • השופטת וירט-ליבנה קבעה כי עצם קביעת קריטריון הגיל בהסכם הקיבוצי, ללא קשר לתפקיד, יש בה משום אפליה מחמת גיל, והיא בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
  • לגבי הפסקת עבודתו של העובד, השופטת קבעה כי למרות שנעשתה בגיל הפרישה לפי החוק, היתה מנוגדת למדיניות שהיתה נהוגה בבנק עד למועד בו היא שונתה ופגעה באינטרס ההסתמכות של העובד.
  • הודגש כי אין בהפסקת עבודתו של העובד משום אפליה אסורה מחמת גיל, אולם התנהלותו של הבנק בעניין פגומה בכך שמדיניותו שונתה באופן חד צדדי ללא הודעה מסודרת לעובדים שעלולים להיפגע מכך.
  • ביה"ד דחה את ערעורו של הבנק וקיבל את ערעורו של העובד. נקבע כי הבנק ישלם לעובד פיצויים בסך של כ-200,000 ש"ח.

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים