פרטי פסק הדין
| ערכאה: | בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק |
|---|---|
| שם התיק: | בג"ץ 1779/99 |
| תאריך: | 29.05.2000 |
| קישור: | לקריאת פסק הדין |
העותרות, שותפות לחיים זה שבע שנים, הן אזרחיות ישראליות. מקום מושבן הקבוע הוא במדינת קליפורניה שבארצות הברית. בתאריך 12.01.1996 ילדה אחת מהן בן, לאחר שהרתה באמצעות תרומת זרע. הבן אומץ על ידי בת הזוג, בהסכמת האם, על פי צו אימוץ שניתן על ידי בית משפט במדינת קליפורניה – מקום לידתו של הבן ומקום מושבן של הזוג. בתעודת הלידה שהונפקה לבן נרשמה האם המאמצת כהורה נוספת. העותרות, המבקשות לחזור לישראל, והשוהות בה לצורכי לימודים זה כשנתיים, הודיעו לפקיד הרישום על אימוץ הילד על ידי האם המאמצת, בהסתמכן על תעודת הלידה ועל פסק הדין האמריקני, וביקשו לרשום את האימוץ במרשם התושבים. פקיד הרישום סירב, בנימוק שמבחינה ביולוגית קיומם של שני הורים מאותו מין אינו אפשרי, וכי אין הוא חייב ברישום שאינו נכון על פניו.
בית המשפט העליון פסק כי:
כללי המשפט הבינלאומי הפרטי מחייבים, כי מעמד אישי של אדם יוכר באופן אחיד בכל המדינות. אי הכרה בצו אימוץ זר משחררת את ההורים המאמצים מחובותיהם כלפי המאומצים, ובכך פוגעת בזכויות ובאינטרסים של הילדים. לכן, נראה כי צו האימוץ הזר תקף בישראל כל עוד לא נפסל בהליך שיפוטי.
הלכה היא שפקיד רישום אינו מוסמך לקבוע מהו תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא חייב הוא לרשום את אשר האזרח אומר לו, אלא אם מדובר ב"אי נכונותו של הרישום הגלויה לעין ואינה מוטלת בספק". הרישום במקרה הנדון אינו משקף את ההיבט הביולוגי, כי אם את ההיבט המשפטי. לכן, אין ממש בטענת המשיב שלפיה הוא רשאי לסרב לבצע את הרישום בשל אי נכונותו הגלויה לעין של הרישום המבוקש.
משמעות
- זוגות חד מיניים שביצעו אימוץ חוקי ותקף מחוץ לישראל ויש להם מסמכים משפטיים שיוכיחו זאת, יוכלו להירשם כהורים המאמצים של הילד/ה גם במרשם האוכלוסין בישראל.