הקדמה:

חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 מאפשר לכל אזרח או תושב ישראל לפנות בבקשה לרשות ציבורית לקבל מידע אותו היא מחזיקה. מטרתו הראשית של החוק היא להטמיע תפיסת יסוד של שיתוף במידע הציבורי. המחוקק ביקש להפוך את המידע השלטוני לשקוף, נגיש וזמין. החוק אינו דורש כי הפונה יציין את עניינו במידע. אם המידע המבוקש איננו מוגבל מטעם מיוחד – אזי הוא אמור להיות נגיש לכל פרט, יהא עניינו במידע אשר יהא.

פרטי החוק

שם החוק:
חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998
נוסח החוק:

מי חייב למסור מידע?

  • סעיף 2 לחוק מגדיר את הרשויות הציבוריות שעליהן חל החוק, כגון: משרדי הממשלה, הכנסת, הרשויות המקומיות, תאגידים סטטוטוריים וחברות ממשלתיות. לגבי חלק מאותם גופים התחולה היא חלקית (כך למשל, לא יחול החוק על בתי המשפט בכל הנוגע לתוכנו של הליך משפטי).
  • סעיף 14 לחוק מפרט על אילו גופים ציבוריים לא יחול החוק (כגון, השב"כ או המוסד) ועל אלו נושאים לא יחול החוק (כגון, מידע שנאסף לצורך חקירה).

איזה מידע ניתן לבקש מהרשויות?

  • מידע מוגדר בסעיף 2 לחוק ככל מידע המצוי ברשות ציבורית לרבות מידע כתוב, מוקלט, מוסרט מצולם או ממוחשב.
  • אפשר לבקש כל מידע המצוי ברשות ציבורית כמו דו"חות, פרוטוקולים, תוכניות וכד', בכפוף לסייגים הנקובים בחוק.

נושאים וזכויות

חקיקה ונהלים

פסקי דין

  • לערך מורחב בנושא פסקי דין הקשורים לחופש המידע לחצו כאן.

הרחבות

  • ה' סומר "חוק חופש המידע – הדין והמציאות" המשפט ח התשס"ג 435
  • מ' שמגר "ידע הוא כח" ספר שמגר – כתבים (א' ברק עורך, תשס"ג חלק ב') 315
  • י' רבין ור' פלד "שבע שנים לחוק חופש המידע – האם הושגה השקיפות המיוחלת?” המשפט 20 (תשס"ה) 89
  • י' רבין ור' פלד "הזכות החוקתית לקבל מידע" ספר דורנר, 463 (2009)

תודות