מגורים בבית אבות הנמצא בפיקוח של משרד הרווחה עשויים לשלול את הזכאות לגמלת סיעוד, אך לא בהכרח, ויש לבדוק את כל הנתונים הרלוונטיים

פרטי פסק הדין

ערכאה:בית הדין הארצי לעבודה
שם התיק:עב"ל 33417-10-12
תאריך:06.02.2013
קישור:לקריאת פסק הדין

העובדות

טענות המוסד לביטוח לאומי

  • סעיף 223 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי מוסד סיעודי הוא "מוסד סיעודי או מחלקה סיעודית שבהם מוחזקים ומטופלים אנשים הזקוקים לטיפול, תשושי נפש או תשושים".
  • לטענת המוסד לביטוח לאומי, בית האבות בו שוהה האישה הוא "מוסד סיעודי" ולפי סעיף 227(א) לחוק, "מבוטח הנמצא במוסד סיעודי... לא יהיה זכאי לגמלת סיעוד".
  • מסיבה זו האישה לא עומדת בתנאי הזכאות לגמלת סיעוד.

טענות האישה

  • האישה טענה כי אין לראות אותה כמי שמתגוררת במוסד סיעודי או במחלקה סיעודית, ועל כן אין לשלול ממנה את גמלת הסיעוד.
  • לטענתה, בבית האבות שבו היא מתגוררת ישנם שלושה אגפים: אגף תמיכה, אגף דיור מוגן ואגף סיעודי. האישה התגוררה באגף התמיכה ולא באגף הסיעודי וקיימים הבדלים מהותיים בין שני אגפים אלה, שכן:
  1. מחלקת תמיכה נמצאת בקומת הכניסה של הדיור המוגן, ואין כל קשר פיזי או אחר בין מחלקת התמיכה לבין המחלקה הסיעודית;
  2. במחלקת תמיכה אין דוכן אחיות ואין חדרים לרופא ואחיות או מקום לטיפולים;
  3. באגף תמיכה מתגוררים דיירים שאינם מוגדרים כסיעודיים, אך זקוקים לעזרה בחלק מפעולות ה- ADL. מדובר באנשים שיכולים לעבור מהמיטה לכיסא ומהכיסא לעמידה ומסוגלים להתהלך ולאכול לבדם, אך זקוקים לעזרה חלקית ברחצה או בהלבשה.
  • יש להבחין בין המחלקה הסיעודית לבין מחלקות אחרות בבית האבות, ואין לראות בכל בית האבות "מוסד סיעודי", אלא רק במחלקה הסיעודית.

פסק הדין

  • בית הדין הארצי לעבודה קיבל את עמדת האישה וקבע כי אסור היה למוסד לביטוח לאומי לשלול ממנה את גמלת הסיעוד.

נימוקי בית הדין:

  • ניתן לסווג בית אבות כ"מוסד סיעודי" כאשר מרבית דייריו, אף כי לא כולם, זקוקים לסיעוד, תשושי נפש או תשושים. יחד עם זאת לא כל בית אבות הינו 'מוסד סיעודי'. בבתי אבות רבים מתגוררת אוכלוסייה מבוגרת שהיא עצמאית או שאינה מגיעה למידת התלות המוגדרת כ'סיעודית'.
  • כאשר בית אבות נמצא בפיקוח של משרד הרווחה, הוא חייב להעניק שירותי סיעוד לדייריו, גם אם אינם מתגוררים במחלקת תשושים או במחלקה סיעודית. במקרה כזה אכן ניתן לשקול את שלילת גמלת הסיעוד מדיירי אותו בית אבות שבפיקוח. עם זאת שלילת גמלה ממי שמתגורר בבית אבות בפיקוח תהיה כפופה לכך שבית הדין יבחן את ההחלטה של המוסד לביטוח לאומי בדבר סיווג בית האבות כ'מוסד סיעודי' ולבחינת כל שאר הנתונים הרלבנטיים.
  • מדיניות המוסד לביטוח לאומי לפיה די בכך שמבוטח מתגורר ב"בית אבות בפיקוח" כדי שהוא ייחשב כ"מבוטח הנמצא במוסד סיעודי", וכפועל יוצא מכך נשללת זכאותו לגמלת סיעוד אינה מתיישבת עם הוראות החוק.
    • (גם התקנות מבחינות בין בית אבות לבין מחלקה סיעודית שבו. בין היתר קובעות התקנות כי פתיחת מחלקה סיעודית בתוך בית אבות שנמצא בפיקוח טעונה רישיון של משרד הבריאות, כלומר קיימת הבחנה בין בית האבות לבין המחלקה הסיעודית שבו. מכאן שבית אבות בפיקוח אינו בגדר מוסד סיעודי, ואם יש בבית אבות בפיקוח "מחלקה סיעודית", מדובר במחלקה נפרדת, הטעונה רישיון ממשרד הבריאות, בנוסף לרישיון מכוח חוק הפיקוח).
  • לפיכך, אין לאשר מדיניות זו, המביאה לשלילה גורפת של זכאות לגמלת סיעוד של ציבור מבוטחים המתגורר בבית אבות בפיקוח. על המוסד לביטוח לאומי לבחון בכל מקרה לגופו אם המבוטח מתגורר ב"מוסד סיעודי" או ב"מחלקה סיעודית".
  • במקרה הספציפי הזה יש לבחון האם אגף התמיכה בו התגוררה האישה הוא בגדר "מוסד סיעודי". בית הדין קבע כי "אגף התמיכה" בבית האבות שבו מתגוררת האישה אינו בגדר "מחלקה סיעודית", בין היתר מהנימוקים הבאים:
    1. בבית האבות יש גם "אגף תמיכה" וגם "אגף סיעודי". כלומר, על פני הדברים, המחלקה בה התגוררה האישה אינה "מחלקה סיעודית".
    2. באגף התמיכה חיי הדיירים הם עצמאיים עם תמיכה קלה. גם האישה עצמה מנהלת חיים עצמאיים, מתהלכת עצמאית בעזרת הליכון בתחומי בית האבות והיא צלולה לכל דבר ועניין. הדיירים במחלקת התמיכה אינם מוגדרים כסיעודיים ואינם זקוקים להשגחה במשך 24 שעות, אלא יש ברשותם לחצן מצוקה בו הם יכולים להזעיק עזרה. הם מקבלים סיוע ברחצה והלבשה ובהגשת ארוחות בחדר האוכל.

משמעות

  • מגורים בבית אבות שנמצא בפיקוח של משרד הרווחה עשויים לשלול את הזכאות לגמלת סיעוד ממי שמתגורר בהם, אך לא בהכרח.
  • יש לבחון את שאר הנתונים הרלוונטיים, כגון: המחלקה הספציפית שבה מתגורר מקבל הגמלה, והשירותים שהוא מקבל במסגרת שהותו בבית האבות.
ראו גם

מקורות משפטיים ורשמיים

חקיקה ונהלים

תודות

  • נוסח פסק הדין באדיבות אתר נבו.