הקדמה:

חוק החולה הנוטה למות כולל את הזכאות לדרוש טיפול רפואי, להימנע מקבלת טיפול רפואי ולהפסיק מתן טיפול רפואי שכבר החל. ייחודו של החוק בכך שהוא מאפשר לאדם להימנע, בהתאם לרצונו, מטיפול רפואי מאריך חיים (כגון: טיפולים כימותרפיים, ניתוחים, חיבור למכונת הנשמה והזנה מלאכותית) ולתת הוראות אלה מראש, למקרה שבו לא יהיה מסוגל להביע את התנגדותו לטיפול לכשיהיה בערוב ימיו.
החוק אינו מותיר חופש בחירה מוחלט לחולה להמנע מכל הטיפולים הרפואיים מאריכי החיים אלא קובע מסגרת המבחינה בין 3 מצבים של חולים:

  1. במקרה של חולה שאינו נוטה למות וההערכה היא שיחיה יותר מ-6 חודשים, החוק אינו מאפשר להימנע מטיפולים רפואיים מצילי חיים.
  2. במקרה של חולה הנוטה למות, כאשר ההערכה היא שלא יחיה יותר מ-6 חודשים, והחולה אינו רוצה שחייו יוארכו, החוק מתיר מניעת טיפולים רפואיים מאריכי חיים, אך מחייב לתת לחולה טיפולים נלווים כמו הזנה מלאכותית, תרופות וטיפולים מקלים וטיפול במחלות נלוות.
  3. במקרה של חולה סופני שההערכה היא שלא יחיה יותר משבועיים, כאשר החולה סובל סבל משמעותי ונקבע לגביו כי הוא אינו רוצה שחייו יוארכו, החוק מחייב שלא לתת לו גם טיפולים נלווים.

מתן טיפול מקל: החוק קובע כי יש לעשות ככל הניתן כדי להקל על כאבו וסבלו של חולה הנוטה למות, באמצעים הכוללים תרופות, משככי כאבים או באמצעים פסיכולוגיים, סיעודיים וסביבתיים, בכפוף לרצון החולה.

פרטי החוק

שם החוק:
חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו - 2005
נוסח החוק:
החוק באתר נבו
החוק ב"ספר החוקים הפתוח"

נושאים וזכויות

חקיקה ונהלים

הרחבות ופרסומים

תודות

  • נוסח החוק באדיבות אתר נבו.